תשובה שלמה - ב נד

עדות ראוי לבטלם שהמזמין פסולי עדות ואפילו עד אחד אפילו היו שם עדים כשרים עדותם בטלה, כיון שהיה העד פסול בהזמנה כמו שהוא מתבאר בפ"ק דמכות (דף ו' ע"א) עכ"ל משמע מזה דמשוה עדות עכו"ם לשאר פסולי עדות שעדות האחרים בטלה, ואפשר שכונתו כיון שהזמינום לאלה ולא הזמינו לאחרים, הזמנתם מבטלת עדות האחרים, ועכ"פ נידון שלפנינו דומה להך דהתשב"ץ, ואין לחוש דלמא היו שם גם כשרים

ויש לדון בזה דאין מצוי שימצאו עדים כשרים בערכאות, דהא ההולכים שם לדון הם רשעים כמו שכתב הרמב"ם בסוף הלכות סנהדרין והטור ומחבר בחו"מ סי' כ"ו דמקרי רשע. ולענ"ד גם העושים שם נשואין הם בכלל זה, וא"כ פסולים הם לעדות, וכן משמע בתשב"ץ ח"ב סי' ר"צ שפסולים הם לעדות, א"כ ליתא הך חששא שמא יהיו שם עדים כשרים, ואין העת מספקת להאריך בזה

ואין לטעות ולומר דהא מחוק הממשלה לילך בהערכאות ולרשום שם הנשואין. הנה החוק לרשום הנישואין אינו גומר הנישואין, אך גם לפי חוקי הממשלה יש לילך לעשות אח"כ נשואין כד"ת, אך לאלה שאינם חפצים בנשואין עפ"י ד"ת יכולים ללכת בערכאות לגמור הנשואין

שוב כתב לי הרה"ג ר' יוסף אלי' הענקין שליט"א פעם שנית וז"ל, מדוע אינו מעתיק מהריב"ש העיקר דמיירי במומרים וכן הרדב"ז במומר מיירי, אבל בנדון אחר פסק הריב"ש דא"צ עדי יחוד בסימן קצ"ג, וכן הרדב"ז בסי' שנ"א ולפלא שכ"ג מבקש חלוקים אחרים, בשעה שהחלוק גלוי, שהרדב"ז בסי' שנ"א במומר מיירי, ובחלק ד' סימן רע"ז ברשע בעלמא, ואין לך בו אלא חדושו עכ"ל. וגם בזה יקבל תשובתו. דהנה, אף שבסימן ו' מיירי הריב"ש באנוס מכל מקום הא הביא דברי הראב"ד דבחשודים בפריצות בעריות אין חוששין לקידושין, ודברי הרמב"ם בפ"ד מהל' נחלות דרק בת"ח או אדם כשר שהוחזק בדקדוקי מצות אמרינן א"א עושה בב"ז, אבל בשאר הדיוטות לא אמרינן כן. ומזה משמע דלאו דוקא במומר דעתו כן, אלא בכל הפרוצים שבועלים בנדות ועוברים על איסור כרת דעתו כן. ועוד הביא שם שבא עליה ביאת זנות מספק נדה ואם לאסור כרת התיר עצמו בביאתו איך יחש לאיסור קל של פנויה, ואם דעתו דרק במומר אמרי' הכי, מדוע לא השמיענו מזה

ועוד הא הריב"ש בתשו' סימן רי"ז ביושבת תחתיו בלא קדושין וכתובה ונתיחדו ועמדו יחד כמה שנים לעיני כל רואה וילדה לו בן והניקתו וגמלתו ואחרי כן הוציאה מביתו והשואל מסתפק אם צריכה להמתין שלשה חדשים ימי הבחנה לפי שלא אמרו ז"ל אלא באשה שנתגרשה או שנתאלמנה, והוא ז"ל השיב שצריכה להמתין ימי הבחנה, אבל גט לא הצריכה, כיון שידוע שלא היו שם קדושין והתם לא מיירי במומר, ועי' ג"כ מש"כ הריב"ש בסימן שצ"ה

והא דקשה דבסימן ו' כתב הריב"ש דהרא"ה שכתב דאינה צריכה עדי יחוד, דכיון דאשתו היא ועומדת תחתיו כ"ע ידעו שנתייחד עמה ובא עליה. וכתב ע"ז דזהו דעת יחיד שכל הראשונים כתבו שצריכה לעדי יחוד. ובסימן קצ"ג הסכים להרא"ה ז"ל דאינה צריכה לעדי יחוד, משום דבסי' ו' שלקחה בערכאות, וכיון שהתנו בנשואין בחוקות הגוים הרי הוא כאלו פרשו שאין דעתם לשם קדושים כדת מו"י ועל דעת נשואין של הערכאות בעל, ולכן לא חשש לדעת הרא"ה אבל בסימן קצ"ג דעל דעת קדושין של ישראל בעל, שהיתה קטנה בשעת קדושין, על כן הסכים לדעת הרא"ה דבועל לשם קדושין ואין צריך עדי יחוד

