תשובה שלמה - ב כג

הדיין שביטלו את הגט אם מותרת לבעלה הראשון, משום דאנוסה על פי חכם שהורה להתירה לינשא ואונס בישראל מישרא שרי. תשובה דבר זה ברור הוא שאסורה לבעלה הראשון. שהרי אין זה אונס, שלא היה לה לסמוך על זה החכם, כיון שיש גדול ממנו. ואפילו הב"ד שיש במדינה שאין גדול ממנו לא נקרא אונס שכבר אפשר שיש גדול ממנו במקום אחר, וכן כתבו ז"ל עכ"ל. ומכל שכן בנידון זה שלא סמכה על ב"ד, רק על אדם מהשוק

ואין להביא ראי' מהא דכתב הרמב"ם בפרק ה' הל' ו' מהלכות שגגות מה הוא שוגג שהשוגג היה לו לבדוק ולדקדק. ואילו בדק יפה ודקדק בשאלות לא היה בה לידי שגגה עכ"ל. וה"נ נימא דמה שלא דקדקה ושאלה לב"ד נימא דהוה רק שגגה. דלא דמי, דהכא עיקר מה שסמכה עצמה על אדם מהשוק נראה מזה דלא אכפת לה לדעת האמת והיא מזידה בזה, דהכל יודעים שדבר כזה צריכים לשאול לב"ד ולא לסמוך על אדם מהשוק

ומה שהביא כת"ר מהך דפסחים (דף ע"ב ע"ב) אשתו נדה בעל חייב דהוה לי' לשיולי, ומוקי לה בסמוך לוסתה. והתם הרי מזיד גמור הוא לגבי והזהרתם וקרוב למזיד לגבי איסור נדה, והא היה אז שעת וסתה ועוד דהו"ל לשאול בכל זאת חייב חטאת כדין שוגג עכ"ל כת"ר. הנה אם הוא יודע שהוא סמוך לוסתה, כבר כתב הרמב"ם בפ' ה' הל' ו' מהל' שגגות אם עבר ובא עליה סמוך לוסתה ודמה שיבעול ויפרוש קודם שתראה דם וראתה דם בשעת תשמיש חייבין בקרבן שזו היא שגגה עכ"ל. משמע מזה דאם לא דמה שיבעול ויפרוש קודם שתראה דם אז הוא מזיד. אלא דשם בפסחים מיירי דלא ידע אם הוא קרוב לוסתה. כמו שכתבו התוס' שם בד"ה סמוך, והנה מצד הדין אינו צריך לשיולי, דאם היא טמאה בודאי אמרה לו, כדאמרי' בסנהדרין (דף ל"ז ע"א) סוגה בשושנים שאפילו כסוגה בשושנים לא יפרצו בהן פרצות. ועיין שם בתוס', ובטור יור"ד סימן קפ"ה אם אמרה טמאה אני. ולפי דברי מהר"י דמדינא נאמנת אפילו בשתיקה. ועלה כתב הב"ח דהבעל צריך לשאול אותה למה היא באה אצלו, הרי אמרה אליו טמאה אני, דצריך להוציא האמתלא מפיה. וכ"כ הש"ך שם ס"ק ד', משמע מזה דאם לא אמרה טמאה אני אינו צריך לשאול, כיון שהיא מתרצית ואינה אומרת שטמאה היא. אלא כדי שלא לשוי' אונס אמרי' דמ"מ כיון שאינו יודע בודאי שהיא טהורה. ואף שמצד הדין אינו מחויב לשאול, מ"מ צריך הוא להסתלק מן הספק ולשאול לה כדי שידע בבירור שהיא טהורה אבל בנ"ד לא היה לה לסמוך על אדם מהשוק בעניני אישות ואינה שוגגת בזה

