תשובה שלמה - ב כה

דיחוד הוה רגלים לדבר, היינו היכי דהוה ע"ד זנות כגון דנכנסו זה אח"ז והגיפו הדלתות, אבל יחוד בעלמא לא הוה רגלים לדבר וגם נראה לענ"ד דיחוד הוה רגלים לדבר, היכא דהיחוד הוא מצדה, היינו שהוא באופן שהיא עשתה פעולה להתיחד. אבל אם הוא נכנס לביתה, מאן לימא לן שברצונה והסכמתה נכנס לביתה, אולי היה נגד רצונה, ואין יחוד זה מורה כלל שהיא הסכימה לזנות דיהי' רגלים לדבר. וכעין זו כתב אא"ז בנו"ב חלק אהע"ז סימן ע"א ובמהדורא תנינא אהע"ז סימן י"ח

ובר מן דין, הא אין כאן עדי יחוד, רק דהבעל אומר כן. וכבר כתב בתשו' רעק"א סימן פ"ח דלא מפיו אנו אנו חיים. דאפילו באומר שראה שזינתה, הא כתב הר"ש מינבייל במרדכי בגיטין ובהגה' מיימניות בפרק כ"ד מהל' אישות דלבתר חרם דר"ג אינו נאמן שטמאה היא לו

והא דאמרה לבעלה דרך וידוי ובקשה שימחול לה, א"כ לכאו' אין לומר דעיניה נתנה באחר, דהא לפי דבריה אינה חפצה להתגרש, אדרבה דמבקשת היא שימחול לה ולא יגרשנה. אלא דכבר כתב אא"ז בנו"ב בהרבה תשובות דאף דאמרה דרך וידוי אינה נאמנת דערומי קא מערמה כדי שיאמינו לה, ואמרינן גם בכה"ג דעיני' נתנה באחר. וכן מסיק ג"כ בתשו' ברית אברהם אהע"ז סי' ע"ד

אלא דמה שכתב שם בתשו' ברית אברהם סי' ע"ד אות א' וז"ל אמנם אשתמיט להגאון בעל נו"ב תשובת מהרי"ט ח"א סוף סי' צ"ב דמתרץ הך עובדא דתשו' הרא"ש שהובא ביתה יוסף סוף סי' מ"ו דהתם לא שייך עיניה נ"ב שמעשיה מוכיחין שחפצה בבעלה כיון דטרחה לזייף גט מהראשון עכ"ל. ולענ"ד נראה דלא קשה. דהתם בתשובת הרא"ש כלל ל"ה סימן ד' המעשה שהיה כך היה ר' משה קדש אלמנה אחת ובא ר' יעקב ואמר קדשתיה תחילה אמרו לו היכן העדים אמר איני זוכר אותם לכשאצטרך אביא אותם. הלך ר' משה לפייסו בדבר מועט שיפטרנה בגט לסלק תערומות שלו מעליו ולא רצה. הלך ר' משה אצל ארוסתו ואמרה שמעולם לא קבלה קידושין מאדם אחר אלא ממנו. הלך וכנסה. והיה ירא שמא יעקב יביא עדים של שקר על קידושיו כו' ומזה הפחד הלכו האשה וקרוביה ושכרו עדי שקר לכתוב לה גט על שם ר' יעקב, שאם יביא עדים שקדשה יראו גם הם הגט שגרשה בו ונודע הדבר לר' יעקב ואמר שזהו הוראה שנתקדשה לו, כיון שהיא מחזרת אחר גט ואינו צריך לעדים אחרים עכ"ד תשובת הרא"ש ז"ל. א"כ התם המעשה שעשתה מוכיח שחפצה בבעלה, דהמעשה ההוא מתירתה לבעלה, דהתם כשטרחה לזייף הגט מהראשון, אם היה המעשה מועיל אז היה הגט מתירה לבעלה שתוכל להשאר תחתיו. וע"כ א"א לומר עיני' נתנה באחר. אבל אם אמרה דרך וידוי, אין הוידוי מועיל להתירה כלל, ע"כ אפשר לומר דמערמה שיאמינו לה שנאסרת עליו, דהתם כששכרה עדי שקר לזייף גט בודאי כתבו הגט על זמן מוקדם מהקידושין של השני, שבזה לא מרעה כלל להקידושין של השני. וכדמשמע מדברי הרא"ש התם, שכתב וז"ל ואי משום דשכרו קרובי האשה עדי חמס לכתוב גט משום ר' יעקב והוי כאלו הודית שקבלה קידושין ממנו, נראה לי דלא הוי הודאה, שהרי ראו מעשיו והבינו מחשבותיו של ר' יעקב שהיה מחזר אחר עדים שקרים וחשבו גם הם המחשבה לא טובה לבטל מחשבתו שלא תתבייש אם יביא עדים שקרים עכ"ל. ואי נימא דכתבו הגט בזמן מאוחר מקידושין של ר' משה, הלא תתבייש ממה שקבלה קדושין מאחר בעוד שהיתה מקודשת לראשון, א"ו דזייפו הגט על זמן מוקדם, וא"כ במעשה ההיא אדרבה הוסיפה חוזק לקידושי ר' משה, ולולי האמתלא לא שייך לומר עיניה נתנה באחר בכגון דא