וגם בדברי הרדב"ז שכתב כת"ר דמה שאינו חושש שמא בעל לשם קדושין מיירי רק במומר, הן אמת שהרדב"ז בסימן שנ"א מיירי במומר, אך דינו שמי שעובר עברה לא אמרינן גבי' אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, מיירי בכל אדם, לאו דוקא במומר, וכמפורש שם בדבריו שכתב בסוף התשו' וז"ל ומכאן אתה למד שהמתיחד עם גרושתו והיא בנדתה אינה צריכה גט דמה נפשך אם הוא זהיר בנדה הרי לא בעל, ואם אינו זהיר בנדה, כיון דלא חייש לאיסור כרת לא חייש לבעילת זנות ולא בעל לשם קדושין. וכן הדין במי שהוא פרוץ בעריות ורגיל לבוא ביאות אסורות, דכיון דלא קפיד בהכי לא בעל לשם קדושין, אלא לשם זנות בעלמא כשאר ביאותיו כו'. וכן הדין במומר שאם אמר לעדים בפניה כו' עכ"ל, הרי מפורש בדבריו שאף אם אינו מומר כיון שבא עליה בנדתה אין חוששין שמא בעל לשם קדושין, וכן הבין המשנה למלך בפרק י' הל' י"ח מהל' גירושין בדברי הרדב"ז דמיירי בכל אדם, דמאן דעבר על איסור כרת לא חייש לבעילת זנות, וכן הוא מפורש בדברי הרדב"ז ק"א בתשובה סי' ת"ט וז"ל תדע דלא אמרי' חזקה זו אלא במי שהולך בדרך טובים ואינו משוך לבא ביאות אסורות. אבל מי שהוא חשיד ולא קפיד אביאות אסורות הלכה חזקה זו עכ"ל. הרי דלא מיירי דוקא במומר כסברת כת"ר

והנה הרה"ג הנ"ל בעצמו מסיק בסוף שבעת האירוסין בערכאות אינה נעשית א"א, מפני שאין שם קדושין כד"ת. אך כתב שהפירסום שהיא אשתו והביאה שאח"כ תגמור האישות שביניהם, כדין המקדש בפחות משוה פרוטה או בלא עדים, ובזה לא מחלקין בין כשר לרשע עכ"ד. הנה כבר הוכחתי לעיל שהפוסקים מחלקים בין כשר לרשע, וכשאינו נחית לקדושין לא אמרינן בי' אין אדם עושה בב"ז, א"כ לא בעל לשם קדושין, וכבר הבאתי דברי הריב"ש ז"ל סי' ו' שכתב וז"ל דאפילו לדעת אותם הגאונים ז"ל שסוברים דבסתם אמרי' לשם קדושין דכיון שהתנו בנשואין בחוקות הגוים ובית במותם מפי הכומר, הרי הוא כאלו פירשו שאין דעתם לשם קדושין כדת משה ויהודית אלא בדברי הגוים שאין בתורת קדושין וגיטין. א"כ אינה כנשואה כו' עכ"ל. והנה ק"ו בנידון דידן, ומה התם שהיו אנוסים והיו יראים לקדש כדת מו"י, ובנ"ד דאין מי שיכרחם שלא לקדש כדת מו"י. ותלוי רק ברצונם, ומ"מ הולכים רק לערכאות ברצונם בלי הכרח, בודאי שאין רצונם לקדש כדת מו"י, והנה הריב"ש כתב דינו גם כשהיו חפצים מתחילה לקדש כדת מו"י, ואעפ"כ כ' דאין כאן קדושין, ומיהו בהא יש מחמירים, אבל אם גם מתחילה לא חפצו בקדושין כדת משה וישראל לא מצאתי להחמיר בזה

ומה שכתב שזה יגרום ח"ו לבטל לגמרי לנשואים כדת מו"י, אין הדבר כן, דהכשרים לא יסתפקו בנשואי ערכאות ולא יעשו בב"ז, ואדרבה יש חשש יותר גדול, שא"ת שנשואי ערכאות הוי נשואין, ותצטריך גט, הרי יש לחוש שיאמרו דגם גט של ערכאות הוי גט. (אלא דעל חששות כאלה אין כל רב רשאי בעצמו לדון בזה ולפסוק, רק באסיפות חכמי ישראל יש לדון בענינים כאלה), אלא אנא דינא קאמינא, דאם הדין הוא דנשואי ערכאות אינן נשואים לפי דיננו, אין לנו לחדש חומרות ולעגן בנות ישראל בשביל חששות שנחדש מלבנו, וגם תהיינה מזה קלקלות יותר גדולות, ואין אני אומר להתיר בכלל כל הנשים שנישאו בערכאות, רק שיש לדון כל אחת בפרט, וגדולי התורה יחקרו על כל פרט ופרט,