תשובה שלמה - ב יט

בזה טובא עם תלמודא דידן, דהא הירושלמי מוקי למתניתן דספק בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון בנשאת לסוף ארבעים והוכר עוברה לסוף חמשים, ואילו לתלמודא דידן בכה"ג לית כאן ספיקא דודאי תלינן מן הראשון משום דאזלינן בתר רובא ורוב נשים לתשעה ילדן. דע"כ לא קאמר בתלמודא דילן שהוא ספק אלא משום דכיון דלא הוכר עוברה לשליש ימיה אתרע לה רובא דלתשעה ילדן. אבל היכא דהוכר עוברה לשליש ימיה מהראשון לא מספקינן כלל בשני ותלינן בודאי מן הראשון. והיינו משום דהירושלמי ע"כ לא ס"ל כלל הך רובא דלט' ילדן וגם ס"ל להירושלמי דכל יולדת לט' עוברה ניכר לשלשה חדשים בהכרח ואפי' מיעוטא ליכא דלא הוכר עוברה לג' חדשים וכמו שהכריח כן הירושלמי דא"כ היבמה לא תינשא עד ד' חדשים, דלכתחילה הוי לן למיחש אפי' למיעוטא כיון דגם בהבחנה דרבנן חיישינן למיעוטא כו' עכ"ל. והנה הא דכתב דלהירושלמי לא ס"ל כלל הך רובא דלתשעה ילדן, איני מבין איך אפשר לומר כן, דהא רבא דקאמר בבבלי יבמות (דף ל"ז ע"א) לימא הלך אחר רוב נשים ורוב נשים לתשעה ילדן לא מכח איזה הוכחה חיצונה קאמר כן, רק משום דהמציאות היא כך דהא חזינן דרוב נשים יולדות לתשעה, ואיך יחלוקו בירושלמי על המציאות, ועוד הא בירושלמי יבמות (פרק ד' הל' י"א) מביא הא דלעולם אין האשה יולדת או למאתים ושבעים ואחד או לרע"ג או לרע"ד ופשיטא דזה הוא על פי רוב, ואי נימא דלהירושלמי כל יולדת לט' עוברה ניכר לשלשה חדשים בהכרח ואפי' מיעוטא ליכא דלא הוכר עוברה לט' חדשים, א"כ בודאי מן הראשון הוא ונולד לתשעה. ועוד אמאי דקאמר שם אלא כן אנן קיימין בשבא עליה לאחר שני חדשים והוכר עוברה לאחר שלשה חדשים ניתני היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיהו לה חמשה חדשים, דעדיפא הל' למימר דא"כ אין כאן ספק דהוא מהראשון כיון דלא הוכר לג' חדשים מהראשון ואפי' מיעוטא ליכא דלשלשה חדשים לא יוכר העובר, ודאי דלית כאן ספק דהוא מהראשון, ואמאי מקשה היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיהו לה חמשה חדשים, דזה אין באפשרות כלל

והנה הגאון הנ"ל בספרו נקט הלשון בירושלמי בנשאת לסוף ארבעים והוכר עוברה לסוף חמשים יום. אך לפנינו הגירסא היא בנשאת לאחר שני חדשים והוכר עוברה לאחר שלשה חדשים ובנשאת לאחר ארבעים יום והוכר עוברה לאחר חמשים יום. דלפי פירושו היה למנקט והוכר עוברה לשלשה חדשים וגם בנשאת לאחר ארבעים יום והוכר עוברה לחמשים יום

