תשובה שלמה - ב ה

סימן א'

להגאון הגדול פ"ה ר' חיים עוזר גראדזענסקי מווילנא (ז"ל

) הנה נשאלתי מאחד הרבנים אדות איש אחד שבא ממדינת אונגארן ואשתו נשתטית והיא נשארה שם בבית המשוגעים ובניו הם ג"כ אצל הורי אשתו, וכבר יש לו היתר ממאה רבנים וחפץ הוא לקחת לו אשה במדינתנו ושאל הרב הזה אם יתירו לו לישא אשה מפני שמבואר ביומא (דף י"ח) וביבמות (דף ל"ז) דאמר ר' אליעזר בן יעקב אל ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא אשה במדינה אחרת. וראיתי שכת"ר בספרו אחיעזר סימן י' חקר ג"כ בזה, והביא דברי הבית מאיר באהע"ז סימן ב' שכתב דמלשון הגמרא והרמב"ם משמע דוקא בנשא אשה על אשתו ולא במתה או נתגרשה אף שיש לו בנים ממנה. והטעם י"ל משום דאז מוליך בניו הקטנים עמו ואין למיחש, ומשום מלתא דלא שכיחא שמניחים אצל הגרושה או קרובי האם לא גזרו עכ"ד. ודבריו אינם מובנים לענ"ד, דאיך משמע מדברי הגמרא והרמב"ם דבמתה או נתגרשה אף שיש לו בנים ממנה יכול לישא אשה במדינה אחרת, דהטעם שכתב דהוה מילתא דלא שכיחא שיניח בניו אצל הגרושה, הא אמרי' בכתובות (דף ק"ב ע"ב) זאת אומרת הבת אצל אמה, וברא"ש שם סי"ד בשם תשובת הגאונים דה"ה בגרושה ואפסקה באהע"ז סימן פ"ב סעי' ו' ואיכא הך חששא שיזדווגו זה לזה, וגם יש לחוש שאשתו שגרש תלד בנים שם ונמצא אח נושא אחותו מאמו ומכ"ש לפי מה שכתב הרמב"ם בפרק כ"ב הל' כ"ט מהל' איסורי ביאה ונמצא אח נושא אחותו ואחות אמו ואחות אביו, שזה איכא למיחש אם לוקח בניו הקטנים עמו גם במתה אשתו הראשונה שנמצא לוקח אחות תמו

ובכרתי ופלתי הל' נדה סימן קצ"ב סעיף א' כתב דהא דמכרזי מאן הויא ליומא, בודאי לא לקחו גדולה, דאולי תתעבר ויהיו בני גרושת הלב, וע"כ צ"ל דלוקחים קטנות שאין ראויות להוליד, וקושית הגמרא לא ישא אדם במדינה זו משום דלא פלוג רבנן בגזרו עכ"ד. ולפי מה שכתב הרמב"ם שנמצא את נושא אחותו ואחות אמו ואחות אביו וכיוצא בהן כו' עכ"ל. מזה משמע דיש חשש מכשול באחת מכל העריות, א"כ לא צריכין לומר דבקטנה אסור משום דלא פלוג רבנן בגזרות, רק דבקטנה עצמה יש חשש מכשול לבניו באשת אב, ואין לומר דכונת הרמב"ם היא רק בהבנים דבהם יש חששא זו דבני בניו יקחו בתו הנולדה מהאשה האחרת, דהא כתב וכיוצא בהן, משמע דכייל כל החששות שאפשר שיבואו על ידן לתקלה ואם היא קטנה אפשר שברבות הימים איכא גם חששא שישא את אשת אביו, וע"כ צ"ל כן, דאם לא כן יש להבין הא אין דרכו של הרמב"ם לכתוב רק מה דמבואר בגמרא, ובגמרא מבואר רק דלא ישא איש את אחותו, ומדוע הוסיף הרמב"ם אחות אמו ואחות אביו, א"ו דכונתו להורות דגם היכא דליכא חששא דאת ישא אחותו אז אפשר דאיכא חששא דאחות אמו ואחות אביו

