תשובה שלמה - ב נ

דאין דעתם לשם קדושין כדת מו"י כו' עכ"ל. הנה כנראה שספר שו"ת דרכי נועם לא היה לפניו, כי שם מפורש שמיירי שנשאו בערכאות של גוים ולא מיירי כלל בנשאו לפני הכומר לפי חוקות דתם, ועל זה כתב שאין חוששין כלל לקדושין

והנה כאשר הגיעו דברי להרב הגאון ר' יוסף אלי' הענקין שליט"א, כתב לי ע"ז וז"ל מה שהביא כ"ג מתשובת פני יהושע, הנה עיינתי שם ועובדא דהתם לא דרו ביחד ולא הוחזקו ל' יום והחזקה לא היתה במעשה, כי אם עפ"י דבורם עכ"ל. הנה דברי הגאון בתשובת פני יהושע מוסבים גם אם הוחזקו ל' יום, וז"ל שם, אך מה שצ"ע מחמת שהוחזקה בק"ק אמשטרדם בחזקת או"א וקיי"ל סוקלין ושורפין על החזקה כו' א"כ אם יעידו עליהם שהוחזקו שם ל' יום אסורה ולכאורה נראה ברור שם אפי' אמתלא ל"מ לחזור בהם מדסוקלין ע"ז דאי מהני אמתלא הכתיב והצילו העדה וכל זכות שאפשר טרחינן וטענינן כנודע בדיני נפשות וגם לא הזכיר שום פוסק דמהני אמתלא, מיהו כדמעיינת בה ג"ז אינו כלום דהתם מיירי שאין אנו מכירין בהם כלל, כגון שבאו ממדינת הים כמבואר בכל הפוסקים ואז אמרינן דכיון שאומרים כן והוחזקו כן ודאי איש ואשתו הם וקדשה במדינת הים בפני עדים ונשאה בתחילה כו', אבל הכא שאנו יודעים שזו היתה פנויה ונתחברו יחד שלא בתורת קדושין והלכו יחד למקום שאין מכירין אותם ונתיחדו ביחד והיו בחזקת איש ואשתו כה"ג אמרי' דלזנות נתכונו כו' עכ"ל שם, הרי זה דלא כמו שכתב כת"ר

ומלבד זה, הא כתב שם בשו"ת פנ"י מפורש דהא דנקטו בירושלמי והפוסקים שבאו ממדינת הים, דהתם מיירי שאין מכירין בהם כלל, כגון שבאו ממדה"י כמבואר בכל הפוסקים ואז אמרינן דכיון שאומרים כן והוחזקו כן ודאי איש ואשתו הן וקדשה במדה"י בפני עדים ונשאה בתחילה כו' אבל הכא שאנו יודעים שזו היתה פנויה כו' ונתחברו יחד שלא בתורת קדושין כו' כה"ג אמרינן דלזנות נתכונו והעלימו דבריהם ואין החזקה עושה כלום לומר שודאי קדשה בפני עדים והלכו להם עכ"ל, הרי זה מפורש שלא כדברי כת"ר שמביא ראי' מהך שבאו ממדה"י שזהו לאו דוקא ושגם אם קיים חיי אישות ויודעים אנחנו שלא קדשה שגם אז החזקה עושה אותה לא"א

ועלה שכתב כת"ר בשם ספר בית אב שאין יודעים עכשו שאפשר לקדש בביאה שאין אלו אלא דברי תימא, וכתבתי ע"ז דסברא זאת כבר נשמעה בין החיים, הגאון בעל שאגת ארי' בספר בית אפרים אהע"ז סי' מ"ב והגאון בעל בית אפרים בסי' נ"ט ובחתם סופר אהע"ז סי' נ"ח ובתשו' הריב"ש סימן ה', וע"ז השיב כת"ר וז"ל, הנה כך דרך הפוסקים לצרף אפילו סברא דחויה לסניף עכ"ד, ע"ז אני אומר חס ושלום לומר כך על הפוסקים שהאירו עינינו בהלכה יצרפו לסניף סברא דחויה, רחמנא ליצלן מהאי דעתא, כי אם הם מצרפים אף לסניף הרי אינה דחויה, ובכל אופן א"א לומר ע"ז דאין אלו אלא דברי תימא, ומדברי הח"ס שם משמע דלא לצירוף כתבה דמהך טעמא לבד ג"כ יש להתירה

אגב הנני להעיר מה שראיתי בתשובת כת"ר שנדפסה בהפרדס חלק ח' חוברת ז' בז"ל ומה שהביא בס' ב"א בשם השג"א והר"צ ברלין, הנה בספר בית אב שהגיע לידי אח"כ, ראיתי שהוא כתב כן מסברא דנפשי' ולא זכר כלל דברי הגאונים הנ"ל, ורק אנכי כתבתי לכת"ר שאין כאן דברי תימא בסברא שכתבו הגאונים שמפיהם אנו חיים