אשר על כן נראה לענ"ד לפרש דהכונה היא דהוכר עוברה לאחר שלשה חדשים לביאת השני דהויין חמשה חדשים מהראשון, ואף דרוב נשים לתשעה ילדן. אך כיון דלא הוכר עוברה לג' חדשים איתרע לה רובא כדאמרי' בבבלי, ועל כן יש להסתפק אם הוא מהראשון או מהשני, וע"ז מקשה בירושלמי דאם באנו להסתפק שמא משתהא הכרת העובר מן הראשון זמן רב כזה, א"כ ניתני היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיהו לה חמשה חדשים. אלא דבהא לא מספקינן דבודאי לא משתהא זמן ארוך כזה, כמו שכתבו התוס' ביבמות (דף ל"ז ע"א) ד"ה רוב היולדות, ובודאי היא מעוברת מהשני. אבל זמן לא ארוך כ"כ אפשר דמשתהא, ע"כ אומר אלא כן אנן קיימין כשבא עליה לאחר ארבעים יום למיתת הבעל ולא הוכר עוברה לשלשה חדשים ממיתת הבעל, שהם חמשים יום מביאת השני, רק לאחר חמשים יום, שזה יותר משלשה חדשים ממיתת הבעל, וכיון שלא הוכר עוברה לג' חדשים איתרע לה רובא של יולדת לט' ויש להסתפק שמא הוא מהשני, וכשילדה לתשעה חדשים ממיתת הבעל שהם שבעה חדשים ועשרים יום יום מזמן שבא עליה השני, א"כ יש להסתפק או שהוא בן תשעה להשני וילדה למקוטעים, היינו עשרה ימים מחדש הראשון ושבעה חדשים שלמים ועשרה ימים בחדש התשיעי. ועיין בנדה (דף ל"ח ע"א) ותוד"ה שיפורא, ותהי מזה סעייתא למהר"י מינץ בתשובתו סימן ו'. וזה מה שאמר הרי יש כאן שלמים לראשון ומקוטעין לשני, וכמו שכתב גם בקרבן העדה דהא דנקט בן שבע לאחרון לאו דוקא אלא כיון דט' חדשים אינן שלמים קרי לי' בן ז' יע"ש. ועוד אפשר להסתפק שמת לא נתעברה תיכף כשבא עליה השני והוא בן שבעה לשני, ולפי זה הירושלמי ס"ל ג"כ כתלמודא דידן דרוב נשים יולדות לתשעה ורוב היולדות לט' עוברה ניכר לג' חדשים ומיעוט יש דהכרת העובר הוא אחר שלשה חדשים ואז איתרע לה רובה והוה ספק

ועלה דכתבתי דמשום היחוד לא אבדה חזקתה משום דבזה הזמן אינן יודעות שאסור להתיחד ואין במחשבתן שעושות בזה איסור, ע"ז הקשה כת"ר שאינו דומה לקברי המת ביום טוב ראשון דסברי דמצוה קעבדי. ימחול נא כת"ר שלא עיין יפה. הא אנכי הבאתי מהך דסימן ל"ד סעיף כ"ד והוא שעבר על דברים שפשט בישראל שהם עבירה, והתם לא שייך לומר סברי דמצוה קעבדי, והרמב"ם בפרק י"ב מהל' עדות למדה מהנך קבוראי וע"כ ליכא לחלק דרק היכי דבמצוה קעבדי אז אינם פסולים, רק דהכונה דצריך שלא יסברו שעושים עבירה. והפי' בגמרא סברי מצוה קעבדי, היינו שאינם סוברים שעושים עבירה כדי שיפסלו, אבל לא הוה דוקא שיסברו שמצוה קעבדי רק שלא יעברו במזיד

שוב מה שכתב שמהרי"ט כתב דבמה שהאשה נתיחדה עם העכו"ם בסתר מקרי רצון שלא היה לה לילך ולהתחבט לפניו כ"כ. המהרי"ט ז"ל כתב כן באופן שהאשה הלכה לבית העכו"ם ונתיחדה עמו. אבל לא אם העכו"ם בא לבית האשה דאז לא נתחבטה לפניו. ובנד"ד הא היא לא הלכה לביתו

סימן ח'

למע"כ שארי הרב הגאון המצוין כו' מוהר"ר חיים דוד רעגענשבערג שליט"א

ע"ד השאלה באשה שהיתה בחזקת אלמנה ונשאת לאיש וימים אחדים אחרי הנשואין ספרה לבעלה שטרם שנשאת לבעל המת היתה נשואה לאחר ונפרדה ממנו בלא גט זה כשלשים שנה ועדיין הוא חי ונשא אשה אחרת ואמרה שאדם חשוב בעיניה אמר לה שמכיון שבעלה נשא אשה אף שלא גירש אותה, גם היא מותרת להנשא בלא גט, ועל סמך זה נשאת לבעלה המת, וכשמוע בעלה דבריה האמין לה ופירש ממנה, ובעלה הראשון אומר שנתן לה גט זה ימים רבים, אך היא עמדה בדיבורה שלא נתגרשה ממנו, ואחרי הפצרותיה התרצה בעלה הראשון לתת לה גט, וכבר קבלה גט פטורין ממנו מרצונו, ועתה הבעל והאשה שואלים ומבקשים היתר לחיות ביחד

הנה מה שכתב כת"ר שזה דומה להא דמבואר באהע"ז סימן קע"ח גדולה שזינתה בשוגג שסברה שהוא