תשובה שלמה - ב לה

עכ"ד, ולענ"ד נראה דזה היה אפשר לומר אם מדאורייתא יצאו הנשים מחזקת אשת איש ורק מדרבנן אין להתיר אותן, כמו בנפל במים שאין להם סוף, אז יש לצדד ולתרץ הא דנאבד זכרם ולהתיר אותן כמש"כ בח"ס, אבל אם מדאורייתא לא יצאו מחזקת אשת איש, הלא אז כל ההיתר יהי' הא שנאבדו ואינם מודיעים לביתם, על זה לבד אין לסמוך להתיר

ואין להביא ראי' דבמלחמה נמי יצאה מחזקת אשת איש מהך דיבמות (דף קט"ו ע"א) והא מים כמלחמה דמי, א"כ מדמינן מלחמה למים שאין להם סוף, דהתם לאו לכל מילי דמי, דבמים אף שאין להם סוף מדאורייתא כבר יצאה מחזקת אשת איש ובמלחמה לא יצאה עוד מחזקת א"א, רק להא דמי דאמרי בדדמי וכמש"כ רש"י שם וז"ל מים כמלחמה דאיכא למימר בדדמי

ולכאו' יש להביא ראיה מהא דאיתא בשבת (דף נ"ו) וכתובות (דף ט' ע"ב), כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו דכתיב ואת אחיך תפקוד לשלום ואת ערובתם תקח, מאי ואת ערובתם תקח תני רב יוסף דברים המעורבין בינו לבינה, ואי נימא דבמלחמה אין להם חזקת חיים איך צוה לדוד שיביא גט מהם, כיון דאין להם חזקת חיים, איך יועיל הגט לפי שיטת רש"י דלפוטרה מיבום כתבו הבט. אך אין מזה ראיה, די"ל דדוד היה שליח לקבלה, ואף דמלשון רש"י בשבת (דף נ"ו עא), שכתב וז"ל דברים המעורבים ביניהם היינו קידושין תיקח תבטל ע"י גט שתביא להם מן המלחמה עכ"ל משמע דהיה שליח להולכה להביא להם הגט, אפשר דזה הוא לאו דוקא שיביא הגט רק שיבא הידיעה שנתגרשו

אלא מהא דאמרי' בגיטין (דף כ"ח ע"ב) שלשה דברים אמר ר' אלעזר בן פרטא לפני חכמים וקיימו את דבריו על עיר שהקיפה כרקום כו' שהן בחזקת קיימין, והרי עיר שהקיפה כרקום, היא מלחמה וקתני שהם בחזקת קיימין, הרי דאית להו לנשי אנשי המלחמה חזקת אשת איש

והנה לכאורה לפי שיטת הטור באהע"ז סימן קמ"א שפי' הך ירושלמי ובלבד כרקום של אותה מלכות אבל של מלכות אחרת כליסטים הם, דקאי ארישא דמתניתין על עיר שהקיפוה כרקום שהן בחזקת קיימין, היינו מאותה מלכות, אבל מלכות אחרת אינן בחזקת קיימין, וכתב הב"י דבכרקום של מלכות אחרת אינן חסים על חומותיה ומשו"ה חיישינן שמא יפלו על יושבי העיר ע"ש. ולשיטתו כיון דהקיפוה כרקום ממלכות אחרת אינן בחזקת קיימין, א"כ הא רוב המלחמות הן עם מלכות אחרת, ולפי זה אתרע חזקת אשת איש של נשותיהן של אנשי המלחמה שנלחמים עם מלכות אחרת

והנה מהרי"ט בתשו' ח"א סימן ק"ג הרבה להקשות על דברי הב"י וז"ל והדבר קשה וכי בדידהו תליא מלתא כל זמן שלא כבשו עדיין הם בחזקתן, דאפילו גבור בחוץ וחלש בפנים חלש נוצח כו'. ותו, אם בפרצה אנו תולין להקל שניצולו לא כל שכן כשעדיין לא נכבשה שאפילו היה כרקום של עיר אחרת תולין שעדיין לא נכבשה כו' עכ"ל, ובאמת פליאה ממני למה לא כתב הב"י בפשוטו דאותה מלכות אינה חפצה להשחית את בני העיר, אבל מלכות אחרת מורה חיצים ואבני בליסטראות בתוך העיר ומשחיתה את בני העיר, וכת"ר כתב שבזמן המשנה לא היו כלי המשחית השונים המצאת העת החדשה, אין הדבר כן, כי אף שלא היו להם כלי המשחית המצאת העת החדשה, אך הלא היו להם אבני הקלע ואבני בליסטראות, והיו שופכים סוללות סביב העיר הנצורה או בונים מגדלים גבוהים ומהם היו מורים חצים וקולעים אבני בליסטראות בתוך העיר וכמו שכתוב (מלכים ב' י"ט) ולא יורה שם חץ ולא יקדמנה מגן ולא ישפוך עליה סוללה, וגם כלי משחית אלה היו מביאים הרג ואבדן

