תשובה שלמה - ב נה

כי אפשר שישנן כאלה שאח"כ שבו בתשובה ונתקדשו כדת מו"י, אך על אלה שאחרי החקירות נדע שלא נתקדשו כדת מו"י, לענ"ד שמצד הדין אין כאן קדושין, ואין לעגן בנות ישראל בדבר שהפוסקים שמימיהם אנו שותים מתירים

סימן י"ח

הנה בא לידי חוברת בשם ביאור הלכה מרב אחד מלונדון שמתאמץ להוכיח שגם בנשואי אזרחים צריכים גט, וכל ראיותיו אינן ענין לנשואי אזרחים שאינם חפצים בקידושין של דת משה וישראלית, דמה שהביא מהא דגיטין (דף פ"א), כבר הבאתי דעת הרמב"ם בפרק י' מהל' גירושין שזה דוקא באשתו שגירשה או במקדש על תנאי ובעל סתם היכא דנחית לקידושין, אבל בשאר נשים הוא בחזקת שבעל לשם זנות, וכן כתב בתשובות המיוחסות להרמב"ן סי' קל"ה והב"י באהע"ז סי' קמ"ט כתב שכן ס"ל להרא"ש והר"ן והרשב"א, וכן הביא בתשו' מהר"ם אלשקר סי' ג' דברי הר"ר אברהם דמונפולשליר בפירושו בפרק הזורק ומסיק שם וז"ל משום הכי כל מקדש אשה בביאה צריך שיודיע לעדים הריני מתיחד עמה לבא עליה בתורת קדושין, והיא תתרצה בדבר ותתיחד עמו, והויא מקודשת, דהן הן עדי יחוד והן הן עדי ביאה, ואם לא הודיעם כך אפילו ראוה שנבעלה אינה מקודשת, דלא אמרו רבנן אין אדם עושה בב"ז, אלא באשתו שגרשה ובמקדש על תנאי ובעל, אבל באשה אחרת לא, וכן פסק הרמב"ם ז"ל עכ"ל. וכבר פסק המחבר באה"עז סימן כ"ו דאפילו אם יחדה לו אין כאן קדושין, ומכש"כ אלה הפרוצים בזמננו שאינם חפצים בקידושין על פי דת משה וישראל, וכבר הארכתי בזה בתשובתי

והנה מה שהביא מספר שו"ת צפנת פענח סי' כ"ו, דמשו"ה דייק לומר ולנה עמו בפונדקי דוקא, אבל ברשות הבעל היה ודאי מחזיר גרושתו גם לב"ש עכ"ד. הנה בצפנת פענח אין שום רמז דגם לב"ש צריכה גט, דלהך אוקימתא דמיירי בראוה שנבעלה וס"ל לב"ש דאדם עושה בב"ז, אין שום נפקותא בין פונדקי לרשות הבעל, דלדידהו אם הוא עושה בב"ז, אף אם הכניסה לביתו ג"כ עושה בב"ז, אלא להך אוקימתא בלא ראוה שנבעלה ובית שמאי סברי לא אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה, אפשר לומר דבביתו בודאי בא עליה. אך לפי שכתבו דרק במחזיר גרושתו אמרינן דכונתו היא לשם אישות א"כ בביתו ודאי בא עליה וכונתו לשם אישות. ועפ"ז כתב הרמב"ם בפרק א' הל' ה' מהלכות גירושין שאם גירש ולא הוציאה מביתו הרי זה כמו שגירש והחזיר גרושתו עכ"ד ובמרדכי גיטין פרק מי שאחזו סימן תכ"ה כתב דה"ה אם נתיחד עמה באפילה ג"כ צריכה גט, משום דבכל מקום שיש לחוש שבא עליה באשתו שגירשה, י"ל שבא עליה עליה לשם אישות, ומכל שכן במחזירה לביתו, בודאי בא עליה ואמרינן באשתו שגירשה דאינו עושה בעילתו ב"ז ובא עליה לשם אישות, אבל באשה אחרת שעושה בב"ז, אין נפקותא אם מייחדה בביתו, דאף שמחזקינן שבא עליה, הא אמרינן שעושה בעילתו ב"ז

