תשובה שלמה - ב כח

גם להעובר. וכדאיתא ביבמות (דף מ"ה) דטבילת נדה סלקא לגירות. ובחגיגה (דף כ"ב ע"א) הני מילי בכלי טהור אבל בכלי טמא מיגו דסלקא טבילה לכוליה גופיה דמנא סלקא להו נמי לכלים דאית ביה. וא"כ לא קשה מהך דבכורות. דאפשר שיתחייב בפדיון היכא דטבלה האם כשהיא מעוברת גם לשם גירות הולד, ע"כ מחויב בפדיון, דבשעת לידה הרי הוא כבר ישראל גמור

ובזה אפשר לתרץ ג"כ מה שהקשה בספר שער המלך שם בפרק ט"ו הל' ג' מהל' איסורי ביאה, מהך דיבמות (דף ט"ו ע"א) כי אמריתא קמי' דשמואל א"ל בנך הבא מן הישראלית כו' והאיכא בנות כו' ומשני גמירי דבנתי' דההוא דרא אצטרויי איצטרו. ובודאי דהא דפריך דהא איכא בנות לשמואל הוא דפריך דקאמר דאין חוששין לקידושין משום טעמא דבנך הבא מן הישראלית כו' דאכתי ליחוש משום בנות. והשתא מאי קושיא הא שמואל ס"ל בפרק החולץ דנכרי ועבד כו' הולד כשר ולפי דעתם הולד גוי גמור ואין חוששין לקידושיו עכ"ל. ולפי מה שכתבתי אפשר דקושית הגמרא היא והאיכא בנות שנתעברו מנכרים וטבלו לנדתן והולד יש לו דין גר ויש לחוש לקידושיו. והא דכתבו התוס' ביבמות (דף ט"ז) בסוף ד"ה נכרי שקידש כו' דלרב יהודה דס"ל נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר, ועיין שם בשער המלך שצריך גירות, וכל זמן שלא נתגייר דינו כגוי ואין חוששין לקדושין. הרי דס"ל דהוה גוי גמור ואין חוששין שטבלה אמו בעודה מעוברת והוה גר. משום דבנדה (דף ס"ז ע"ב) משמע דס"ל לרב יהודה דלא אמרי' טבילה בזמנה מצוה. דהא אתקין רב יהודה בפומפדיתא לטבול ביממא משום צינה. והתוס' בנדה (דף ל' ע"א) ד"ה ושמע מינה וביומא (דף ח' ע"א) ד"ה דכולי כתבו דמהא דקאמר שם בנדה (דף ס"ז) מכדי האידנא כולהו ספק זבות שוינהו רבנן ליטבלינהו בימא דשבעה משמע שלא היו טובלות ביום בשום פעם. ומזה הוכיחו דלא אמרי' טבילה בזמנה מצוה. ואי ס"ל לרב יהודה דאמרי' טבילה בזמנה מצוה היה להן לטבול ביום משום ספק זבות, ולא היה לו לתקן משום צינה. וא"כ מסתמא לא טבלו בנות ישראל. אבל שמואל אפשר דס"ל דטבילה בזמנה מצוה. וכן משמע בירושלמי (נדה פ"ב הל' ד') ועי' בביאור הגר"א ביור"ד סימן קפ"ז ס"ק ג', א"כ לדידי' בודאי טבלה, משום דטבילה בזמנה מצוה, וסלקא טבילתה לעוברה

ועל פי זה יש לדייק בפירש"י בד"ה והאיכא בנות שנשבו ונשאום עכו"ם כו' עכ"ל. דיש להבין למה דייק וכתב שנשבו, והלא הגלו שם ואפשר שנטמאו ברצונם. וכמו שכתוב גבי זכרים יבמות (ט"ז ע"ב) ד"ה מעשרת השבטים שנשאו עכו"ם ולעיל גבי דינו של ר' יוחנן וכולן לפסול, וס"ל דכותי ועבד הבא על ב"י הולד ממזר, פירש"י רובן ממזרים שנטמאו בנות עשרת השבטים בעכו"ם, ולא קאמר שנשבו ונשאום עכו"ם ע"כ צ"ל דכונתו היא כיון דס"ל עכשיו דהולד כשר היינו שבתר אביו שדינן לי', ורק שנתגייר חוששין לקידושין. על כן פי' והאיכא בנות שנשבו ונשאום עכו"ם נגד רצונם ולא נטמעו בהם ברצונם ועל כן נהגו מנהג יהדות ואפשר שטבלו לנדתן והוו בניהם גרים ויש לחוש לקידושין