אלא הנראה לענ"ד דאין מזה ראי' להנשים של אנשי המלחמה דנימא דאתרע חזקת אשת איש שלהן, דכרקום שאני כדאמרי' שם בירושלמי (גיטין פרק ג' הל' ד'), איזהו כרקום ר' בא בשם ר' חייא בר אשי כגון זוגין ושלשלאות וכלבים ואווזין ותרנגולין ואסטרטיות המקיפים את העיר, וא"כ א"א להמלט מהעיר שהקיפה כרקום ומורים על העיר חצים ואבני בליסטראות וקשה להתחבא מהם, משא"כ באנשי המלחמה בשדה שהרבה מחבואים יש ויכולים להשתמט מהחצים ואבני בליסטראות הם בחזקת קיימין

ורבינו ירוחם כתב בחלק חוה נתיב כ"ד חלק ג' בדיני שליחות לגט כתב וז"ל אבל עיר שהובקעה וכבשוה כרקום בני החיל שהקיפוה כו' נותנין לה חומרי חיים וחומרי מתים והשליח לא יתן הגט, ואם נתנו הרי זו ספק מגורשת כו' ועוד בירושלמי ודווקא חיל של אותה מלכות, אבל כרקום של מלכות אחרת דינם כליסטים ואם כבשום בחזקת מתים הם עכ"ל. אין מזה ראיה על אלה היורדים למלחמה, מפני שעיר שכבשוה כרקום, ידעינן דחיי בני העיר הפקר בעיני אנשי החיל הכובשים ושרי הצבא נותנים להם רשות להרוג ולחמוס כרצונם, מה שאין כן במלחמה במערכה בשדה הרי הם בחזקת חיים

והנה בדברי רבינו ירוחם ז"ל אני נבוך חדא דבדין שליחות גט שהבאתי לעיל כתב דכרקום של מלכות אחרת דינם כליסטים ואם כבשוה בחזקת מתים הם, ובנתיב כ"ג חלק ג' בדיני עגונה הביא הך משנה דעיר שכבשוה כרקום דנותנין עליו חומרי חיים דאין משיאין את אשתו וחומרי מתים שאם היה כהן אשתו לא תאכל בתרומה, ומאי טעמא לא הביא הך ירושלמי דכרקום של מלכות אחרת הם בחזקת מתים ומשיאין את אשתו, ועוד בנתיב כ"ג חלק א' בדיני שבויה כתב חיל שנכנס לעיר ושללו והלכו להם כל כהנות שנמצאו בתוכה פסולות כו' וכל זה כשהחיל הוא מאותה מלכות, אבל ממלכות אחרת כל הכהנות כשרות עכ"ל. והרי בירושלמי כתובות (פרק ב' הלכה ט') על מתניתין דעיר שכבשוה כרקום כל הכהנות הכהנות פסולות קאמר נמי האי לישנא ר' זעירא ר' בא רב זבדא ר' יצחק בר חקולה בשם ר' יודן נשיאה ובלבד כרקום של אותה מלכות, אבל כרקום של מלכות אחרת כליסטים הן, וא"כ מפרש הך כליסטים הם ויראים לעשות מעשה, ובגיטין (פרק ג' הל' ד') דקאמר נמי האי אמורא הך לישנא גופא ופי' כליסטים הן ועושים מעשה וע"כ הם בחזקת מתים וצ"ע

והנה הרמב"ם בפרק ו' הל' כ"ט מהל' גירושין ובפרק ט' הל' ב' מהל' תרומות לא זכר כלל מהך ירושלמי דמחלק בין אותה מלכות למלכות אחרת, ועיין בבית יוסף אהע"ז סימן קמ"א שעמד בזה. ובפרק י"ח הל' כ"ט מהלכות איסורי ביאה גבי שבויה כתב דבגדוד של מלכות אחרת לא נאסרו הנשים, ואפשר שטעמו הוא מפני שבגמרא דידן לא חלקו כלל בין אותה מלכות למלכות אחרת רק בכתובות גבי שבויה, ושם ס"ל כפי' התוספות דמלכות אחרת אין להם פנאי לבעול, ועי' בטור ומחבר אבהע"ז סי' ז' וסוף סי' קמ"א: