תשובה שלמה - ב יח

ניכר לשליש ימיה, וכן הבין בחי' הריטב"א שם בדברי רש"י. אך המהרש"א שם כתב דרש"י מסתפק בזה. ועי' בשירי קרבן בירושלמי יבמות (פ"ד הל' י"א) דמספקא ליה ג"כ בהא ועיין בשירי קרבן בסנהדרין פ"א הל' א' אך בתשב"ץ חלק ב' סימן צ"א כתב שגם יולדת לשבעה אין העובר ניכר אלא לתשעים יום ובמזרחי פ' ויצא כתב דיולדת עוברה ניכר לשליש ימיה

ונזכרתי שראיתי מביאים ראי' דאף יולדת לז' אין עוברה ניכר לשליש ימיה מנדה (דף ח') שהבאתי לעיל דסומכות אומר משום ר' מאיר דהכרת העובר הוא ג' חדשים. והא ר' מאיר חייש למיעוטא והיה לו להקל בדרבנן דאף בפחות משלשה חדשים דיה שעתא שמא תלד לשבעה וסמוך מיעוטא לחזקה כדס"ל לר"מ בכמה דוכתי, א"ו דאף יולדת לשבעה אין עוברה ניכר לשליש ימיה, כ"א לשלשה חדשים. ובילדותי אמרתי לדייק על מה ששינה הרמב"ם לשונו בפרק ט' הל' ד' מהל' איסורי ביאה כתב איזו היא מעוברת משיוכר עוברה והוא ג' חדשים, ובפרק ד' הל' א' מהל' מטמאי משכב ומושב כתב אי זו היא מעוברת משיוכר עוברה ולא מסיים דהוא ג' חדשים, ואמרתי בזה דהנה במעוברת משהוכר עוברה היא בחזקת מסולקת דמים ויש בה שני חדושי דינים, אחד מה שאינה קובעת וסת בימי עבורה, והשני מה שאינה מטמאה למפרע והנה בהא דאינה קובעת וסת אין לה חזקה מקודם בכדי שנימא סמוך מיעוטא דשמא היא מהמיעוט שיולדה לז' והוכר עוברה מקודם לחזקה, דנימא דגם מקודם אינה קובעת וסת, דאדרבה היא בחזקת שאינה מסולקת דמים ואין לה חזקת טהרה. עי' נדה (דף ב' ע"ב,) ועל כן בהלכות איסורי ביאה, אף דנקט הרמב"ם אינה מטמאה למפרע, מ"מ העיקר שם הוא להשמיענו דיני וסתות, אז דוקא כתב משהוכר עוברה והוא שלשה חדשים, דאזלינן בתר רובא דרוב נשים יולדות לט' והכרת העובר הוא לשלשה חדשים, אבל בהלכות מטמאי משכב ומושב לענין טומאת נדה שמטמאה למפרע רק קודם שהוכר עוברה, ואז משהוכר עוברה אף קודם ג' חדשים, אף דאפשר רק ממיעוטא דיולדת לז' אינה מטמאת למפרע, דלטהרות יש חזקת טהרה וסמוך מיעוטא דהכרת העובר של יולדת לז' לחזקת טהרה ואיתרע לה רובא, ולכן כתב הרמב"ם רק מעוברת משיוכר עוברה, אף דלא הוו שלשה חדשים ג"כ אינה מטמאה טהרות למפרע, כך אמרתי בילדותי

אמנם הנראה בגוף הראי' דר' מאיר ס"ל דיולדת לז' הכרת העובר ג"כ לשלשה חדשים, דאל"כ הא ס"ל סמוך מיעוטא לחזקה אינה ראי' לענ"ד, מדאמרי' ביבמות (דף קי"ט ע"ב) דלמיעוטא דמיעוטא לא חייש ר"מ והא שם ביבמות (דף ל"ז ע"ב) אמרי' דרק רוב היולדת לתשעה עוברה ניכר לשליש ימיה ומיעוט יש דאין ניכר, והכ"נ גבי יולדת לשבעה איכא נמי מיעוטא דאין עוברה ניכר לשליש ימיה, א"כ איך ניחוש ליולדת לשבעה הרי אין זה רק מיעוטא דמיעוטא שעוברה ניכר לשליש ימיה ולמיעוטא דמיעוטא לא חייש ר"מ. ולא תקשה ממש"כ התוס' ביבמות (ל"ז ע"א) ד"ה וזו דסמוך מיעוטא דיולדת לז' לחזקת היתר ליבם ואיתרע לה רובא, דהתם דיינינן מיולדת לז' דהמה מיעוט שלם, והכא דיינינן מהכרת העובר ליולדת לז' דהכרת העובר הוה מיעוטא דמיעוטא

