תשובה שלמה - ב לז

בזמננו דהשבוים חוזרים לביתם, אפשר דאמרינן מדלא שבו לביתם ש"מ דמתו במלחמה ונשותיהן מותרות

אבל הנלענ"ד ראי' ברורה דל"ל הכי מהא דירושלמי (יבמות פרק ט"ו הל' א') עד אחד מהו שיהא נאמן בשעת מלחמה, נישמעינה מן הדא חד בר נש בימוי דרבי אמר לי' הן ההוא פלן אמר לון מית, הן ההוא פלן אמר לון מית, אמר לי' וכולהון מתים, אמר לון ואילו הויין בחיים לא הוו מייתי, ר' ירמי' בשם ר' חנינה מעשה בא לפני רבי ואמר מאן דנישאת נישאת מאן דלא נישאת לא נישאת ר' אייבו בר נגרי בשעת מלחמה הוות, הדא אמרה שעד אחד נאמן בשעת מלחמה, וכתבו הרמב"ן והרשב"א בחידושיהם ליבמות (דף קט"ו) הא דקאמר מאן דלא נשאת לא תנשא, היינו משום דקאמר אלו הוו בחיים לא הוו מייתין, לפיכך חשש רבי דשמא בדדמי קאמר, ומיהו למאן דנישאת אמר שלא תנא דתלו להקל שודאי מת אלא שסניפין היה מביא לדבריו לברר אצלם שמתו דאלו הוו בחיים הוו מייתין עכ"ל. והנה התם בודאי היה בגונא דהיו יכולים לבא בלי עיכוב, דאל"כ מאי האי דקאמר אילו הוו בחיים הוו מייתין, הא אפשר דיש להם עכובים מלבא, אלא ע"כ דלא היה להם שום עיכוב מלחזור לביתם ואף עפ"כ לא משום זה התירו הנשים, ואדרבה משום חשש שאמר העד בדדמי אמרו מאן דלא נשאת לא נשאת, ואם נשאת נשאת משום דאמר העד שמת וסמכו על זה שודאי יודע הוא שמת, לא מפני שאומר בדדמי מפני דלא מייתין, וסמכו על העד שאמר מת, כדקאמר הדא אמרה שעד אחד נאמן בשעת מלחמה, דאין לומר דסמכו על הוכחה זאת דאי הוו בחיים הוו מייתי, הא זה יודעים גם בלא דברי העד, ומדסמכו רק על העד, ש"מ דעל הוכחה זאת לא סמכינן

ונלענ"ד דרק במים שאין להם סוף, כיון דמן התורה כבר יצאה מחזקת אשת איש ורק מדרבנן משום חומרא דא"א אסורה, משו"ה איכא לצרף הך סניף אם היה בחיים היה מודיע לביתו, כמו שכתב בחתם סופר, אבל במלחמה יש לו חזקת קיים וממילא היא בחזקת א"א. והרי הנמוקי יוסף סוף יבמות כתב בעיר שכבשוה כרקום שנותנים להם חזקת חיים בדאורייתא, וכן מדברי הריב"ש בתשו' סימן שע"ה משמע שאיכא כאן איסורא דאורייתא, וכן כתב בחידושי הריטב"א ביבמות ריש פרק האשה שלום דהיא בחזקת א"א אף במלחמה, ועי' בתשו' מהרי"ט ח"א סימן ק"ג וסימן ק"ד, רק הא גופא מה שלא שב מהמלחמה זה מורה שמת כמש"כ התוספות בכתובות דף ט' ד"ה כל ובחי' הרשב"א ובשיטה מקובצת שם דרוב שאינם חוזרים מחמת מיתה היא, וא"כ זו היא גופא דאמרי' דאתרע לה חזקת א"א, וא"כ אין לעשות מזה גופא סניף להתירה, כיון דמחמרינן בכה"ג ולא סמכינן אהא להתירה לכתחילה

ומה שכתב להביא ראי' דסמכינן אאומדנא בעגונא דאיתתא מהא דירושלמי יבמות (פרק ט"ז הל' ד') אמר ר' אבהו אם הים גליני והביט לארבע רוחותיו וראה שאין שם בריה משיאין את אשתו. הנה דבר זה פשוט בכל הפוסקים דסמכינן אאומדנא דמוכח בגונא דאין שם חזקת וכן הוא באהע"ז סימן י"ז סעיף ט"ו בהגה' ועי' מש"כ החלקת מחוקק ס"ק ל"ג ובבית שמואל ס"ק נ' ובתשו' מבי"ט ח"א סי' קפ"ז וקפ"ח. אלא דלאו כל אומדנת שוות. והנה שם לא היתה חזקת א"א ואעפ"כ כתב ע"ז הב"י באהע"ז סי' י"ז דכל המזדקק לזה גס לבו בהוראה. ומכש"כ בנד"ד שיש להן עוד חזקת א"א אי אפשר לסמוך על אומדנות. וכ"כ מפורש אא"ז בתשו' נודע ביהודה קמא סימן מ"ג, ובחתם סופר אהע"ז חלק ב' סימן קל"ח