ואף שהרא"ש שם מביא שגם ר' משה בקש מר' יעקב שיתן גט לארוסתו וזה היה אחר זמן הקידושין שלו ומסתמא יכתבו הגט בזמן הנכון, כי הוא לא בקש לזייף, היינו מפני שר' משה חשב בתחילה שאפשר שבאמת נתקדשה לר' יעקב כמוש"כ הרא"ש שם, אבל כשהיא וקרוביה חפצו לזייף הגט בודאי חפצו לזייף גם זמן הגט שיהיה קודם הקידושין של ר' משה, ועוד דהתם דגם הקרובים שלה שכרו עדי השקר לכתוב גט. הא הם לא יעשו דבר בשביל שהיא נתנה עיניה באחר, ואף שאפשר לומר שהיא בקשה מהם או שהטעתה אותם כדי שיאמינו שקבלה הקדושין מהראשון, בשביל שעיניה נ"ב, אך זו היא ג"כ מה שכתב הרא"ש ז"ל דאין זו הודאה מפני שהם חפצו ג"כ לבטל המחשבה הלא טובה. אבל לולי זאת היה אפשר לומר דמפני הטעמים שכתבתי אין כאן מקום לומר דעיני' נתנה באחר, אבל היכא שאומרת דרך וידוי שטמאה היא לו, אין מעשה הוידוי מתירתה לבעלה ואין הוכחה שחפצה היא להשאר תחתיו, רק אפשר שאומרת דרך ערמה שיאמינו לה כדי שתאסר על בעלה, ושפיר איכא למיחש שעיניה נתנה באחר

אלא דגם גוף ההודאה אפשר לומר דאין זו הודאה דטמאה אני לך, דמה שאמרה לבעלה שחטאה, הא פירשה לפני כת"ר שלא היתה אף העראה, ואפשר שכונתה שחטאה בחבוק ונישוק ובמעשה חידודין, והרי להרמב"ם יש בזה איסורא דאורייתא משום לא תקרבו, והלא אף היכא דאמרה שטמאו אותה כתב בשו"ת ח"ס חלק אהע"ז סימן ע"ח ד"ה ואמנם וז"ל מה שאמרה שנים טמאו אותה ושוב אמרה ששכבו עמי בקירוב בשר אבל לא הכניסו אבר, אפשר שזה איננה חזרה אלא פירוש לדבריה הראשונים, דבלשון ב"א נקרא גם זה טימא אותה שעשה עמה שגעונות כו' עכ"ל. ומכש"כ היכי דלא אמרה שנטמאה כ"א שחטאה, והרי באמת חטאה ויש במשמעו שעשו שגעונות והיתה עמו בקירוב בשר, אך לא בעל

ואף שבשיטה מקובצת ב"מ דף צ"א כתב בשם הר"ר יהונתן שכיון שכל כך פרץ פרצה כזו על אשת חברו אי אפשר שלא גמר תאותו עכ"ל. כבר כתב אא"ז בנו"ב תנינא ח' אהע"ז סימן י"א דאם פתאום בא איש ומצא אותם על תמונה זו ותיכף נפלה חרדה עליו וקפץ כו' לא שייך לומר אי אפשר שלא גמר תאותו. שאף בודאי רצה לגמור תאותו. מכל מקום נאנס ולא היה יכול לגמור עכ"ל. והכ"נ אפשר שהיתה מניעה שלא יכול לגמור תאותו באופן שאמרה שמפני חולשתו לא היה יכול לגמור תאותו או מפני סבה אחרת. מכל הנך טעמי נלענ"ד שהיא מותרת לבעלה: סימן י"ב בע"ה יום ד' עקב תרפ"א לפ"ק, ליבוי יצ"ו להרה"ג ר' חיים לובעצקי שליט"א הרב דרעזיצא

מה שהקשה כת"ר על אא"ז הנודע ביהודה שכתב בחלק אהע"ז סימן ד' דא"א שנתעברה הוה לדעת הרמב"ם רק ספק ממזר דשמא מנכרי נתעברה. ולדעת הטור הוה ודאי ממזר, וכתב מי יקל ראש להתירו בממזרת נגד דעת