תשובה שלמה - ב מז

שלא נודע אם אמו היא מישראל, ואיך לא השמיענו כל אלה שזה היסוד לכל ההיתר לפי דבריו, ועוד אף אם היה זה מהאנוסים הגרועים, הא הריב"ש בסימן ד' ובסימן י"א כתב זה רק לענין שפסולים הם לעדות ואסור לשתות יינם, אבל לא שאין קדושיו קדושין, דאף מומר שקידש קדושין קדושיו, כמו שמפו' ביבמות (דמ"ז) ובבכורות (דף ל' ע"ב) ואף דלפי הגה' מרדכי ביבמות פ' החולץ בשם רבנו שמשון דמומר דינו כגוי ומה שקדושיו קדושין היא חומרא בעלמא, וכ"כ בספר גט פשוט בסי' קכ"ג דקדושי מומר לא הוה רק ספק קדושין, ובתשו' מהרשד"ם חלק אהע"ז סימן י' כתב בדברי הרמב"ם בפרק ד' מהל' אישות והסמ"ג מצות עשה מ"ח שכתבו ישראל משומד שקדש אפי' שעובד ע"ז ברצונו הרי אלו קדושין גמורים וצריכה גט, דאין רצ"ל קדושין ודאין מן התורה עד שהבא עליה יתחייב סקילה בנערה או חנק בא"א, אלא קדושי ספק, שאם לא כן למה כתבו וצריכה גט וכי לא ידעינן דמי שהיא מקודשת שצריכה גט, אלא נראה שרוצה לומר הרי אלו קדושין גמורים למאי הלכתא לשצריכה גט לבד עכ"ל. והא אף לדידהו אין לפוטרה בלא גט, והריב"ש ז"ל הא פוטרה בלא גט. ואף אם לא נודע אם אמו מישראל הא כתב הבית יוסף באהע"ז סימן ג' בשם הר"ש בן הרשב"ץ דאין חוששין שמא אמו כותית שכל האנוסים נזהרים מלהתחתן בעכו"ם ולא חיישינן למיעוטא דכל דפריש מרובא פריש עכ"ל ועיין בתשו' מהרשד"ם חלק אהע"ז סימן קי"ב, אלא שהאמת הוא בדברי הריב"ש שלא הגוי הוא שנשאה, והגוי הזה היה גוי ממש מדורי דורות ולא היה אנוס כלל אף מהגרועים שבהם, והוא בא רק בתור מתוך ושדכן לדבר על לבה שתנשא לאותו האנוס שתבעה מקודם להנשא לו. ויסוד ההיתר של הריב"ש הוא שלא היו קדושין, רק כמו שמתיחד לזנות כמפורש שם בתשובה

ובסימן ג' אות כ"א מספרו דחה מה שכתב בספר בית אב שאין יודעים עכשיו שאפשר לקדש בביאה, והוא דחה דבריו וכתב שאין אלו דברי תימא. והנה הספר הנ"ל לא ראיתיו, אך בדבר הזה כבר הקדימוהו הגאון בעל שאגת אריה בתשובה הנדפסת בספר שו"ת בית אפרים חלק אהע"ז סימן מ"ב ואחריו החזיק בסברא זאת הגאון המחבר בעל בית אפרים שם בסימן נ"ט, והגאון בעל חתם סופר אהע"ז חלק ב' סימן נ"ח, וכן משמע מדברי הריב"ש בתשוב' סימן ה' שכתב ואם באת לטעון ולומר שקודם קדושין קדשה בביאה אין חוששין לזה שהרי מנהג כל מקומות ישראל שלא לקדש בביאה עכ"ל

ובכתובות דף (ע"ד ע"א) אמר רב עולא בר אבא אמר ר' אלעזר המקדש במלוה ובעל על תנאי ובעל בפחות משוה פרוטה ובעל דברי הכל צריכה הימנו גט והנה הרב המגיד בפ"ז הל' כ"ג מהל' אישות כתב יש מי שאומר דהוה קדושי ספק ואם בא אחר וקידשה צריכה גט משניהם והוא הסכים דיש לחוש לדבריו, והכ"מ שם כתב דכן היא דעת הרמב"ם, וכן היא דעת הרשב"א, ולפי דבריו שמה שמיחדה לאישות זה לבד עושה אותה לא"א אף בלא קידושין מאי ספיקא איכא הכא, דל הא דקדשה במלוה או בפחות משוה פרוטה, הא מה שמחזיקה לאשה אף בלא קידושין הרי היא א"א בודאי מיד לפי דבריו