והנה פי' הירושלמי אם היה הים גליני, הוא דהיה הים שקט ונח ואין רות מנשבת בו. וכ"כ בהגה' בפני משה שכן הוא בערבית, ואפשר עוד לומר דגליני הוא מלשון אתגלין מטמרוהי ב"ק (דף ל' ע"ב), מלשון גלוי, שהיה הים שקט בלא גלים והיה גלוי להביט עליו מרחוק, דאם אין הים שקט אפשר דתיכף שטפוהו הגלים והוליכוהו למרחוק ושם ניצל על דף או באופן אחר, אבל אם הים שקט בודאי לא שט מרחוק שלא יוכלו לראותו וע"כ נטבע בתוך המים

ועל פי זה יש לפרש הך ירושלמי בעירובין (פרק ד' הל' א') מה בין סהר לספינה חבריא אמרו ספינה מפני שמחיצותיה עולות עמה א"ר זעירא מכיון שעוקרין אותה מד' אמות אלו ונותנין אותה בד' אמות אלו. מה נפק מביניהון אם היתה אכסדרה על דעתן דחבריא אסור על דעתי' דר' זעירא מותר, אם היה הים גליני על דעתון דחבריא מותר על דעתי' דר' זעירא אסור כך היא גירסת המפרשים. והנה בקרבן עדה פי' לפי גרסת הדפוס, אם היה הים גיליני, שהגלים שבים הולכים וסוערים על דופני הספינה, ואין המחיצות נכרין עכ"ל. ואיני יודע האיך לכוין דבריו, דאף אם הגלים סוערים על דופני הספינה ואין ניכרין מבחוץ, הלא הם ניכרין מבפנים בתוך הספינה, ואיך אפשר לומר דאין כאן מחיצות, דאין לומר דגם בתוך הספינה הגלים סוערים, דא"כ יטבעו את הספינה ואיך אפשר לומר דמהלך אז את כולה. גם פי' הפני משה דפי' לפי גירסתו וז"ל שהיו הגלים של הים גבוהים ומתגברים הרבה עד שאין הספינה יכולה להלך את מהלכה שגלי הים דוחפין אותה לאחור עכ"ל. הא אם גלי הים מתגברים דוחפים הם הספינה ומוציאים אותה בכל עת מד' אמות. ולוא יהא נמי שדוחפין אותה לאחור, הלא אז מוציאין אותה מד' אמות בצד השני, אלא מחורתא דפי' גליני הוא דהים שקט ואין רוחות מנשבות בו והספינה או שאינה שטה בים או ששטה בזחילה לאט לאט ואינה יוצאת מד' אמות לד' אמות, וא"כ הפי' בירושלמי הוא כך אם היה הים גליני, על דעתהון דחבריא מותר, כיון שיש להספינה מחיצות, על דעתי' דר' זעירא אסור כיון דהים שקט אינה יוצאת מד' אמות

אמנם דאף אם אין לצדד להתירא בכל הנשים שבעליהן לא שבו מהמלחמה, אך יש נשים שיש לצדד להתירן, היכא דידעינן דהבעלים הבטיחו אותן נאמנה לכתוב להן תמיד ועכשיו ככלות המלחמה לא שבו. והרי אותם שלא שבו ככלות המלחמה כשכל השבוים כבר שבו, הרי זה מורה שרובם מתו כמש"כ התוס' בכתובות (דף ט') והרשב"א ובש"מ שם. ואתרע להן חזקת א"א. ועוד יש רובא שמקיימים את הבטחתם וכותבים ומודיעים לביתם כאשר הבטיחו. וכמו שכתב בספר עין יצחק סימן כ"ב דחזרה מדעתם הראשונה הוה חשש רחוק ומוציאים ממון מהמוחזק עפ"י סברא זאת כמו שכתב בספר נחל יצחק סימן נ"ח סעיף ב'. וא"כ הרי יש כאן תרי רובא, חדא הא דבכלות המלחמה לא שבו כאשר שבו כל אלה שנשארו בחיים וגם השבוים שבו משבים והרוב שלא שבו, מתו ועוד רובא דכל אלה המבטיחים לכתוב ולהודיע לביתם מכל אשר אתם שומרים הבטחתם ומודיעים לביתם ואלה שאינם כותבים זה מורה ג"כ שאינם בחיים

אלא דלפי מה שכתב בספר באר יצחק סימן י"ח ובספר עין יצחק שם דאם רוב אחד נודע מקודם וא"כ כבר נפסק הדין דאין להתירה ולא נתבטלה חזקת א"א, א"כ אף אם אח"כ נולד עוד רוב אין זה מועיל להתירה, רק בגונא דשני רובא נודעו יחד אז מתירין אותה, והא עפ"י רוב אלה