תשובה שלמה - ב כא

העדאת העדים יהרג, לא מבעיא לתירוץ השני שבתוס' סנהדרין (דף מ"א ע"א) דחבר כאילו התיר עצמו למיתה. אלא אף לתירוץ הראשון דלא בעי ר' יוסי בר"י שיתיר עצמו למיתה. אבל מ"מ פשוט הוא דצריך שידע שע"י העדות יהרג. וא"כ בשעה שעשתה מעשה הראשון בעודה בתולה ולא התרו בה כשהיא חבירה, הלא חשבה אז שעל פי עדותם לא תהרג מפני שהיא עדות שאי אתה יכול להזימה דיכולים לומר דלאוסרה על בעלה באנו, ואז לא ידעה שיגידו העדות ההיא לאחר שתאסר מקודם על בעלה מהעדות של זנות השניה

שוב ראיתי שאא"ז בנו"ב תנינא אה"ע סי' כ' כתב כן. והנה הא שכתב המהרש"א שם שהקשה דמשכחת לה שמת בעלה בשעה שהעידו העדים ותירץ דאכתי איכא למימר להפסיד כתובתה באנו. ומלבד מה שהקשה עליו שם בנו"ב, לכאו' הא איכא לאוקמא שמת בעלה והיה גברא ערטילאי, דאין לה ממה לגבות כתובתה, דאכתי איכא למימר לאוסרה שלא תנשא לכהן באנו. אלא דא"כ היה להם להעיד דאנוסה היא שאסורה לכהן

ובדברי המהרש"א יש לדייק, שכתב שיכולים לומר להפסיד כתובתה באנו. הא בכתובות (דף ל"ט ע"ב) משמע דריב"י לא פליג ארבנן דטעם שהתקינו רבנן כתובה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה א"כ ס"ל דכתובה דרבנן. א"כ מה"ת לית לה כתובה ומכש"כ בארוסה דכתובתה דרבנן. א"כ דאמרה תורה דנערה המאורסה בסקילה לריב"י איך יכולים לומר להפסידה כתובתה באנו. וזכורני שראיתי שכבר הקשו כן

אלא דבכלל אין להוכיח מזה כמו שהביא בפ"ת וגם בנו"ב שם דעדות הראשונה היתה על מעשה השניה, דאל"כ לא משכחת בנערה המאורסה בסקילה דהא שפיר משכחת לה בשלא כדרכה דמחויבת סקילה גם אח"כ, וכמו שכתב דו"ז שם בהגה' בנו"ב וכן ראיתי בהגה' מצפה איתן שם בסנהדרין. ומה שכתב בפ"ת דזהו דוחק לאוקמא כך. נ"ל דאטו זה יותר דוחק ממה דאוקמי בגמרא בזינתה וחזרה וזינתה מאותו בועל עצמו או מקרוביה. וגם שהעידו על מעשה השני בתחילה ואח"כ על מעשה הראשון לפי תירוצו

שוב נתישבתי בהא דכתיבנא דאפילו לרב"י צריכה לדעת בשעת עשיית המעשה שתתחייב מיתה, ואם בעת עשיית המעשה תחשוב שהעדים א"א להזימם דיכולים לומר לאוסרה על בעלה באנו. זה הוא נגד דברי התוס' בד"ה לאוסרה שכתבו וז"ל הוי מצי למימר דאיירי שזינתה ולא ידעו מי הוא עכ"ל. והא בשעת מעשה היא אינה יודעת שאין העדים יודעים מי הוא הבועל השני. וא"כ תחשוב שיכולים לומר לאוסרה על בועלה שני באנו. א"כ בשעת מעשה אינה יודעת שתתחייב מיתה, כיון דהעדים א"א להזימם. וכבר רמז לדברי התוס' בנודע ביהודה שם. ובכלל יש לדייק דלפ"ז לריב"י חבר איך יתחייב מיתה, כיון דאין צריך התראה והעדים לא יתרו בו כלל, מנא ידע שהעדים יעידו עליו, אף שרואים המעשה, כיון שאינם מראים שיש בדעתם להעיד, שמא לא יחפצו להעיד כלל. וא"כ אינו מתיר עצמו למיתה אף במחשבתו, אלא דבהא י"ל דכיון דמצוה להעיד עיין ברמב"ם פרק א' מהל' עדות וברא"ש פ"ג דמכות סי' י"א כי כל הרואה דבר ערוה מחויב להעיד. א"כ בודאי יעידו

והנה לפי מה שפי' רבינו חננאל דהא דקאמר שזינתה וחזרה וזינתה מיירי דאותם עדים עצמם אמרו שזינתה עוד הפעם שנית, וא"כ לפ"ז אי נימא דעל הבועל השני אינה נאסרה מפני שהוא לא אסרה על הבעל שכבר אסורה עליו מבעילת הראשון, ולכן משני דמיירי שזנתה מבועל ראשון עוד פעם שנית. א"כ למה העידו בראשונה על הזנות השניה ואח"כ שוב על הזנות הראשונה ולומר שבעדות השני' שהעידו שכבר מקודם זנתה, והבועל הזה נאסרה עליו מפני שהוא אסרה על בעלה, אם יאמרו לאוסרה על בעלה באנו, היינו זנות הראשונה שראו מקודם והעידו עליה אח"כ, הלא היה להם להעיד עדות זו לבד ובעדותם זו אסרוה גם על בעלה וגם על הבועל. ובעדות הראשונה שהיא על זנות השניה הלא לא נאסרה על הבועל, ומ"ט העידו בתחילה על זנות השניה, הרי ניכר בזה שהיא עדות מרומה

ומפי' רש"י שמשמע דהוו שתי כתי עדים וא"כ י"ל דע"כ עדי כת שניה שהעידו על זנות הראשונה ידעו שכבר העידה כת אחרת על זנות שניה, דאם לא ידעו שכבר העידה כת אחרת ונאסרה על בעלה, הרי גם בעדותם יכולים לומר לאוסרה על בעלה באנו, א"ו שידעו שכבר נאסרה על בעלה, ע"כ אומר שיכולים לומר לאוסרה על בועלה באנו, דהיינו הבועל הראשון, והלא רש"י כתב מפורש דהעדים השניים העידו על זנות השניה ולא על זנות הראשונה

אשר על כן אנחנו מוכרחים לומר לריב"י אף אם אפשר שתחשוב המעשה שיכולים העדים לומר לאוסרה על בעלה או לאוסרה על הבועל באנו, והוה עדות שאין אתה יכול להזימה. מ"מ כיון דאח"כ העידו באופן שהיתה עדות שאתה יכול להזימה מחויבת מיתה, מפני דריב"י ס"ל דהתראת ספק שמה התראה כמש"כ האחרונים, ולא אכפת לן שתוכל לחשוב בשעת מעשה שאפשר שלא תהרג עפ"י עדותם, כיון שעיקר המעשה היא שמחויבת מיתה ואם אח"כ יעידו באופן שעפ"י דין יש בעדותם לחייבה תהרג

והקושיא שהקשו איך משכחת שמחויבת סקילה בנערה המאורסה אם דוקא שזינתה וחזרה וזינתה וא"כ בעדות שניה היא כבר בעולה. נלענ"ד בפשיטות דכונת הגמרא היא שתחילת עדותם היא שזינתה שתי פעמים, היינו שמעידים שזינתה כשהיא נערה המאורסה, ותוך כדי דיבור מעידים שחזרה וזינתה. ואם כן אין יכולים לומר לאוסרה על בעלה באנו, דא"כ למה להם להעיד תוכ"ד שחזרה וזינתה עוד שנית מכיון שכבר נאסרה על בעלה. וקפריך דלמא מה שאומרים שחזרה וזינתה היא לא משום שכונתם להורגה, הרי יכולים לומר דלהכי אומרים תוכ"ד שחזרה וזינתה כדי לאוסרה על בועלה שני. ותירצו דאמרי בהעדתם תוכ"ד שזינתה מבועל ראשון פעם שנית או שזינתה מקרוביה, שא"א לומר שכונתם לאוסרה על הבועל, וא"כ כיון דחדא עדות היא ותוכ"ד, ע"כ נתכונו להורגה והוא עדות שאתה יכול להזימה ושפיר משכחת לה נערה המאורסה נסקלת לריב"י, כיון דבהעדות יש לחייבה סקילה וחנק נדונית בחמורה. וכן מודה לשון רבינו חננאל ז"ל בפירושו שם. שכתב עוד העידו עליה הם העדים הראשונים שזינתה פעם שניה מן הבועל הראשן וכו' עכ"ל וכונתו שהעדים הראשונים העידו ג"כ עדות זו יחד עם מה שהעידו שזינתה בפעם הראשונה שזה מורה שבאו להורגה באותה עדות שהיא עדות אחת

והנה בהגה' מל"מ בפרק ב' הל י"ב מהל' סוטה, הביא עוד ראי' דאף אם כבר אסורה על בעלה מ"מ נאסרה על הבועל, מהא דסוטה (דף כ"ה) דאלמנה לכ"ג כו' מקני להן לאוסרן לבועל כבעל, אלמא דאפילו היכא דאסירא עליו וקימא אסורה לבועל עכ"ל ואף שיש