ומה שמבואר בתוספתא פרק קמא דקדושין ובביאה כל ביאה שהיא לשם קדושין מקודשת ושאינה לשם קדושין אינה מקודשת, והרב המגיד בפרק י' הל' י"ט מהל' גירושין כתב דהכונה דכל שאינה בפירוש לשם קדושין אינה מקודשת ואין חוששין לקדושין, וע"ז כתב הרב הנ"ל דזהו דוקא בבא במקרה ולא במיוחדת אליו, אינני מבין חילוק זה דאם נאמר דבמיוחדת הוה קדושין מפני שאינו עושה ב"ז, א"כ גם בפעם אחת נמי נימא דאין אדם עושה בב"ז דאין סברא לחלק בין פעם אתת לפעמים הרבה, ואי נימא דבמיוחדת הוה מטעם חזקה, כבר הוכחתי דאין כאן חזקה אם ידוע דלא הוה קדושין, והריב"ש בתשובה סימן ו' בנידון דידי' שהיתה מיוחדת אליו, ומ"מ הביא ראי' מהך תוספתא דכל ביאה שאינה בפירוש לשם קדושין דאינה מקודשת

ומה שכתב וז"ל כבר כתב הריב"ש דה"ה בכל מקום כה"ג שיודעים דלבו גס בה אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה ואין אדם עושה בב"ז עכ"ל הנה סמיות עין יש כאן, כי בתשובת הריב"ש שם סימן ו' כתב כן לפי מה שהורו קצת מן הגאונים שכל אשה שתבעל בפני עצמה צריכה גט אבל הוא מסיק לפי מה שדחה הרמב"ם הוראה זו בשתי ידים וכן הסכים הרשב"א והרא"ש ורבינו מאיר והרבה מן האחרונים ז"ל וכן הסכים הריב"ש שם דלא אמרינן בכה"ג דבעל לשם קדושין, וכתב עוד דאף לדברי הגאונים ג"כ אינה צריכה גט דכיון שהתנו בנישואין עפ"י חוקת הגוים, הרי הוא כאילו פירשו שאין דעתם לשם קדושין כדת משה ויהודית ועי"ש

וכבר הבאתי בתשובתי דברי הריב"ש בסימן רי"ז על אחד שחי עם אשה בלא קדושין ובלא כתובה ונתיחדו ועמדו כמה שנים לעיני כל רואה וילדה בן והניקתו וגמלתו ואח"כ הוציאה מביתו, והיא רוצה להנשא אם צריכה להמתין שלשה חדשים להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני אם לא, לפי שלא אמרו ז"ל אלא אשה שנתגרשה או שנתאלמנה, עכ"ד, והרי זו לא נתגרשה אעפ"י שהיתה מיוחדת לו כמה שנים

ומה שהביא מהדרישה בשם הר"ן והרשב"א דהיכא דחזינן דגייסו אהדדי צריכה ממנו גט עכ"ל, הנה כן מבואר בב"י סימן קמ"ט והדרישה שם, אך הם כתבו גבי מגרש אשתו מן האירוסין, אבל לא לגבי אשה דעלמא

והנה מה שהביא פלוגת הגאונים והרמב"ם בבא על שפחתו לענ"ד נראה דאין זה ענין לנד"ד. דאלה שנושאים בערכאות ואין נושאים כדמו"י אין לך פרוצים גדולים מהם. ובזה אף מהרש"ל בים של שלמה ביבמות פרק ב' סימן י' שמחזיק דברי הגאון שהאדון שבא על שפחתו אמרי' דמסתמא שחררה, מ"מ מסיק דאם הוא מוחזק בפריצות לא אמרי' גבי' דאין אדם עושה בב"ז. וא"כ אף לדברי הגאונים אין לחוש כאן לקדושין

ואגב הנני להעיר על מה שכתב הרא"ש ביבמות פ"ב סי' ב' להביא ראי' לדברי רב נטרונאי גאון מגיטין (דף ל"ט) א"ר זירא א"ר אסי א"ר תנינא א"ר עבד שנשא אשה בפני רבו יצא לחירות ולא עוד אלא שכופין את רבו וכותב לו גט שחרור א"ר יוחנן כל כך יש בידך ואני שונה הכותב שטר אירוסין לשפחתו ר' מאיר אומר מקודשת וחכמים אינה מקודשת, כדאמר כו' הכא נמי כשרבו השיאו אשה, ומי איכא מידי דלעבדי' לא עביד איסורא ואיהו עביד איסורא, אמר רב נחמן בר יצחק הכא במאי עסקינן דאמר לה צאי והתקדשי בו, ר"מ סבר יש בלשון הזה לשון שחרור ורבנן סברי אין בלשון הזה לשון שחרור, אלמא אפילו לרבנן אי לא אמר צאי והתקדשי בו נפקא לחירות, משום דלא עביד איסורא עכ"ל הרא"ש, והרב המגיד בפרק ד' הל' ו' מהל' נחלות תירץ וז"ל דהתם הוא בשטר אירוסין, משמע ממעשיו שהוא רוצה אותה דרך אישות, אבל בבא עליה שלא בקדושין