והנה לכאו' יש להקשות מהא דכתב הרשב"א בחי' ליבמות (דף מ"ה) דכותית שנתגיירה דבנה אינו צריך טבילה, היינו בתה, אבל בנה צריך טבילה משום דמילה קודמת לטבילה לעיכובא, ולדידי' ליכא לשנויי כדשנינן. ואפשר לומר דהרשב"א ס"ל כהנך ראשונים דכותי ועבד הבא על ב"י דהולד אינו צריך גירות. אבל הנך דס"ל דצריך גירות ס"ל כשיטת הרמב"ן דאם טבל תחילה הרי זה גר. ושיטת התוס' ביבמות (דף מ"ז ע"ב) ד"ה מטבילין דמעוברת כיון דלא אתי למילה אין זה מעכב, ושיטת הרא"ה דקודם שנולד כיון דלא חזי למילה סלקא לי' בהכי כמו אשה, ואחר שנולד הרי הוא כישראל גמור אף קודם מילה. ועי' בביאור הגר"א יור"ד סימן רס"ח ס"ק ה'

אחרי זמן רב ראיתי בירחון הפרדס מחדש מרחשון תרצ"ב שהביא שכבר תירץ כן בספר אור שמח על הרמב"ם והעורך כתב על זה וז"ל אבל לפענ"ד צ"ע לומר כן, דדוקא אם הטבילה לשם גירות של האם שפיר. מיגו דמהני טבילה לשם גירות באמו, עולה גם להבן. אבל אם הטבילה אינה לשם גירות באמו אין הסברא מוכרחת לומר שעולה טבילה זו להבן לשם גירות. ובפרט לשיטת הרמב"ן דלמ"ד עובר לאו ירך אמו אין מועיל הגירות עד שימול אחרי הלידה. ואף להחולקים עליו, כ"ז בטבילה לשם גירות עכ"ל. ואיני מבין סברתו, דאטו טבילת העובר היא מפני שמועלת טבילה זו להאם ומשום מיגו הוא, הא אמרי' ביבמות (דף ע"ח) דמועיל טבילת האם להעובר משום דהיינו רביתי', וכדפי' רש"י דלאו חציצה היא. א"כ אותה טבילה היא כמו שטבלו את העובר בעצמו. ונהי דאם האם לא נתגיירה וטבלה רק בשביל העובר דלא מהני וכמו שכתבתי לעיל בשם בעל תפארת למשה, היינו מפני דהוה חציצה בכולו. כיון דהטבילה לא עלתה לה כלום. אבל כשהטבילה עלתה לה לנדתה, א"כ אין כאן חציצה, ושפיר עלתה הך טבילה להולד לגירותו

והא אמרי' ביבמות (מ"ה ע"ב) דטבילתה שטובלת לנדתה מהני גם לגירות ע"ש בפרש"י ותוס', ונהי דלהרמב"ם שכתב בפרק י"ג הל' ט' מהל' איסורי ביאה דטבילתה שטובלת לנדתה מורה שכבר נתגיירה, כיון שראינוה שהיא נוהגת בדרכי ישראל. אבל טבילת נדה בעצמה אינה מועלת לגירות. אפשר דס"ל דהולד הוא ישראל כשר ואינו צריך גירות, וכמו שכתב בשער המלך פרק ט"ו הל' ג' מהל' איסורי ביאה, אבל רש"י ותוס' לשיטתם הא ס"ל דטבילת נדה מועלת לגירות, א"כ אפשר דטבלה האם לנדתה ומהני להעובר לגירות, ובירושלמי קידושין פרק ג' הל' י"ב, שהביא הנמוקי יוסף ביבמות פרק החולץ, איתא, שאין גר שלא טבל לקירויו. וקשיא עלת לו טומאה קלה מטומאה חמורה א"ר יוסי בר' בון כיון שזו וזו לשם קדושת ישראל עלת לו

והנה אא"ז בדגול מרבבה יור"ד סימן רס"ח, כתב דאם לא ידעו הב"ד שהיא מעוברת וטבלה דתלי' באשלי רברבי. הנה התוס' לשיטתם ס"ל דטבילה לא בעי ב"ד כמבואר בדבריהם יבמות (מ"ה ע"ב) ד"ה מי

סימן י"ג

להרה"ג ר' חיים לובעקצי נ"י הרב דרעזיצא

מה שכתב עלה דפי' המשניות להרמב"ם ביבמות (דף כ"ה) שכתב על המשנה המביא גט ממדה"י כו' הרגתיו כו' העיקר אצלנו כו' אבל הוא לא ישאנה שכל מי שיחשוק א"א יהרוג בעלה וישאנה, דהדבר צריך בירור למה לי' להרמב"ם לומר טעם חדש גבי הרגתיו כו' וכתב כת"ר דהרמב"ם הכריח כן מיתור הלשון דהרגנוהו דמיותר כמו שכתבו התוס', וגם קשה דהא תרי לא חשידי, ומדוע בהרגנוהו לא