והנראה עוד בזה דע"כ ס"ל לר"מ דיולדת לשבעה עוברה ניכר לשליש ימיה, דקאמר שם דנדה (דף ח') וכמה הכרת העובר סומכוס אומר משום ר' מאיר שלשה חדשים ואע"פ שאין ראי' לדבר זכר לדבר שנא' כמשלש חדשים וגו' וקפריך זכר לדבר קרא כתיב וראי' גדולה היא, ומשני משום דאיכא דילדה לט' ואיכא דילדה לז'. ואי נימא דגם בילדה לז' הכרת עוברה מצד הטבע לשלשה חדשים א"כ מאי משני, הא ראי' גדולה מקרא, ואמאי קאמר דהוי רק זכר לדבר. ועיין בחידושי הריטב"א שם, א"ו דיולדת לז' מצד טבעיות דידה עוברה ניכר לשליש ימיה, רק מצד הדין אזלינן בתר רובא וחשבינן בכל היולדות הכרת העובר לשלשה חדשים, וע"ז הוא רק זכר לדבר לגבי יולדת לשבעה דאף דעוברה ניכר לשליש ימיה, מ"מ זכר לדבר דחשבינן לשלשה חדשים משום רוב נשים דלתשעה ילדן, ונ"ל דזאת היא ג"כ כונת הריטב"א שם

שוב ראיתי שכל דברי כת"ר כבר כתובים כמעט מלה במלה בספר נחלת דוד סי' כ"ו, אך כבר כתבתי לעיל והשבתי ע"ז והפלא על הגאון הנ"ל שכתב כדברים האלה, ועי' מש"כ אא"ז בנודע ביהודה מהדורא תנינא אהע"ז סי' י"ט בד"ה אמנם

והנה הגאון הנ"ל כתב דאף דבירושלמי מבואר דיולדת לשבעה עוברה ניכר לשליש ימיה, מ"מ כיון דבבבלי משמע דמספקא, בהא פסקינן כתלמוד בבלי, משום דהירושלמי פליג אבבלי גם בהא דרוב נשים לתשעה ילדן, וגם הא דבבלי אינו חייש למיעוטא והירושלמי חייש למיעוטא, וא"כ לא נוכל למפשט כלל הך ספקא דתלמודא דידן מפשטיות הירושלמי עכ"ד. והנה לו יהא נמי דבשארי דברים הירושלמי מחולק עם הבבלי, אך בהא דיולדת לשבעה ס"ל להירושלמי בפשיטות דעוברה ניכר לשליש ימיה, יהיה מאיזה טעם שיהיה, מ"מ הא להירושלמי פשיטא לי' ובבבלי מספקא לית איך נוכל לדחות פשיטותא דהירושלמי, והא בתשובות מהר"י בן מיגש סימן פ"א כתב וז"ל וכל מה שטען כו' חוץ מאומרו שאין סומכין על מה שבא בירושלמי הואיל ואין אנו מוצאים אותו בבבלי שלא צדק בזה, שאין לנו לדחות מהירושלמי אלא דבר שבא הפכו בבבלי, אבל דבר שלא הפכו בבלי אין לנו לדחותו אבל נסמוך עליו ונדון בו עכ"ל. וכן כתב הש"ך ביור"ד סימן קמ"ה ס"ק א'

ובספר באר יעקב ביור"ד סימן קמ"ה הקשה על הש"ך וז"ל דהא פסק הרמב"ם בפרק א' מהל' ביכורים כריש לקיש דקנין פירות בביכורים לאו כקנין הגוף דמי, ופסק נמי דמביא ביכורי אשתו אפי' מתה. ובש"ס דילן בגיטין (דף מ"ז ע"ב) איתא ב' לשונות ע"ש ומותיב ר"ל לר"י מתה אין לא מתה לא, והוא נגד הלישנא קמא דמשני התם דכתיב ולביתך ע"ש היטב. וע"כ צריך לומר דשני לשונות הם ולחד לישנא אמרי' לר"ל דוקא מתה ולא בחייה. א"כ כיון דבירושלמי דביכורים פרק א' מבואר להדיא דר"ל ס"ל דוקא מתה אבל בחייה לא, ור' יוחנן ס"ל בין בחייה ובין במתה. הרי מבואר להדיא דס"ל כהך לישנא בהש"ס דילן דס"ל לר"ל מתה אין לו מתה לא. וה"ל לפסוק כפשיטות הירושלמי וצע"ג עכ"ל. ולענ"ד נראה דלא קשה, דהא דפסקינן כר"ל לא לכל מילי דפליגי בהא פסקינן כותי', רק בהא דקנין פירות לא כקנין הגוף, אבל במה דלא תלי בהא דקנין פירות לאו כקנין הגוף לא פסקינן כותי'. וא"כ כיון דבברייתא קאמר דמביא בכורי אשתו משום דכתיב ולבתך לכן פסק הרמב"ם דמביא בכורי אשתו בין מתה בין שלא מתה אף דקנין פירות לאו כקנין הגוף, מ"מ הא כתיב ולביתך. וכן הוא מפורש בשיטה מקובצת ב"ק (דף פ"ט) בשם ר"ת בספר הישר וז"ל דהא דפסקינן כר"ל היינו בכל מקום לבד מביכורים דכתיב ולביתך וכן בשדה אחוזה דדרשינן אם את שדה מקנתו אשר משדה אחוזתו כדדריש ר"מ בפרק השולח עכ"ל

ובגוף דברי הגאון הנ"ל שכתב לפרש הירושלמי לענ"ד יש לפקפק שכתב וז"ל דחזינן דהירושלמי הוא מחולק