תשובה שלמה - ב לד

וא"כ ע"כ פסק כן, אלא הנראה לומר בדעת הרמב"ם ז"ל שהוא פי' ג"כ את הסוגי' כמו שכתבתי אליבא דר"ת, דמסתמא הנך עובדי הוה דחבל בפניו מדבעי לפשט דריב"ב לקולא פליג דאל"כ אף לת"ק מעידין, ולכן הקשה כיון דחבול מיירי והא אמרת מיא מרזו מכה, והכא נמי הא מיירי דאיכא מכה. ומתרץ ה"מ היכא דאיכא מכה, היינו במקום המכה מרזו ומשתנה, אבל היכא דליכא מכה היינו יתר חלקי הפנים צמית. וא"כ לא היה לו להרמב"ם להביא הך דמיא מרזו מכה, דליתר חלקי הפנים המכה לא מגרע גרע. ולמקום המכה לא נפקא מינא מידי דמרזו דסוף סוף דאיכא מכה נשתנה המקום הזה

וכן נמי הרי"ף והרא"ש והטור שהזכירו בשלילה הך דליכא מכה היינו נמי כונתם דבכל מקום דליכא המכה צומתים המים, אבל היכא דאיכא מכה לבר מהא דמיא מרזו המקום הזה כבר נשתנה ע"י המכה, ולפ"ז אפשר לומר דהרמב"ם ס"ל ג"כ כר"ת כיון דמפרש נמי דסתמא דגמרא מיירי בהך דאין מעידין אלא עד ג' ימים בחבול בפניו וכדברי ר"ת, וכן נלענ"ד עפ"י סידור דברי הרמב"ם, דהנה במשנה איתא אין מעידין אלא על פרצוף פנים כו' אין מעידין אלא עד שתצא נפשו כו' אין מעידין אלא עד ג' ימים, והרמב"ם שינה דהך דאין מעידין אלא עד שתצא נפשו כתב בהל' ט"ו והך דאין מעידין אלא על פרצוף פנים והך דאין מעידין אלא עד ג' ימים כתב בחד בבא בהל' כ"א. ומדוע כלל כאן רק רישא וסיפא דמתניתין ואמצעיתא כתב במקום אחר, וטפי הו"ל לכתוב הך דאין מעידין אלא עד ג' ימים מקודם אם דעתו דהך מיירי בסתמא דבכל גונא אין מעידין אלא עד ג' ימים, א"ו דהרמב"ם ס"ל כר"ת דהך דאין מעידין אלא עד ג' ימים מיירי דוקא בחבול בפניו וסידור לשונו כך. מצאוהו הרוג כו' אם פדחתו וחוטמו ופרצוף פניו קימים כו' בד"א בשראוהו בתוך ג' ימים פי' בד"א דסגי רק בפדחתו וחוטמו ובפרצוף פניו בתוך שלשה, אבל אחר ג' אין מעידין עליו, אבל בשאינו חבול בפניו מעידין אף לאחר ג' ימים

ולפ"ז מצינן לדין שרש"י והרמב"ם והרי"ף ז"ל ס"ל כר"ת וגם הרא"ש והטור כתבו מפורש כר"ת. ואף שאיני כדאי להחליט נגד הרשב"א והריב"ש ועוד רבים מרבותינו הראשונים אך מכל מקום ספיקא דדינא עכ"פ הוא

ומה שהקשו על ר"ת מהך דאיתא בירושלמי פרק בתרא דיבמות ויכו בהם אבי' מכה רבה מאד אמר ר' אבא ב"כ שהעביר הכרת פניהם של ישראל כו' ר' אמי אמר שהשיב עליהם משמרות שלשה ימים עד שנתקלקלה צורתם. משמע מזה דבכל גונא נתקלקלה הצורה לאחר שלשה. איכא למימר כיון דהוה במלחמה מסתמא היו נחבלים בפניהם ולכ"ע נתקלקלה צורתן לאחר שלשה ימים

