תשובה שלמה - ב ל

לשחות ולהגביה המעות אי לא משום מראית עין, ואם כן כשאנסוהו עכו"ם, אף דלא היה לו לעבור מצד הדין, מ"מ הא חזינן דלא מכוין לעבד ע"ז ואין רצונו בכך. על כן אין הנעבד נאסר, אבל רבא ס"ל דכיון דמצד הדין אינו רשאי לעבור, א"כ הרי עבר על דין התורה במה שהשתחוה על כן הוא נעבד. וכן העיר ג"כ שם בעונג יו"ט. אבל בג"ע התם לא מפני הכונה לעבירה הוה ממזר, רק מפני המעשה שנולד מערוה, ואף דהוה באונס מ"מ מעשה העבירה נעשתה והוא ממזר

והנה בעונג יו"ט מדייק מהא דהקשו התוס' ביבמות (דף ט') ד"ה והרי שהקשו על הא דפשיטא להש"ס בכל דוכתא דלר' עקיבא חייבי לאוין לאו בני חליצה ויבום נינהו. ואמאי לימא אתי עשה ודחי ל"ת וע"כ דאין הולד ממזר כשבא ע"י דחיית עשה לל"ת, דאי הוי הולד ממזר אין סברא שיהא מותר לייבם ויהא הולד ממזר להרבות ממזרים, א"ו כיון דהל"ת נדחה אין הולד ממזר דבהתירא קא עביד עכ"ד. הנה בזה אין הטעם דאין הולד ממזר משום שהיא ביאת היתר בכדי דנימא דכותי' דגם בשניהם אנוסים ג"כ דאין הולד ממזר דהוה ג"כ ביאת היתר ואין הולד ממזר, דבשער המלך פרק ו' מהל' יבום מסיק דלגבי יבום הוה מחלוקת דלדעת הרמב"ם בכה"ג פקע איסור אשת אח ודכותי' לר"ע, אף דהוה ממזר מחייבי לאוין פקע איסור זה לגבי יבום. אך הרשב"א והריטב"א ס"ל דקיימא באיסור אשת אח ובכרת. ואפשר דהתוס' ס"ל בהא כהרמב"ם ועי' באבני מלואים סימן קע"ד בהגה' שם שמסיק דגם לדעת הרשב"א והריטב"א ג"כ פקע איסור אשת אח. וא"כ מהאי טעמא אי עשה דוחה ל"ת פקע הך איסורא והתורה התירה הולד. אבל באיסור ערוה אף בגונא דהויין אנוסים. מ"מ הוה ביאת איסור פשיטא דהולד ממזר

ולכאו' יש להביא ראי' מיבמות (דף ל"ג ע"ב) מהך דהוחלפו דמותרות לבעליהן והן וגם הבעלים הוו אנוסים, דהא לא זנות היא כמבואר בהרא"ש שם ובאלפסי כתב דאנוסות הן, ובנימוקי יוסף שם כתב בזה"ל כיון דהוחלפו בשוגג אין לך אונס גדול מזה, ואעפ"כ הוו הבנים ממזרים ע"ש בפירש"י, אלא דאיכא לדחוקי דחשבינן לה כשגגה מדמיחייבו בקרבן וכ"כ בחי' המאירי שם

שוב ראיתי ברבנו ירוחם נתיב כ"ג חלק ב' שכתב מפורש להביא ראי' דבאונס הוה ממזר מהך דהאשה שהלך בעלה למדה"י ואמרו לה מת בעלך ונשאת דהוה ממזר ודאי מה"ת מהשני ואע"ג דהואי שוגגת או אנוסה, בין שנשאת בשני עדים שהעידו עליה שמת בעלה, בין שנשאת בעד א' עפ"י בית דין. והרמב"ם הביא ראי' דתנן שנים שהוחלפו נשותיהן דמפרישים אותם ג' חדשים כו' ומשמע דהוי ממזר אעפ"י שאותה ביאה היתה באונס עכ"ל. ולא חילוק בין אונס לאונס

