תשובה שלמה - ב סג

ילדה, וזה היה לאחר ג' חודש שפירש ממנה בעלה דנאסרה על בעלה, א"כ מפני מה לא אסרוה ג"כ על דוד, אחרי כתבי מצאתי בפני יהושע בכתובות שכתב קצת מזה

והנה מכבר אמרתי דיש להבין בדברי הגמרא דקאמר התם אונס הוה, הא כתב הטור באהע"ז סימן קע"ז והרמב"ם בפרק א' מהל' נערה בתולה דכל הנבעלת בעיר היא בחזקת מפותה, כיון שלא צעקה, ומכל שכן לפי שיטת החולקים על רבינו יונה המובא בהרא"ש כתובות פרק א' סימן י"ח דס"ל דאינה נאמנת לומר אנוסה אני, ובתשו' כנסת יחזקאל סימן ע"ח שכתב דאם היא מעוברת אינה נאמנת נאנסתי אף לפי שיטת רבינו יונה. והא בת שבע היתה מעוברת. ולכאו' יש לומר לפי מה שכתב אא"ז בנו"ב תנינא חלק אהע"ז סימן ט"ז אם יש לה עד אחד שנאנסה נאמנת אף לדעת הרמב"ם, והתם דוד העיד עליה שנאנסה, ואי משום דאין אדם משים עצמו רשע, הא פלגינן דבורא. אלא דאם כן האיך נשאה. הא קיי"ל ביבמות (כ"ה) דהמעיד לאשה לא ישאנה ועיין באהע"ז סימן י"ב, רק אם שני עדים מעידין יכול אחד לשאנה כמבואר בתוס' כתובות (דף כ"ב ע"ב), אלא דניחא לי עפ"י מה שכתב בתשו' שבות יעקב חלק ב' סימן קי"ז דאם תבעה להבעל לו ונתרצית מחמת יראה שיהרגנה ג"כ הוה אנוסה, וכיון ששלח אחריה ונתרצית מחמת יראה יש לה דין אנוסה

ועוד נלענ"ד בפשטות דאמרי' בסנהדרין (דף ס"ט ע"ב) דבת שבע ילדה בתמני שני, וא"כ היתה קטנה. ואף דאמרי ביבמות (דף י"ב) דבנים הרי הם כסימנים, ולפי שיטת הרבה פוסקים אף כשהיא קטנה ג"כ בנים הרי הם כסימנים. אך קודם שנתעברה בשעה שבא עליה בודאי קטנה היתה. והא רש"י בכתובות דף ט' ע"א ד"ה פחותה מבת שלש שנים, ס"ל כשיטת הפוסקים דפיתוי קטנה אונס היא אפשר דיתרץ כהתוס' דמן הדין לא אסרוה, רק דוד בעצמו ידע והוא ידע דאנוסה היא. ושפיר קאמר התם אנוסה הואי, דהיתה קטנה ופיתוי קטנה אונס היא. והרמב"ם דלא ס"ל דפיתוי קטנה אונס היא, אפשר דיתרץ כהתוס' דמן הדין לא אסרוה רק דוד בעצמו ידע והוא ידע דאנוסה היא

וראיתי מה שכתב כת"ר לחקור אם צריכין לכוף אותם, וכתב דהא כל טעם הכפי' הוא משום הערבות. וכיון דאין ערבות על הנסתרות, א"כ בנידון זה שלא היו עדים על הביאה מקרי נסתרות, ובזה פי' מה שכתב רש"י ביבמות (דף פ"א ע"ב) ד"ה היכי דמי, דהא ודאי באיסור מפורסם ואפילו באיסור ספק לא איצטריך קרא דודאי כפינן לי' עכ"ל וכתב כת"ר דבתרי ותרי, אף דהוי ספק ולא נודע לנו אם חי או לא ומקרי נסתרות. מ"מ כופין על זה משום הערבות דהרי גם על הנסתרות קבלו ערבות בירדן ורק אח"כ ביבנה הותרה הרצועה. וזה כונת רש"י דבאיסור מפורסם, היינו נגלות ואפילו איסור ספק היינו נסתרות שספק הוא לנו לא איצטריך קרא דמן התורה גם על הנסתרות יש ערבות ורק ביבנה הותרה הרצועה כדאיתא בירושלמי סוטה פרק ז' הל' ה' עכ"ל כת"ר ולענ"ד ל"ל הכי. דכיון דהותרה הרצועה על הנסתרות ואין בזה דין ערבות, איך כייפינן לי' על ספק דלדברי כת"ר אין זה אלא נסתרות. ועיין בב"י אהע"ז סימן ו'. אלא דפשוט הוא. דנסתרות הן אף שהעבירה נעשתה בודאי רק דאנן לא ידעינן עיקר המעשה זו היא נסתרות. כיון דאין בידינו למחות אין בזה דין ערבות מדהותרה הרצועה על הנסתרות, ועיין בשבועות (דף ל"ח). אבל אם ידוע לנו המעשה, רק שספק אם עבר או לא, כיון דלפי שורת הדין פסקינן דהוה עבירה אף מספק, זו היא נגלות, דגלוי לנו הדבר. ולפי מה שידוע לנו נפסק הדין, על זה יש ערבות דזו היא נגלות. ובדיוק כתב רש"י ודאי באיסור מפורסם ואפילו באיסור ספק לא איצטריך קרא דודאי כייפינן לי', היינו כיון דמספק נפסק הלכתא דאסורה הוה נגלות וכייפינן לי'. והא דדייק רש"י וכתב באיסור מפורסם, היינו דאזיל לשיטתו בכתובות (דף צ"א ע"ב) ד"ה מצוה שכתב וז"ל שאין לב"ד לכופן על כך דלאו מצות עשה מפורשת היא כסוכה וכלולב אלא מצוה בעלמא דרבנן עכ"ל. ולהכי דייק באיסור מפורסם, היינו המפורש בתורה, ואף דהוה ספק הוא ג"כ מפורש בתורה דלשיטת רש"י כל ספק אסור מן התורה. עיין בר"ן בסוף פ"ק דקדושין

