תשובה שלמה - ב יז

להיות במועד בלא עדים, כיון דמיירי רק בגוונא דאית לי' פסידא, וכן כתב בפשיטות בשיטה מקובצת שם דבמועד אם אין שם עדים דינו כמו בתם

עוד כתב כת"ר אהא דהבאתי ראי' דהפה שאסר הוא הפה שהתיר עדיף משאר מגו מכתובות (דף ט"ו) מאי שנא האי מגו מהאי מיגו הכא אין שור שחוט לפניך התם הרי שור שחוט לפניך והקשה כת"ר ע"ז ותוכן דבריו דהש"ך בחו"מ סימן פ"ב בכללי מגו מביא קושית הב"ח אהא דקאמר מאי שנא האי מיגו מהאי מיגו והקשה הב"ח דהל"ל דהכא בשדה לא הוה מגו להוציא והתם הוה מגו להוציא ולכך לא ס"ל לר' יהושע מגו זה וכתב כת"ר שראה באיזה אחרונים שתירצו דקושית הגמרא היא למ"ד כנסה בחזקת בתולה ונמצא בעולה אין לה כלום והוי מקח טעות וקידושין חוזרין ואי נימא דר"י ס"ל דאפילו בשור שחוט נמי אמרי' מגו ורק מגו להוציא לא אמרינן, א"כ קשה אדתני ומודה ר"י בשדה כו' דהוא מענין אחר, לתני בהך ענינא גופא ומודה ר"י אף דלענין כתובה אינה נאמנת, אבל היכא דתבע לכסף קידושין נאמנת ואינה צריכה להחזיר דהו"ל מגו להחזיק אלא ע"כ לדידי' לא נ"מ בין להוציא בין להחזיק ומשו"ה הוצרך לחלק בין שור שחוט בין אין שור שחוט, וא"כ למ"ד כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה מנה לא צריך לשנוי הכא אין שור שחוט התם שור שחוט, אלא התם הוה מגו להוציא א"כ לזה המ"ד אין להביא ראי' שהפה שאסר הוא הפה שהתיר עדיף משאר מגו דלדידי' לא צריך לשנויי הכא אין שור שחט כו' עכת"ד כת"ר. והנה כת"ר מרבה לפלפל בדרך עקום, ודבריו אינם מוכרחים כלל. גם לפי מה שמקשה כת"ר על ראי' זו הא הבאתי עוד ראיות חזקות ומפורשות שהפה שאסר הוא הפה שהתיר עדיף משאר מיגו, ואם באנו רק לפלפל בלי להעמיק לאמיתו של הדין אין אנו מספיקין. אך גם על מה שהקשה כת"ר אמינא לי' שאין אני אחראי להנהו אחרונים שמביא כת"ר במכתבו. וקושית הב"ח כבר היא מתורצת בטוב טעם בדברי הש"ך שם. וגם לדבריו אטו למ"ד כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה מנה מוכרח הגמרא לתרץ דהתם הוה מגו להוציא, כיון שאין הכרח לומר דלדידי' האי תירוץ דהכא, אין שור שחוט לפניך, ליכא לתרץ, מאן לימר לן דאף דלדידי' מתרץ הכי, דהוה תירוץ יותר מרווח. ובר מהא הא על כרחך למאן דאמר כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה, אין לה כלום גם לדברי כת"ר. הא ע"כ מתרץ הגמרא הכא אין שור שחוט. ולפי"ז הא סתמא דגמרא ס"ל דהפה שאסור הוא הפה שהתיר עדיף משאר מגו. וראייתי קמה וגם נצבה

ומלבד זאת אמינא לכת"ר שתירוצם של האחרונים שהביא אינני מבין. שמה שהקשו דאי לא אמרי' מגו להוציא א"כ למ"ד כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין לה כלום והוה מקח טעות וקידושין חוזרין לא הול"ל מודה ר"י בשדה זו כו' דהוה מענין אחר אלא הול"ל מודה ר"י אם תובע לכסף הקידושין שנאמנת כיון דהמגו הוה להחזיק. הא התם אף בלא מגו נאמנת כיון דהיא יש לה חזקת ממון. ועי' בתוס' כתובות (דף ע"ו ע"ב) ד"ה כלה בבית אביה לקידושין שכתבו מפורש דלר' יהושע לענין קדושין נאמנת ואף דהתם לענין מומין אין לה מגו, וא"כ איך שייך למתני ומודה ר"י כיון דר"י רק בעניני מגו קמיירי ובקידושין אף בלא מגו נאמנת

גם מה שכתב על הא דכתבתי שדבר זה תלוי במחלוקת הרמב"ן והרז"ה אין כדאי להשיב כי אילו ראה את דברי הרמב"ן והיה מדייק במה שכתבתי לא כתב דבריו בזה