והנה בנד"ד הוה ספק שמא הוה תוך שלשה כשהכירו בטב"ע ובזה גם הרשב"א ז"ל ספוקי מספקא לי', ואין הפנאי מספיק להאריך בזה, רק לסניף ראוי לצרף ד"ז כמבואר באחרונים, והנה עלה על דעתי לומר שבנידון דידן איכא למימר דכיון דהיו רגליו מונחות במים אולי נחשב זה כמו כל גופו במים וליכא בזה חשש דלאחר שלשה ימים, כמבואר בקונטרס עגונות סי' רמ"ט בשם תשובות מהור"ר בצלאל אשכנזי ז"ל דעל שפת הים וגלי הים מציפים עליו מים כל שעה מצמת צמתי' לי' עכ"ל. וה"נ אפשר ברגליו מונחות במים. שוב ראיתי בפתחי תשובה סי' י"ז ס"ק קי"ז שהביא בשם ספר פני משה ופרח מטה אהרן ועוד רבים להקל בנד"ד. והנה הוא תמה שם על בעל חמדת שלמה שהתיר בחציו השני מונח במים וז"ל עובדא דידי' היה בנהר ווייכסיל וליכא גלים על שפתו א"כ אין היתר רק מצד דהלחות נתפשט גם להפנים וסברה זו אין לה יסוד לבנות עליו עכ"ל. ולענ"ד נראה דשפיר אפשר דהלחות נתפשט גם להפנים אם קצה האחד מונח במים כמבואר בסוכה (דף מ"ב) מקבלת אשה הלולב מיד בנה או מיד בעלה ומחזירתו למים, ומסתמא לא כל הלולב נותנת למים אלא קצהו האחד ומ"מ אינו נכמש כלל. ויותר מבואר באו"ח סימן של"ו סי' י"א בהג"ה בשם מהרי"ל ומותר להעמיד ענפי אילנות במים בשבת ובלבד שלא יהיו בהם פרחים ושושנים שהם נפתחים מלחלוחית המים, והתם משמעמיד קצה הענף במים מ"מ נפתחה השושנה שבקצהו השני

ונידון הבגדים לא סיים מר חותני אם הכירה כל הבגדים בטב"ע, הסימן שלא היו בטליתו הקטן כי אם ג' ציציות דבר זה אינו סימן לענ"ד דיכול להקרע א' מהציציות אצל כל הולך בדרך מכמה סבות. אלא שאם הכירה הטלית קטן בטב"ע, הא כבר מבואר במהרי"ט שטלית קטן הוה כמו כיס וארנקי שמבואר בגמרא שאין חוששין לשאלה, מ"מ כיון שהיה מעורב בדעת איכא למיחש לאבידה מדעת, כמבואר בדברי אא"ז בנו"ב קמא אהע"ז סי' נ"א. אלא דכיון שחסרה אחת מציציותיו א"כ מוציאנו נמי מחשש אבידה מדעת כי לכתחילה לא היה מלביש אדם מישראל טלית קטן שחסר בו אחת מציציותיו, ואם מכירה כל הבגדים בטב"ע או בסימנים ליכא כאן למיחש לשאלה, כמבואר במהרי"ט. ולאבדה מדעת נמי ליכא למיחש. אבל אם אינה מכירה הבגדים והטלית קטן בטב"ע אין זה סימן מה שחסרה א' מהציצית לענ"ד

והנה כבר כתב בקונטרס עגונות סי' רל"ז בשם ספר דברי ריבות ובסי' שפ"ב בשם מהרי"ט דבהרוג דנמצא שלם והכירוהו בטב"ע יש להתיר אשתו מטעם ס"ס שמא הלכה כר"ת דמעידין אפי' לאחר כמה ימים כשגופו שלם, ואת"ל דאין הלכה כמותו, שמא הלכה כהנך דס"ל דמספיקא תלינן להקל שהוא תוך ג', ואף שיש לפלפל בזה מ"מ בנ"ד דאיכא נמי ספיקא שמא מה שהיו רגליו מונחות במים זה נחשב כמונח במים וגם איכא סימן הסדק בשפתו העליונה, דמה שכתבתי לעיל שרק לאחר ג' ימים ראו הסימנים נתישבתי שאפשר להיות שגם זה הוא ספק תוך ג' כיון דמצאוהו יום ו' עש"ק והמה ראו הסימנים ביום א' אפשר נמי שזהו תוך ג'. ואם הכירה כל בגדיו בטב"ע ליכא למיחש בשאלה בכל בגדיו וגם יהיה שאלה דיחיד שאין חוששין לדעת הח"צ. ומה שחסרה אחת מציציותיו מוציאנו ג"כ מחשש שאלה ומחשש אבידה מדעת. באופן כזה דרינא בהדייכו בשריותא דהאי אתתא, וה' יאיר עינינו בתוה"ק

סימן ט"ז

בע"ה יום ב' כ"ג סיון תרפ"ט לפ"ק ברוקלין יצ"ו. להרה"ג מרדכי ארי' הלוי ניסנבוים נ"י

הנה מה שכתב להתיר הנשים של אנשי המלחמה שנאבדו ולא שבו לבתיהם, וטעמו הוא מפני שאין קול ואין קשב מהם, וזה הוא הוכחה שאינם קיים, ומדמה זה להך דאיתא (ביבמות דף קכ"א.) א"ד אנסבי' רב נחמן לדביתהו אמר חסא גברא רבא הוא אם איתא דסליק קלא אית לי' למלתא, ולפי מה שכתב הגאון בחתם סופר חלק אהע"ז סימן ס"ה דהאידנא דקביע בי דואר כ"ע הוי כצורבא מרבנן