ולפי מה שמבואר בתשו' אא"ז בנודע ביהודה קמא חלק אהע"ז סימן ב' שכתב בסוף התשובה ת"ל ומה שמפלפלים כו' שהרי אם ימסור הגט לאשתו אז פשיטא שהבעל ישא אחרת ואם כבר הוליד מאשתו ראשונה איכא חששא אח נושא אחותו עכ"ל. משמע מדבריו דאף בגרושה איכא למיחש. ומפורש כן בדברי הרמב"ן בספר המצות להרמב"ם שורש חמישי אות י"ד וז"ל אבל הוא בכלל אזהרתו של ר' אליעזר בן יעקב מתוך שהוא בא על נשים הרבה ואינו יודע על איזו מהן בא וכן היא שקבלה מאנשים הרבה כו' ואם אמרו שאפי' מקדש ונושא נשים בכל מדינה ומדינה ומגרש אותן עובר בזה כמו שהוזכר בפרק ו' של יבמות (דף ל"ז) עכ"ל הרמב"ן. וכן הוא מפורש בתשב"ץ חלק שלישי סימן קמ"ב ת"ל שאלת מי שיש לו אשה ובנים במקום אחד ורוצה לישא אשה אחרת במדינה אחרת אם יספיק לקבל שיגרש הראשונה שיש לו ממנה בנים וישאר עם השניה או לא. תשובה איסור לישא במקום זה ויש לו אשה ובנים במקום אחר אינו מפני הקפדת האשה אלא מפני הבנים שתלד לו כו' על כן אין תקנה בגירושי האשה הראשונה כו' עכ"ל

ומהא דמשמע דרק איש לא ישא אשה במדינה זו ויחזור וישא במדינה אחרת, אבל אשה שנתגרשה או נתאלמנה מותרת להנשא במדינה אחרת. וכן מפורש הוא בטור אהע"ז סימן קנ"ו האשה שהלך בעלה ובנה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעלך מותרת לינשא לשוק. משום דמוקמינן הבן בחזקת שהוא קיים. וכן הוא ברמב"ם פרק ג' מהל' יבום וחליצה, ועי' בים של שלמה ביבמות ריש פרק ט"ז, אף דיש חשש שמא ישא אח את אחותו, מזה יש להביא ראי' לדברי הבית מאיר דבנתגרשה או נתאלמנה, אף שאין בניה אצלה ליתא האי דינא

וראיתי בספר שם ארי' חלק אהע"ז סימן ס"ח שכבר העיר קצת מהא שלא אסרו גם לאשה להנשא משום דלא משכחת לה רק באלמנה וגרושה ובזה לא גזרו. והעולה על הדעת בזה דמשום הכי לא גזרו גם באשה מדאמרי' בקדושין (דף ע"ו ע"א) דהנושא אשה כהנת צריך לבדוק אחריה ארבע אמהות כו' לויה וישראלית מוסיפין עליהן עוד אחת, ולפי שיטת הרמ"ה שהביא הטור באהע"ז סימן ב' דמי שבא ממשפחה שאינה ידועה לנו לא אמרי' שהיא בחזקת כשרות, וצריכה בדיקה. וא"כ באשה ליתא חששא זאת שאח ישא אחותו, דצריכין לבדוק אחריה ד' אמהות וידעו מי היא האם ולא תבא לקלקול. אבל באיש דלא בדקינן איכא הך חששא

והנה שם בספר שם ארי' כתב דגם באין לו בנים מאשתו אסור לישא אשה אחרת משום דלא פלוג. ולכאורה יש להביא ראי' להיפך דאם אין לו בנים מאשתו יכול לישא אחרת, מהא דכתב בים של שלמה יבמות ריש פרק ט"ז דפריך בגמרא מה היא ברתה, הא קמ"ל דלצרה אחריתי לא חיישינן, פירש"י אם באו עדים והעידו שאינה מעוברת אין חוששין שמא נשא אחרת. וכתב בים של שלמה וז"ל ויש רוצין לדקדק מפירושו דדוקא בכה"ג הוא דאין חוששין מאחר שיש לו אשה א"כ מן הסתם לא נשא אשה על אשה, אבל הלך בלא צרה חיישינן מאחר שאסור לו להיות בלא אשה, דהא אפי' חכמי ישראל הראשונים היו מזמינים להם נשים כשהיו בדרך כדאיתא בפרק החולץ, וא"כ אמרינן בודאי נשא ואיכא למיחש שמא הוליד עמה. ולא נהירא דדוקא היא צרתה קאמר דחוששין, הא לצרה אחריתי בשום ענין לא חוששין עכ"ל ולכאורה איך יעלה על הדעת שישא אשה אחרת הא יש לו אשה במדינה זו, הך אשה דאיירינן בה אם היא זקוקה ליבם. ואסור לישא אחרת מדינא דראב"י ולאחזוקי אינשי שיעברו על דברי חכמים לא מחזקינן, ואיך נאמר שבודאי נשא אשה ואיכא למיחש שמא הוליד עמה וגם מהרש"ל ז"ל לא מטעם זה דחה דבריהם: