תשובה שלמה - ב ס

חדר ח' שאף שאם החזיקה בתור אישות אם נתברר הדבר שלא היתה אשת איש כתב ג"כ שהרי היא כפלגש. והר"ן בתשו' סימן ס"ח כתב וי"ל שהפלגש המיוחדת לאיש אחד אינה נקראת מזנה שהרי מותרת היא עכ"ל ולא כתב שפלגש צריך להתנות עמה בפי' שתהא משמשת. ובתשו' הריב"ש סימן ו' שמיירי שלקח אותה לאשה בערכאות ולא למשרתת. ואעפ"כ כתב שהיא אצלו כפלגש בלא קדושין, והב"ח באהע"ז סימן קנ"ז עלה דתשו' מהראי"י שכך נהגו להתנות אם הבעל יש לו אח מומר שיקדש ויבעול ע"י תנאי שאם ימות בלא בנים שיתבטלו הקדושין וכתב וז"ל וגם לא נקראו בעילותיו בעילות זנות, שהרי היא אשתו ומיוחדת לו כל ימיו והויא למפרע כפלגש דשריא כו' עכ"ל. והרי לא לקחה להיות משמשת את ביתו ואעפי"כ הויא כפלגש

ובספר שאילת יעבץ חלק ב' סימן ט"ו האריך בענין פלגש, ולא ביאר ג"כ דזו היא דוקא אם התנה עמה שתהי' משרתת ואם לאו כיון שהיא מיוחדת לו הרי היא אשתו. ובשו"ת צמח צדק להגאון מהר"ם מלובוויץ ז"ל, אהע"ז ח"א סימן קל"ח באחד שייחד לו אשה בלא קדושין וייחד לה בית והיה נכנס ויוצא בביתה, וחקר אם צריכה ממנו גט, ולא חקר אם יש לה דין פלגש מדלא היתה משמשת בביתו, דהא ייחד לה בית לעצמה, משמע דאין זה עיכוב לדין פלגש

והנה אף לדברי האוסרים פלגש להדיוט, ידוע שכל אלה ההולכים לשאת אשה בערכאות ואינם מקדשים כדת משה וישראל, אינם חוששים כלל לעבור על איסורים ובועלים נדות ולגבי דידהו א"א כלל לומר הך חזקה דאין אדם עושה בב"ז

אחרי כתבי כל אלה, בא לידי חוברת קול תורה מירושלים עה"ק ת"ו מחדש ניסן תרצ"ו וראיתי שם תשובה מהרב הגאון הצדיק ר' זאב טווערסקי ז"ל מראחמיסטריווקא שהסכים לכל מה שכתבתי בענין זה

סימן י"ט

בע"ה יו"ם ג' מ"ו אייר תר"ץ, לפ"ק ברוקלין. לידידי הרב הגאון החריף ובקי ר' יהושע בוימעל שליט"א, רב בברוקלין

ע"ד המעשה הרע שבחור אחד לקח אשה שברחה מבעלה והלכו למקום שאין מכירין אותם ונשאה בחופה וקידושין ודרו ביחד. וכשנודע הדבר למשפחת הבחור מחו בכל תוקף ואז קבלה האשה גט פטורין מבעלה, והגט היה חדש ימים אחרי החופה והקידושין של הבחור ועתה יש לחקור אם מותרת היא להבחור או אסורה לו דכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל, אך הבחור והאשה אומרים שלא בא עליה טרם שקבלה הגט מבעלה

כבר אמרתי לכת"ר שזה מפורש בתשו' הרשב"א שהביא הבית יוסף באהע"ז סוף סימן י"ז שנשאל על עובדא כיוצא בזה ואסרה. דהא משנה שלמה שנינו ביבמות (דף פ"ז) האשה שהלך בעלך למדינת הים ונשאת ואח"כ בא בעלה תצא מזה ומזה, ואין לחלק דהתם בדינו של הרשב"א משמע דלא ידע שמעון מזה שכבר נתקדשה לראובן ולהכי שייך לומר דהן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה, דאין לחלק בזה, דגם התם בדינו של הרשב"א, הא האשה ידעה דנתקדשה, ולפי מה שכתב המשנה למלך בפרק, י' הל' י"ק מהל' גירושין דגם באשה אמרי' דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ואף אם נתיחד עמה אם יש איסור בדבר לא שייך לומר דבעל בעילת איסור, וא"כ אם אתה אומר אם ידע שהוא א"א לא בעיל לה, הא היא ידעה גם בעובדה דהרשב"א ואפילו הכי אסורה

וטעמא דמלתא הוא, דהא באשה שהלך בעלה למדינת הים ואמרו לה מת בעלך ונשאת שתצא מזה ומזה, אפסקא הלכתא באהע"ז סימן י"ז סעיף נ"ו דאפילו לא נבעלה ג"כ תצא מזה ומזה, וא"כ אף אם נימא דהיכא דידע שהיא א"א לא יבא עליה, הא נשואין בלבד אוסרין אף אם בודאי לא בא עליה, ופשוט הוא דהכל יודעים כלה למה נכנסה לחופה, וכיון שנשאה בחופה וקידושין, זו בלבד אוסרה אף אי לא בא עליה, וגם בתשו' הריב"ש סימן תק"ח היתה ג"כ מזידה כשנשאה בעלה השני ופסק הריב"ש דתצא מזה ומזה אם נכנסה לחופה ולא נבעלה, דהנשואין לבדן אוסרין אותה כמו שנבעלה. וכן כתב מפורש בחי' הריטב"א יבמות דף פ"ז ע"ב וז"ל ואפי' נכנסת לחופה ולא נבעלה תצא מזה ומזה, פי' שהחמירו עליה לעשותה כאלו זנתה במזיד שהיא אסורה לבעל ולבועל עכ"ל

ותדע שכן הוא דהא הרשב"א ס"ל כהרמב"ם בפרק י' הל' י"ט מהל' גירושין שרק באשתו שגרשה ובמקדש על תנאי אמרי' היכא דבא עליה אין אדם עושה בב"ז עי' בהרב המגיד שם ובפרק ד' מהל' נחלות, וכן הביא בתשו' מהר"ם אלשקר סימן ג', וכן הוא מפורש בתשו' הרשב"א המיוחסות להרמב"ן סימן קל"ה. אבל באשה דעלמא אף אם נתייחד עמה אין חוששין שבא עליה, ואיך אסרה הרשב"א על השני, אלא ודאי משום דנשאת שאני, דהיא אסורה לו בודאי וחזקה שבא עליה שהכל יודעים כלה למה נכנסה לחופה וכמו שכתבתי לעיל

והנה מכבר כתבתי בתשובה שהשבתי עלה דכתב במשנה למלך פרק י' מהל' גירושין בשם הרדב"ז שאם פרסה נדה ונתיחד עמה בפני עדים לא חיישינן לה דמסתמא לא עברו על איסור כרת ואפי' ראינו שנבעלה אין חוששין שמא לשם קידושין בעל, דהא לא שייך אין אדם עושה בב"ז דמאן דעבר על איסור כרת לא חש לבעילת זנות, וראיתי בספר אבני מילואים אהע"ז סימן ל"ג ס"ק א' שכתב וז"ל ומצאתי שהרשב"א אינו סובר כן. ע"ש בתשובה סימן קפ"א ז"ל שאלת רחל באה ואמרה פנויה אני ונתקדשה לשום פלגש בלא כתובה ושהתה עמו כמה ימים ונתיחדה עמו, ואח"כ נודע בעדים שכבר נתקדשה לראובן זה שנים ואחר כל זה נודע שהביא לה אחיה מראובן בעלה הראשון גט לאחר זמן קידושי שני מה יהי' הדין. תשובה, אשה זו צריכה גט בין מראשון בין משני כו' דאשה זו כיון שנתיחדה עמו אחר הקידושין הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה כו' זו שמתחילה לא נתקדשה וכל כיון שידע זה השני שיש עדים שנתקדשה כבר לראובן וראה הגט ביד האשה שגרשה ראובן יודע הוא שאין קידושין תופסין בא"א וגמר ובעל אחר גירושי ראשון לשום קידושין כדאמרי' בקטנה היכא דבעל אחר שגדלה ועמדה ונתקדשה לשני אינה צריכה גט משני כו' ואעפ"י שאסורה לו מונטמאה נטמאה, מ"מ קידושין תופסין בה מן התורה ומה שטען זה המקדש שלא נתיחד עמה לשום נשואין ולפיכך רשאי הוא לכנוס, אין ממש בטענותיו, כמו שאמרנו שהיחוד הוא כביאה וע"ש כו'. ומבואר דאפי' לא ראינו שנבעלה אפי"ה כין דקידושין תופסין בה אין אדם עושה בב"ז וגמר לשום קידושין. וא"כ