סימן כ'

בע"ה יום א' ח' טבת תרפ"ה, קליוולאנד, לגיסי הרה"ג המהולל בתשבחות מהור"ר זלמן שפירא שליט"א

אשר שאל אם כוס של נשואין צריך רביעית וכתב דמדברי התוס' בפסחים (דף ק"ה ע"ב) ד"ה ש"מ טעמו פגמו שכתבו בכוס חובה כגון הבדלה ובהמ"ז וקידוש צריך לשתות מכוס שיש בו רביעית, משמע דכוס שאינו של חובה אין צריך רביעית וכוס של נשואין אינו חובה לפי מה שכתב הרמב"ם בפרק י' הל' ד' מהל' אישות אם היה לו יין, ש"מ דאם לא היה לו יין סגי בלא כוס. ומזה הבין כת"ר, כיון שאינו של חובה אין צריך רביעית, לפי דברי התוס'. והנה אף לפי הבנת כת"ר גיסי שליט"א בדברי התוס', הא אפסקא בשו"ע אהע"ז סימן ס"ב כדעת הרא"ש והטור, דלברכת נשואים צריך כוס. ועיין בבית שמואל שם ס"ק ב' ומה שכתב דבקרבן נתנאל כתב דזהו דוקא בשבע ברכות, היינו בבהמ"ז, זה אינו דמאי אולמא דבהמ"ז מכל ברכות נשואין. אלא כונת הקרבן נתנאל היא דגם להרא"ש דחובה היא רק לשבע ברכות של נשואין ולא לאירוסין, היינו הכוס הראשון של ברכת אירוסין אינו חובה, אבל הכוס השני של ברכות נשואין היא חובה

ומדברי התוס' אין ראי' דהתוס' כתבו וי"ל דכוס חובה כו' אבל בברכות דלא מיירי בכוס חובה אפשר לתקן ע"י דטעים לי' בידי'. ושם בברכות (דף נ"ב) מיירי כששותה כוס רשות ע"כ אפשר דטעים לי' בידי', אבל בכל דבר שצריך כוס אף שאינו מעכב בדיעבד אפשר שזהו נמי כחובה שצריך שיעור. וכן אפסקא באו"ח סימן ק"ץ סעיף ג' דכל דבר שצריך כוס צריך לשתות ממנו כמלא לוגמיו שהוא רוב רביעית עכ"ל. וכן כתבו התוס' בשם רש"י בברכות (דף מ"א ע"ב) ד"ה אי הכי. דבברכת אירוסין צריך כוס. וגם להרמב"ם אף דבדיעבד אינו מעכב אם אין יין כמוש"כ המגיד משנה בפרק י' הל' ד' מהל' אישות וכ"כ בשיטה מקובצת בכתובות (דף ח' ע"א) ד"ה מאי מברך, אבל לכתחילה צריך כוס. ואפשר שגם זה נקרא כוס חובה אף להרמב"ם כיון דלכתחילה צריך כוס ואין זה שתיה של רשות

ועיין בפני יהושע בכתובות בקונטרס אחרון סי' כ"א שכתב וי"ל וראיתי להזכיר מה דקשיא לי טובא. מה שנהגו שאחר מברך ברכת היין על הכוס כו' בשלמא ברכת נשואין