ושם איתא אמר רב יוסף בר אבא א"ר אמי המקדש בפחות משוה פרוטה ובעל צריכה הימנו גט בהא הוא דלא טעי, אבל בהנך טעי, ולפי דבריו מאי איכפת לן אי טעי אי לא טעי, הא הך דמחזיקה לאישות לבד עושה אותה לא"א מיד וצריכה גט, ולומר דאם קדשה במלוה או בפחות משוה פרוטה מגרע גרע דיש סברה לומר דאינו מקדשה עכשיו בביאה דעל דעת קידושין הראשונים הוא בועל, וע"כ הוצרך לומר בהא הוא דלא טעי, אך אם כנסה בלא קידושין אז הוא בועל לשם קידושין, זה הוא דבר שאין הדעת סובלתו לפי דברי כת"ר, דהא לפי דבריו אין הקידושין עושים האישות רק מה שמיחדה לאישות, עושה האישות מיד והכ"נ הא מיחדה לאישות ואף אי טעי הא סו"ס מיחדה לאישות א"ו דהעיקר הוא דהקדושין עושים האישות וע"כ י"ל הסברא דבהא דלא טעי ומכיון דנחית לקידושין ע"כ מקדשה אח"כ בביאה

והנה הרא"ש בכתובות פרק ז' סימן י"ב כתב בדעת רב אלפס דהמקדש במלוה ובעל דאינה צריכה גט. והרי הרא"ש בסימן י"א כתב דמיירי בדאיכא עדי יחוד, ולפי דברי כת"ר אם יש עדי יחוד זה עושה אותה לא"א מיד. א"כ לבר מקדושין במלוה הא מה שמיחדה לאישות ויש עדי יחוד, משום הא לחוד היא א"א וצריכה גט לפי דבריו. ואף לפי מה שכתב הרא"ש אליבא דרב אלפס הוא לפי שאין הכל יודעים שהמקדש במלוה אינה מקודשת הילכך אינו בועל לשם קדושין. משמע הא בעלמא בועל לשם קדושין, מ"מ לפי דבריו דאף בלא קדושין מה שמיחדה זה הוא שעושה אותה לא"א א"כ המקדש במלוה אף שאינו בועל לשם קידושין, מ"מ הא מיחדה לאישות ומאי טעמא אינה צריכה גט

והנה בשלטי הגבורים בפ"ג דקדושין כתב בשם ריא"ז וז"ל ונראה בעיני שאם הוחזקו באותן הקדושין ועומדין בחזקת איש ואשתו אעפ"י שאין להם עדי קדושין ולא עדי יחוד, שלא נתיחד בפני עדים הכשרים להם הואיל ומוחזק במקומם בחזקת איש ואשתו הרי חזקה זו כמו עדות ברורה עכ"ל. היינו דוקא היכא דנחית לקדושין רק דקידש בעד אחד, אם עומדים בחזקת איש ואשתו הרי חזקה זו כמו עדות ברורה. דאי לא תימא הכי, רק דאם נאמר דכונתו היא דרק חזקה זאת לבדה בלא קדושין מועלת, מאי האי שכתב שאם הוחזקו באותן קדושין, דלא היה לו להזכיר החזקה שע"י קדושין כלל, רק מה שהוחזקו בחזקת איש ואשתו בלבד, א"ו דעם הקדושין אז מועלת מה שהוחזקו לאיש ואשתו, אבל אי לא נחית לקדושין אין זה מועיל כלל: והנה בעיקר הך דינא מהירושלמי והרמב"ם והטור והמחבר שכתבו דרק אם באו ממדה"י אז מחזקינן להו לאיש ואשתו, כיון שבאו מדינת הים אמרינן דנשאה שם בחופה וקדושין, משמע לכאו' דאם ידוע שלא נישאת לו בחו"ק אף דחיים יחד חיי אישות אין זו חזקה להחזיקה לאשת איש. אלא דכבר דחיתי לעיל דמזה אין ראי' וכבר הבאתי דברי הרא"ש בתשו' כלל ל"ב סימן א' דאף במיוחדת לו לאישות אם לא קדשה אינה אשתו ויוצאה בלא גט. וכ"כ הריב"ש בתשו' סימן שצ"ה בד"ה אין מתום וז"ל ואין לומר לפי שהיתה אסורה להם מפני שהיתה מיוחדת כמו שכתבת בשם התוס', דמ"מ אין בזה מיתה ולא לאו שאין אסור בפנויה שיהיה בזה אסור כלל מפני היחוד בלא קדושין וא"כ צריכה גט, ולא מצינו גט בלא קדושין עכ"ל, וכן נראה מדברי הר"ן בתשו' סימן ס"ת, וכן כתב הריטב"א בחידושיו ליבמות דף צ"ז ע"א ד"ה דרך לקוחין וז"ל והיינו דלא אסרינן עלי' קרובותיה אלא בנשואים או קדושין, אבל כל דליכא קדושין שריא, ואפילו בפלגש כמאן דשרי פלגש דעלמא עכ"ל והביאו בנ"י ריש פרק נושאין על האנוסה

ומפורשים הדברים בספר תשב"ץ חלק ג' סימן מ"ז וז"ל שאלה, על אלו האנוסים שהם נושאים נשים