וראיתי בהגה' פורת יוסף בחגיגה (דף ט') שכתב וז"ל במשנה זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר, לכאו' סגי לומר זה שהוליד ממזר. וי"ל דמכאן ראי' למה שנסתפקו עיין אה"ע ב"ש אם א"א נתעברה באמבטי אי הולד כשר או ממזר. ולכאו' מכאן ראי' דהולד ממזר דאפילו כה"ג נקרא מעוות. ע"כ אמר זה הבא על הערוה והולד ממזר דוקא. אבל אם הוציא ש"ז באמבטי ונתעברה ממנו א"א אע"ג דהוי ממזר. מ"מ לא נקרא מעוות לא כו' עכ"ל, והנה לא ראיתי מי שנסתפק שם אם נתעברה באמבטי שיהי הולד ממזר. שם נסתפקו רק אם קיים האב בזה מצות פו"ר. אבל כ"ע מודים דאינו ממזר. וכן נראה מהגה' סמ"ק שהביא הב"ח ביור"ד סי' קצ"ה והבית שמואל בא"ע סימן א' שכתב שאשה מוזהרת שלא תשכב על סדין ששכב עליה איש אחר פן תתעבר מש"ז של אחר גזרה שמא ישא אחותו מאביו, ולא קאמר שמא תתעבר ויהי הולד ממזר. ואף שספק ממזר מותר מהת' אך לכתחילה בודאי צריכה ליזהר מזה. וכ"כ מפורש במשנה למלך פט"ו הל' ד' מהל' אישות דהולד כשר. וא"כ אין לדייק מזה כמו שכתב שם. אך לפי המבואר לעיל דאם אנסום עכו"ם והדביקוהו לערוה דהולד ממזר משמיענו בזה דכה"ג אין הוא בכלל מעוות לא יוכל לתקן, דדוקא אם בא על הערוה והוליד ממזר הוא מעוות כו' אבל כשלא בא מעצמו רק באונס אף שהוליד ממזר אין בזה בכלל מעוות כו'

ויש להביא ראי' מהאי דיבמות (דף צ"ז) אח מאב ולא מאם והוא בעלה דאם ואנא ברתה דאנתתי' כו' אח הוא וברי הוא אחתי' אנא כו' משכחת לה בעכו"ם הבא על בתו כו'. ואי נימא דהיכא דהוו אנוסים אין הולד ממזר כיון דאין הביאה באיסור א"כ משכחת לה נמי בישראל שאנסום עכו"ם, א"ו דלא משכחת בהתירא כלל, דהולד הוה ממזר גם בכה"ג

וכזה מורים דברי מהרי"ט אלגזי בהלכות בכורות פרק ח' סימן ס"ה, דהקשה עלה דגירסת הרמב"ן והרשב"א והריטב"א בירושלמי פ"ב דיבמות דקיים פו"ר בבנו ממזר, הא הוה מצוה הבאה בעבירה, והא קיי"ל דמצוה הבאה בעבירה אפי' בדיעבד לא יצא, ותירץ דהירושלמי מיירי בבא על הערוה באונס, ובהא לא חשיב מצוה הבאה בעבירה דאונס רחמנא פטרי' ועל ממזר הנולד בזה האופן דבאונס בא עליה, דקיי"ל דאפי' באונס הוי ממזר עכ"ל ומסתימת דבריו משמע דאפי' כששניהם אנוסים הוי ממזר

ונראה לענ"ד דא"א לומר בכלל דלא הוי ממזר בשנאנסו ע"י עכו"ם, דהא כתב הב"י ביור"ד סימן קע"ז וז"ל והיכא שהיה כבר מקושה שיודע שלא יתקשה עוד, כתבו התוס' בר"פ הבא על יבמתו דאינו חייב למסור עצמו כיון דלא עביד מעשה עכ"ל. ואף שבתוס' אין זה מבואר, אך האמת הוא כן. דאם יוסיף להקשות עוד דחשיב מעשה, דהא באמת איכא לחייבו על כל כח וכח אפי' לרבנן דפליגי אדר' אליעזר כמבואר ביבמות (דף ל"ד ע"א) בפירש"י שם ד"ה על כל כח וכח וז"ל וכיון דשמעינן לי' לר"א דמחייב אשתי ביאות בהעלם אחת על כרחך שמעית לי' נמי בביאה אחת כמה חיובין, דכל כח וכח הנאה של ביאה בפני עצמה היא ולרבנן הוא דלא מחייב אלא אחת משום דכולן בהעלם אחת הן כו' אבל אי הוה ידיעה בין כח לכח הוה מחייב אכל חד וחד כו' עכ"ל וא"כ אף שהתקשה לאשתו והדביקוהו לערוה והזריע והולידה ממזר, הרי בזה שהזריע הוסיף להתקשות ועל כח זה תו לא דיינינן לי' לאונס, וא"כ אין ביאתו בהיתר וע"כ הוה ממזר אף אי נימא דבביאת היתר לא הוה ממזר, דהא לא משכחת לה ביאת היתר אם נולד ממזר

ובזה ניחא נמי הא דכריתות (דף ט"ו ע"א) דאיתא התם דאמר קרא ערות אחותו גלה לחייב על אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו ואמר רב אדא בר אהבה משכחת לה ברשיעא שבא על אמו והוליד שתי בנות וחזר ובא על אחת מהן והוליד בן ובא בנו על אחות אמו שהיא אחותו ואחות אביו שחייב על כל אחת ואחת. ולכאו' יש לדייק דהא משכחת לה בהתירא, כשהיה הבן מקושה לאשתו והדביקוהו עכו"ם לאונסו לאמו והוליד שתי בנות ואח"כ אנסו אותו הדביקוהו לאחת מהן, ולפי מש"כ לא משכחת לה בהתירא, כיון שהזריע והוליד, א"כ הוסיף להתקשות עד שהזריע ואין כאן עוד דין אונס: