תשובה שלמה - ב מו

וכן הוא בתשובת הרשב"א בחלק הנקראת תולדות אדם סי' שס"ג וז"ל שם ומה שאמרו אחיו ליפתח לא תנחל בבית אבינו כי בן אשה אחרת אתה, אפשר שלא מן הדין אמרו לו כו' ובתרגום כתוב דא נימוסא הות בישראל מלקדמין דלא מסתחרי' אחסנתא משבטא לשבטא, ובכן לא הות יכול גבר למיסב אתתא דלא משבטיה וכד הות איתת דרחמה גברא דלא משבטי' נפקת מבית אשה בלא אחסנתא והוי אינשי קרין יתה איתתא דרחמה גבר דלא משבטי', וכן הוה לי' לאימי' דיפתח. וכן תרגם כי בן אשה אחרת אתה ארי בר אתתא משבטי אחרי את, עכ"ל

ומה שכתב דאפי' להנך דס"ל דפלגש היא בלא קדושין מ"מ אם מיחדה לו שלא תבעל לאחרים אין זו פלגש אפי' לא קדשה כדת עכ"ל אין כאן דעת הגר"א ז"ל, בביאורי הגר"א אהע"ז סי' כ"ו ס"ק ט' ז"ל וכ"ש לדעת הרמב"ן שמתיר פלגש המיוחדת וה"ה כפלגש אצלו ואף לדעת הרמב"ם הלא כ' אותן שאין מוחזקים בדקדוקי מצות וכ"ש המפקירין עצמן א"א אצלם א"א כו' כמש"כ בפ"ד מהל' נחלות וכמש"כ בחו"מ ס"ס רע"ט, וכאן הרי בא עליה בנדתה ותבעה ונתפיסה כו' לאיסור כרת התיר עצמו כו' עכ"ל ועי' בתוס' גיטין (דף ו' ע"ב) ד"ה זבוב וא"ת ומנלן דלא הוי זנות ממש ואמר ר"ח מדרצה להחזירה כדמוכח קראי דאפילו פלגשים לא היה דרכם להחזיר אחר זנותם כו' עכ"ל ואי נימא דאם היא מיוחדת לו אין דינה כפלגש אלא כאשתו מאי האי דקאמרי דאין דרכם להחזיר אחר זנותם, הא אסורה לי' מה"ת, וכן מבואר בתשובת הרא"ש כלל ל"ב סימן א' דהתם ודאי היתה מיוחדת אליו לאישות שלא תבעל לאחרים דהא כתב שהיו עוררין בדבר ואומרים שהיתה עמו בקדושין וא"כ היתה בעיני הכל מיוחדת אליו לאישות בודאי, ואעפ"כ כיון שלא היו עדות על הקדושין התיר אותה לבן אחיו שנשאה ע"י חופה וקדושין ובנדון שלנו אלה ההולכים בערכאות אינם מוחזקים בדקדוקי מצות ובאים עליהן בנדתן, ואם פורשים זמ"ז מסתפקין ג"כ בגירושין של הערכאות, אין אומרים אצלם א"א עושה בב"ז

וראיתי להעיר במה שהקשו להנך דסברי דפלגש היא בלא קדושין מהא דירושלמי יבמות (פרק ד' הל' ד') ר' זריקן בשם ר' חנינה אשת חמיו אסורה מפני מראית העין אי תימר תורה הרי דוד שנשא רצפה בת איה שנאמר ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחיקך, ואי פלגש היא בלא קדושין הלא אינה אשת חמיו ורצפה בת איה היתה פלגש לשאול כמפורש בקרא, והנה באור זרוע הל' יבום וקדושין סימן תקצ"ו תירץ דשאול קדש את רצפה בת איה והיתה אשתו. והנראה בזה, דהנה יש להבין היכן מצינו שנשא דוד את רצפה בת איה ואי משום דכתיב ואתנה כו' את נשי אדוניך בחיקך, אפשר דלקח נשים אחרות של שאול ולא את רצפה בת איה שהיתה פלגשו של שאול. וכבר עמד ע"ז בחתם סופר חלק אהע"ז ח"א סימן ל"ח בד"ה והנה יע"ש מה שכתב בדוחק, אלא דמצינו דלשאול היתה לו אשה אחת אחינועם בת אחימעץ כמפורש בקרא שמואל א' י"ד פסוק ג' והיא היתה חמותו של דוד ועליה לא אמר נשי אדוניך בחיקיך, ובאמת בפי' הרד"ק והרלב"ג בשמואל ב' בפ' ג' פסוק ה' כתבו כי עגלה אשת דוד היתה אשת שאול ומפני זה אמר אשת דוד בזו לבד ולא באחרות, כי היא היתה בלתי ראויה כי אם לדוד לפי שהיתה אשת שאול כמו שאמר ואתנה את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחיקך ואלמנתו של מלך אינה ראויה כי אם למלך, עכ"ד. אך הרי חז"ל בסנהדרין (דף כ"א ע"א) אמרו דעגלה זו מיכל