ומה שכתב כת"ר שאא"ז בנודע ביהודה תנינא חלק אהע"ז סימן נ"ב חולק עליהם. הנה מסתימת לשונו משמע שאא"ז חולק על סברא זאת, ובאמת אין הדבר כן, כי הוא חולק על עיקר הדין בקטן שקידש בקטנותו וחיה עמה בגדלותו וס"ל שהיא אשתו מפני שהקדושין היו ע"ת שיחולו כשיגדול וכשבעל חלו קדושין שקדשה בקטנותו, ואין מקדשה אח"כ בביאה, אבל אם היינו צריכים לומר שמקדשה בביאה, אפשר שגם הוא הודה לסברא זאת דאינו מקדשה בביאה, מפני שאין מקדשין עכשיו בביאה

ואדרבה הא דהביא דברי אא"ז הנו"ב ז"ל אייתי נורא לקיני', כי שם בסימן נ"ב בד"ה ועוד כתב וז"ל ואם אין אתה אומר כן אתה עושה הרבה נשים תחת בעליהן במדינת פולין שדרים כל ימיהן בלי קדושין, דבמדינת פולין שכיחי מאד קדושי קטן, ומעולם לא שמענו ששום אחד אחר שהגדיל קידש מחדש או שהיה מיחד עדי יחוד לזה אחר שהגדיל, וא"כ המה כל ימיהם בלי קדושין כפנוי ופנויה עכ"ל והרי הם חיים כל ימיהם חיי אישות, ומ"מ כתב דאי לא נימא דהקדושין של קטנות לא חלו כשהגדילו הרי הם כל ימיהם בלי קדושין כפנוי ופנויה, וזה הוא נגד עיקר דברי כת"ר שכתב שאם חיים חיי אישות אף בלא קדושין היא א"א גמורה

ומה שכתב דהך דתשו' עין יצחק סימן מ"ז מיירי דלא החזיקה לאישות, כנראה שלא עיין שם, דהא מפורש כתב שם בס"ק י' דידוע דבעיר ראסטאוו דרו ביחד זמן רב בדרך אישות, ורק מפני שהיה בלי חו"ק צידד להתירה, ומה שלא הקיל הוא מפני שבוואראנעז הוחזקו לאיש ואשתו יותר משלשים יום, שזהו כעין הא דהירושלמי והפוסקים באיש ואשה שבאו ממדינת הים. ובתשובת צמח צדק סימן קי"ז היתה העובדא בבעל שגירש אשתו ואח"כ חי עמה חיי אשות בלא חו"ק, ובאשתו שגרשה יש להחמיר, ואעפ"כ הקיל מפני שהיה ידוע שמתחילה היה הדבר נגד רצון האשה

ומה שהביא מהתשב"ץ ח"ג סימן מ"ז, סמיות עין יש כאן. דשם בתשב"ץ כתב מפורש דאם נשאה רק בחוקות העכו"ם אף שחי עמה חיי אישות שאין לחוש כלל לבעילותיו, ורק היכא דנחית לקדושין אף שהם קדושין פסולים בזה יש לחוש כמש"כ לעיל

גם מה שהביא בשם המקנה כבר כתבתי לעיל דזהו דוקא אם נתגיירו אח"כ כמפורש שם במקנה, ועל פי זה כתב ג"כ הגאון ר' דוד מקרלין ז"ל בספר פסקי הלכות הל' אישות פרק ג' הל' ה' במומר שנשא מומרת בנימוסי עכו"ם וחזרו בתשובה אח"כ אם ידוע בעיר שהם דרים ביחד כדרך איש ואשתו הר"ז מקודשת מספק, שזהו דוקא כשחזרו בתשובה, ומטעמא דכתיבנא, דאל"כ למה לי' למנקט הך דינא במומר ומומרת שחזרו בתשובה לנקוט סתמא בכל אדם שחיים חיי אישות שהיא מקודשת מספק, א"ו שזהו דוקא במו"מ שחזרו בתשובה, ובעצם דין קדושין בערכאות כתב שם בהגה' בזה"ל והעיקר נ"ל שהקדושין האלו בטלין שלא נעשו ע"ד קדושין כדת משה וישראל רק ע"ד נימוסים עכ"ל

ועוד נראה דדברי המקנה הם בפשיטות כיון דבעודו נכרי היה מחזיק אותה לאשתו בנמוסיהם, א"כ לא גרע מהמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק כמו שהביא המקנה שם, אבל אם מתחילה לא רצה לקדשה בתור אישות לא אמרי' בזה אין אדם עושה בב"ז

עוד הביא ראי' לדבריו וז"ל דקיחה משמעה הפשוט שהכניסה לביתו לנשואין כשמחז"ל קדושין (ע"ת) על