עוד הקשה אהא דכתבתי שאם היה הכרת העובר שלשה חדשים משעה שנאנסה ליכא לספוקי בבן שבעה מבעל כיון דאז לכה"פ היה צריך להיות הכרת העובר שני חדשים ותלתא. והקשה כת"ר מנדה (דף ח' ע"ב) דהכרת העובר של יולדת לשבעה הוא ג"כ בשלשה חדשים, אמינא תרי פירוקי. חדא שאני לא כתבתי להחלט שדינא הכי, אלא אף לפי מה דסלקא אדעתין דצד הפחות של הכרת העובר של יולדת לשבעה היא ב' חדשים ותלתא והכא א"א לספוקי כיון דהכרת העובר משעה שנאנסה היה חדש אחר שבא בעלה, ועוד אני תמה על כת"ר שכתב בזה"ל ותמוהין לי מאד דהא גמרא מפו' היא בנדה (דף ח' ע"ב) דפשיטא לי' להש"ס דאינו ניכר לשליש ימיה וגם מדברי רש"י משמע כן דהפירוש של קמ"ל היינו שגם ביולדת לז' אין עוברה ניכר לשליש ימי' דקאמר שם בגמרא משום דאיכא דילדה לתשעה ואיכא דילדה לשבעה קמ"ל. ופי' של הנ"ל היינו דקמ"ל שגם ביולדת לשבעה אין עוברה ניכר לשליש ימיה. וכן משמע מדברי רש"י עכ"ל כת"ר ואני תמה אקרא, דכנראה שלא ראה דברי הגמרא בעת כותבו, שכת"ר חשב דהקמ"ל איתא בגמרא, אבל באמת ליתא בגמרא האי קמ"ל דהכי איתא שם בגמרא, משום דאיכא דילדה לתשעה ואיכא דילדה לשבעה, ואדרבה מזה משמע דיש נפקותא בין יולדת לתשעה ובין יולדת לשבעה. והקמ"ל הוא לשון רש"י ואין פירושו כמו שחשב כת"ר, כי שפתי רש"י ברור מללו קמ"ל דאזלינן בתר רוב נשים עכ"ל א"כ ספוקי מספקי לי' ומטעם רובא אתינן עלה. והך שמא שכתב רש"י היינו שמסופקין אם היא יולדת לז' וניכר לשלש ימיה. וכ"ז הוא לגירסת הב"ח שגורס ושמא ניכר עוברה לשלש ימיה. אבל לפי גירסתנו שהיא גם גירסת המהרש"א שמא, היינו דאין רש"י מסופק אם יולדת לשבעה עוברה ניכר לשליש ימי' רק דודאי דניכר לשליש ימי', רק שמא באשה תו דאיירינן היא יולדת לז' ועוברה ניכר לשליש ימי', ויעי' במהרש"א שם בנדה על דברי רש"י אלה ויראה דאדרבה יולדת לשבעה עוברה ניכר לשליש ימיה

והנה בהגה' הרש"ש ביבמות (דף מ"ב ע"א) עלה דקאמר שם ותמתין משהו ותנשא וכי מלו שלשה חדשים לבדקה כתב וז"ל מוכת מכאן דיולדת לז' אין עוברה ניכר לשליש ימיה אלא בשלשה חדשים דוקא וכר' יעקב מנהר פקוד בסנהדרין (דף ס"ט), ואע"ג דדחי לה שם רבינא שם לא דחי אלא ראיתו, אבל לא דבריו עכ"ל. והנה ראי' זאת רמיזה בדברי המהרש"א בנדה (דף ח'), ואף דיש לדחות דכל זמן דלא אתרע רובא אזלינן בתר רובא דילדן לתשעה, וע"כ מוכרח לכאו' לומר כן, דהנה הא דפריך ותמתין משהו וכי מלו ג' לבדקה, הא יש לספק שמא גם קודם לזה הזמן היה כבר עוברה ניכר וא"כ ליכא הוכחה דמן הראשון הוא, ובביאורי מהרש"ל על הסמ"ג לאוין קי"א הל' נדה מביא פסק, נשאל לר"מ על אדות האשה שהיתה מעוברת ח' שבועות וכל סימנים שבאשה מעוברת היו בה, עכ"ל אלא מכיון דזה רק מיעוטא שאפשר כן אין חוששין לזה, ועי' בתשו' רעק"א סי' פ"ט דקודם הזמן אין הכרה וכ"כ דו"ז הגאון ר' שמואל בנו"ב תנינא חלק יור"ד סי' קפ"ח דמקודם א"א הכרת העובר ולפ"ז מוכרח לומר דהעובדא של הר"מ שמביא המהרש"ל היה ביולדת לשבעה ויולדת לז' יולדת למקוטעין ועי' בנו"ב תנינא ח' אהע"ז סימן י"ט

אלא דנראה דדבר זה במחלוקת שנויה, דבירושלמי יבמות (פרק ד' הל' ב') מפורש דיולדת לשבעה עוברה ניכר לשליש ימיה, ומדברי רש"י בנדה (דף ח') משמע דעוברה