וכבר כתבתי דלפי משנה אחרונה בסוף נדרים אינה נאמנת דאמרי' דעיניה נתנה באחר. ואף שאמר הבעל שמאמינה. הנה מה שכתבתי בתשובתי שלפי מה שכתב הרמ"א בסימן קע"ח דברי הגה"מ ומהרי"ק דבזמן הזה דאיכא חדר"ג אינו נאמן, נראה לענ"ד שבנידון זה אין לומר דאינו נאמן מצד חדר"ג, מפני שבאשתו שזינתה. הרי היא אשתו ומשועבד לה. אבל הכא כשהוא מאמינה שהיתה א"א, א"כ לא תפסי' בה קדושין ואינה אשתו. אלא דעיקר מה שאמר שמאמין לה כבר הסכימו האחרונים לדעת מהרי"ק שצריך שתהי' נאמנת לו בכל דבר והכא כיון שמתחרט מזה נראה שאינה נאמנת לו בכ"ד. ובשו"ת חמדת שלמה סימן ס' כתב ת"ל ונראה דה"ט דאם אינו מאמינה לגמרי מפקינן לי' מדעתי' ואומרים לו שטועה בדמיונו עכ"ל. וכש"כ בנד"ד שנותן אמתלא ואומר שאמר כן מחמת צער ובלבול הדעת. דהנה הרא"ש בתשו' כלל ל"ב סימן י' כתב דאם אמר שמחמת כעס אמר שזנתה הרי זו אמתלא. ואף שבתשו' חתם סופר אהע"ז חלק ב' סימן קי"א כתב שמלשון הטור והמחבר בסימן קע"ח משמע שהכעס בלבד אינו אמתלא רק צריך אמתלא אחרת. הנה הטור כתב שאביו הרא"ש כתב כן בתשו". ולא מצאנו להרא"ש שיכתוב כן שצריך אמתלא אחרת מלבד מה שאמר זה מחמת הכעס, שדברי הרא"ש ברורים למדי. שז"ל אם נותן אמתלא לדבריו ואמר מרוב שיחי וכעסי דברתי והוצאתי עליה שם רע ואינו אמת נאמן עכ"ל. שוב ראיתי בשו"ת גבעת שאול סימן מ"ב בתשובה השניה שכתב ג"כ דכונת הרא"ש היא דאם אמר מחמת כעס זו היא האמתלא

סימן י'

בע"ה יום ה' בשלח תרפ"ז, סינסינעטי יצ"ו. לידידי הרה"ג המובהק המפורסם בחיבוריו מהור"ר יקותיאל יהודה גרינוואלד שליט"א

ע"ד שאלתו אם אשה שנתגיירה כדי להנשא לישראל אם לסדר להם קדושין, הלכה רוחת היא דכולם גרים הם, כמבואר ביבמות (דף כ"ד) וכן אפסקא ברמב"ם ובטור ושו"ע יור"ד סימן רס"ח, ואף שכתבו שחוששין לו עד שתתברר צדקתו כ"ז הוא לפי ראות עיני הב"ד עיין בב"י והובא בש"ך שם ס"ק כ"ב, וזה הוא אם כבר קבלום בב"ד. אבל בתחלת הקבלה יש לדקדק בכל פעם אם לקבלם או לא. אך כבר נהוג עלמא עפ"י דברי הגאון ר"ש קלוגר ז"ל בספרו טוב טעם ודעת לגייר אם יש חשש שיצא לתרבות רעה. וכן בנד"ד יש חשש זה כמוש"כ כת"ר. ואם כן יש לסדר להם קדושין תיכף, הא כבר אפסקא באהע"ז סימן י"ג סעיף ה' דגיורת נשואה יש להמתין צ' ימי הבחנה. אבל פנויה אינה צריכה להמתין. וזה לפי דברי הרב המגיד. אבל בתשובות הרדב"ז ח"א סימן קצ"ו חולק ע"ז, והנה בספר אור זרוע הגדול הל' יבום וחליצה סי' תרכ"ז כתב מפורש כהרב המגיד דגיורת פנויה אינה צריכה להמתין ורק גיורת נשואה צריכה להמתין ז' ימי הבחנה. מ"מ לכתחילה יש לחוש לדברי הרדב"ז

אלא דלכאו' איכא למידק בהא מהא דאיתא ביבמות (דף כ"ד) הנטען על השפחה ונשתחררה או על הכותית ונתגיירה הרי זה לא יכנס, והנה לשיטת רש"י דהטעם הוא משום לעז שלא יאמרו אמת היה הקול הראשון. אפשר דבנ"ד אינו נטען שבא עליה, אך לפי שיטת הרמב"ן והרשב"א והריטב"א בחידושים והרשב"א בתשו' סימן אלף ר"ה דהטעם הוא שלא יאמרו משום זנות נתגיירה ולא נתגיירה בלב שלם, א"כ גם בנ"ד איכא האי חששא. אלא דכבר כתבתי דסמכינן על בעל טוב טעם ודעת דאם יש חשש שיצא לתרבות רעה להקל בזה וכ"ז לפי ראות עיני הב"ד בכל פעם

ובהאי ענינא יש לדייק בדברי התוס' בכתובות (דף ג' ע"ב) ד"ה ולדרוש כו' ומתוך כך התיר ר"ת לבת ישראל שהמירה ובא עליה כותי לקיימה לאותו כותי כשנתגייר דלא שייך למימר אחד לבעל ואחד לבועל בביאת כותי. והא מבואר בתוספתא יבמות פרק ד' עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל אעפ"י שחזרו עכו"ם ונתגייר עבד ונשתחרר הרי זה לא יכנס ואם כנס לא יוציא, ובפני יהושע שם בכתובות כתב דה"ל כנטען על הפנויה או על הכותית ונתגיירה שאם כנס אינו מוציא, ומשו"ה התיר ר"ת שכבר כנסה. ומלשונו