והנה מבואר במדרש תהלים מזמור ז' ובילקוט שמעוני שמואל א' רמז קל"ח אמר לו הקב"ה גם במדעך מלך אל תקלל, אתה מדמה עצמך לשאול כתיב ולשאול פלגש ואתה ויקח דוד עוד פלגשים ונשים, וא"כ לא היתה לשאול רק פלגש אחת שאותה היה יכול דוד לקחת ומדקרי לה נשי אדוניך מכלל דהיה לו בה אישות, ומוכח דשאול קדשה, כמבואר באור זרוע, והא דכתיב נשי אדוניך בלשון רבים, אפשר לומר כיון דמיכל בת שאול היתה ג"כ אשתו שייך לומר נשי אדוניך כמבואר ביבמות (דף ע"ב ע"א) רבא אמר מאי נשיו אמו, והכ"נ אפשר שבתו נכללה בכלל נשיו

והנה בירושלמי כתובות (פרק ה' הל' ב') איתא ואיזו היא אשה ואיזו היא פלגש ר' מאיר אומר אשה יש לה כתובה פלגש אין לה כתובה. ר' יהודה אומר אחת זו ואחת זו יש לה כתובה. אשה יש לה כתובה ותנאי כתובה פלגש יש לה כתובה ואין לה תנאי כתובה. וכתב בשירי קרבן דמשמע לכ"ע פלגש היא בקדושין עכ"ל ולפ"ז אפשר לומר דהא דקאמר בירושלמי יבמות דדוד נשא את רצפה זה לדעת ר' יהודה בסנהדרין (דף י"ח) דמלך נושא אלמנתו של מלך. ולדידי' הא ס"ל דפלגש היא בקדושין, אלא דבאמת ל"ל הכי דהא ר' יהודה ס"ל בכתובות (דף נ"ו ע"א) דכתובה דרבנן וא"כ ליכא למימר דפלגש היא בקדושין דמדאוריתא גם אשה היא בלא כתובה ומאי איכא בין אשה לפלגש כמוש"כ האחרונים להוכיח מזה דאם כתובה מדרבנן א"א לומר דפלגש היא בקדושין וכ"כ הרמב"ן בפי' לתורה על הפסוק ולבני הפלגשים אשר לאברהם

ומה שעולה על הדעת בזה הוא דכיון דפלגשו של מלך אסורה על הכל ואף לר' יהודה אסורה היא להדיוט, א"כ כיון שנאסרה מחמת ביאת המלך יש לה דין אישות. ושפיר דייק מהא דנשא דוד את רצפה בת איה דאשת חמיו מותרת דבר תורה, דאי אשת חמיו אסורה, כיון דרצפה היתה פלגשו של שאול ואסורה מחמתו אכ"ע, א"כ היה גם דוד אסור בה אף שהיה מלך, כיון שנאסרה משום אישות דשאול. שוב ראיתי שכבר העיר בזה בלחם משנה פרק ד' מהל' מלכים

ומה שכתב על דברי הריב"ש בסימן ו' וז"ל ואמנם עיקר ההיתר הוא כעין עובדא דשם שמספר שבתחלה חשבה להנשא לאנוס כדת משה ויהודית ואח"כ בא גוי אחד אוהבו של אותו אנוס החפץ בה ודבר על לבה להנשא אליו, וכל זה לכאורה אינו שייך כלל לענין ולמה כתב זה. גם מה שכתב שבא גוי ובודאי כוונתו אנוס, שבגוי אין שאלה, ולמה קרא את הראשון אנוס והשני גוי, ואמנם יובן עפ"י מה שכתב הריב"ש בסי' ד' ובסי' י"א שבתוך האנוסים היו הרבה מינים כו' ואחר כל זה ההיתר שם פשוט וברור, שהאשה היתה מן הכשרים, וכל מגמתה היתה לברוח מן המהפכה להתישב בין היהודים, ולכתחילה כן היתה מחשבתה ורצונה, אלא שאח"כ כשבא גוי הכונה מן האנוסים הגרועים וכיון שידע מסתריה נתיראה ממנו ונתרצית לו עד שתמצא אפשרות לברוח, וגם כנראה היה ספק אולי היה דינו כגוי ממש, שלא נודע אם אמו מישראל כו' והכל היה עפ"י דבורה ולא נתברר כלל אם העדים שידעו מאשותה עם הגוי האנוס אם בני עדות הם דמסתמא הם פסולי עדות, ועל כן התיר הריב"ש בנדון דידיה עכ"ל. ואין הדבר כן, דלפי דבריו שהגוי הוא שנשא אותה, לאיזה כונה כתב הריב"ש שאנוס אחד מארץ ארגון תבעה לינשא לו קודם המרה כדת משה ויהודית. דמה נפקותא איכא אם האנוס תבעה לינשא קודם שנשאה הגוי, גם הא אין רמז בדברי הריב"ש שחשבו לגוי