תשובה שלמה - ב כד

משמע שהתיר לקיימה, היינו שכבר כנס. אלא דבתוס' ישנים ביומא (דף פ"ב) ד"ה חוץ איתא והתיר ר"י לכותי שנתגייר לישאנה, וכן הוא ברבינו ירוחם נתיב כ"ג ח"ד וז"ל בת ישראל שנשתמדה ונבעלה לגוי וחזרה בתשובה ונתגייר הגוי וגרשה בעלה מותרת לאותו גר שהיה הבועל. כך התיר ר"ת, דמשמע שהתיר לכתחילה. וכבר עמדו רבים בזה

והנראה לענ"ד לומר בזה, דהנה החשש דבשביל זו נתגייר, היינו באופן שאם לא היה נתגייר לא היתה מתרצית לו. אבל אם אנחנו רואים דגם אם לא היה מתגייר היתה ג"כ עמו, אז לא שייך לומר בשביל זו נתגייר, רק דנתגייר בלב שלם, וא"כ בעובדא של ר"ת הרי כנסה מקודם וגם אם לא היה מתגייר אפשר ג"כ דלא עזבה אותו. א"כ לא שייך למימר בשביל זו נתגייר. ובמעשה ההיא משמע דנתגייר הנכרי קודם שגירשה בעלה, וכן הוא סדר הלשון ברבינו ירוחם. וא"כ אז לא עלה על דעת הגר לישאנה

והנה בתשו' רעק"א סימן קכ"א ובחי' הרש"ש יבמות (דף כ"ד) הקשו לטעם הרמב"ן והרשב"א והריטב"א דטעם האיסור דלא יכנס הוא מפני שיאמרו שנתגיירו שלא לש"ש, רק בשביל הנשואין, דא"כ למה אסרו בשפחה ונשתחררה הא התם לא שייך לומר דנשתחררה שלא לש"ש דזה תלוי בהאדון לשחררה

ולכאו' י"ל דהא מבואר בהרמב"ם הל' איסורי ביאה פרק י"ג הל' י"ב כשישתחרר העבד צריך טבילה אחרת בפני שלשה ביום שבו תיגמר גרותו ויהי' כישראל ואין צריך לקבל עליו מצות ולהודיעו עיקרי הדת שכבר הודיעוהו כשטבל לשם עבדות עכ"ל, ולפ"ז כיון דס"ל להרמב"ם דעבד מחוסר עוד גרות דבטבילת העבד לשם עבדות היא רק מקצת גרות. כמו שכתב הרמב"ם בהל' י"א. א"כ משמע דצריך טבילה מה"ת לשם גרות כשמשחררין אותו, וא"כ צריך לקבל הגרות ברצונו. ולפ"ז גם בדידי' תלוי השחרור

ונזכרתי שמו"ר הגאון ר' קיים סאלאווייציק ז"ל אמר דעיקר קבלת הגרות בהעבד, הוא אף בעל כרחו של העבד. ואף דכתב הרמב"ם דמש"וה אין צריך שידעוהו עיקרי הדת מפני שכבר הודיעהו כשטבל לשם עבדות. א"כ תינח בעבד שקנה מתחילה והטבלוהו לשם עבדות ואז הודיעו לו וקבל עליו עיקרי הדת. אבל בנולד כשהוא עבד שלא הודיעוהו מעולם עיקרי הדת א"כ היה צריך להודיעהו עיקרי הדת כשישתחרר וזה לא מצינו. וע"כ מוכח דעיקר הגרות היא אף בע"כ. והא דכתב דאין צריך להודיעהו עיקרי הדת מפני שכבר הודיעוהו כשטבל לשם עבדות, היינו להורות דצריך להודיעו כל עיקרי הדת ומצות כשמטבילו לשם עבדות, משום דאח"כ כשישתחרר אין צריך עוד קבלה מדעתו

והנה על הראי' דנולד כשהוא עבד דלא הודיעוהו מתחילה יש לפקפק לענ"ד, דהא כנולד בעבדות תיכף יש עליו דין גרות במקצת ומחויב במצות שהעבד מחויב ובודאי למדוהו דינו המצות שמחויב. אלא דעל עיקר טבילה בעבד משוחרר כתבו רבים מהראשונים דהוא מדרבנן, ודין גרות חל עליו כשמשחררו האדון. ומכש"כ בשפחה היא פלוגתא דרבוותא אם צריכה טבילה כשמשחררה, עיין בברכי יוסף יור"ד סימן רס"ז ס"ק ב'

ובאמת יש להבין דהא הרמב"ן והרשב"א והריטב"א בעצמם בחידושים ביבמות (דף כ"ד) הביאו הך. תוספתא ומזה הקשו על רש"י שכתב דלזות שפתים היא דאתי לאחזוקי לקלא קמא א"כ כשכנסה לא מפקינן והקשו מהך תוספתא דמשמע דאף אם בא עליה ודאי ג"כ אם כנס לא יוציא והא לדבריהם שפי' דלזות שפתים הוא שזו לא נתגיירה אלא לשם זנות, מה יאמרו גבי שפחה דלאו בדידה תליא מילתא

והנראה בזה דהם דקדקו וכתבו אלא משום לזות שפתים שלא יאמרו שזו לא נתגיירה אלא לשם זנות וזה לא כנס אלא לשם זנות עכ"ל. וא"כ גבי גיורת איכא לזות שפתים שזו לא נתגיירה אלא לשם זנות ולגבי שפתה איכא לזות שפתים שזה לא כנס אלא לשם זנות

ועוד נראה לענ"ד בזה, דלא מבעיא להנך דס"ל דמשוחרר צריך קבלה מדעתו, בודאי איכא חששא דלזות שפתים דלא הוה קבלה גמורה, רק בשביל האשה. אלא אף להנך דס"ל דאין צריך לקבל מדעתו, רק בעל כרחו דעבד הוה שיחרור ודינו כישראל גמור, מ"מ יש לחוש כיון דבע"כ משוחרר, איננו עוד ישראל גמור במחשבותיו וא"א לסמוך עליו כעל ישראל גמור. וכמו כן כתבו התוס' בע"ז (דף נ"ז ע"ב) ד"ה עד שתשקע, דבעבד אף אי אינו יכול למול אותו בע"כ מ"מ אימת רבו עליו ואינו מתגייר בלב שלם וכן נמי כשהוא משחרר אותו בע"כ אפשר ג"כ דאינו מתגייר בלב שלם, והא גבי גר שכתבו התוס' שם בע"ז שמלים וטובלים ברצונם, ומ"מ כתב הטור ביו"ד סי' רס"ח בשם בה"ג דגר שחזר לסורו יינו יין נסך. וכתב ע"ז בפרישה ס"ק ל"ג וז"ל יש מקשין פשיטא לא יהא אלא מומר דכתב ב"י לעיל בסי' קכ"ד דיינו יין נסך ומפרשים מ"שכ הכא יי"נ ר"ל דאסרינן יינו למפרע אפי' מה שעשה קודם שחזר לסורו עכ"ל. ואף שהט"ז חולק ע"ז וס"ל דאינו נפסל למפרע, מ"מ בעבד קודם שנתברר צדקתו בודאי איכא למיחש שמא מפני זנות הוא מחזיק ביהדותו. דהא חזינן דקודם השיחרור אמרי' (ב"ב דף צ"ג ע"א) דכל העבדים גנבי או קוביוסטות נינהו. ובגיטין (דף י"ג ע"א) עבדא בהפקירא ניחא לי' זילה לי' כו', ובאבות פ"ב מרבה שפחות מרבה זימה. א"כ כשמשחרר עבד או שפחה, אם יש חששא שכונתם היא שלא לשמה, בודאי איכא לזות שפתים לומר שרק בשביל זנות היא מחזקת בתורת ישראל

סימן י"א

לידידי הרב הגאון המפורסם בישראל מהור"ר חיים יצחק הכהן בלאך שליט"א

ע"ד העובדא דאתא לקמי' שהבעל בא לביתו בלילה ומצא איש נכרי שמתיחד עם אשתו, וכאשר שאל אותה מה טיבו של פלוני בביתך, התחילה לבכות ואמרה אמנה אנכי חטאתי, ובקשה שימחול לה, ואחרי אשר נעשתה חקירה ודרישה בבית כת"ר אמרה כי אף שהיה ביניהם חיבוק ונישוק אך לידי בעילה לא באו. כי אף שנסה לבועלה, אך מפני מעשה חידודין שהיה ביניהן נחלש עד שלא היה יכול אף להכניס עטרה ולא היתה אף העראה וענותו תרבני לעיין בזה

ולכאו' פשוט דאף שמצד הודאתה אינה נאמנת דאמרי' דעיניה נתנה באחר כמפורש בנדרים (דף צ' ע"ב) ואפסקא באהע"ז סימן קט"ו סעיף ו'. אך הלא מבואר בהגה' שם דהיכי דיש רגלים לדבר נאמנת. וכבר כתב בבית שמואל שם ס"ק כ"ג דהיכי דנתיחד ואמרה שזנתה נאמנת

אך הנראה לענ"ד דבנ"ד אין לאוסרה משום זה, חדא דלא כ"ע ס"ל דיחוד הוה כרגלים לדבר לגבי הא, דבתשו' מהרר"י באסין סוף סימן פ"ו כתב בפשיטות דיחוד לא הוה רגלים לדבר, וכ"כ בתשו' רעק"א סימן קי"א דאף אי נימא