תשובה שלמה - ב קסו

סימן כ"ב

בגיטין (דף ל"ז ע"א) אהך דכותבים פרוזבול על עציץ נקוב, אבל לא על שאינו נקוב ופריך אמאי והאיכא מקומו ומשני ל"צ דמנח אסיכי, ומפ' הרא"ש דמיירי שהסיכי הם של בעל הקרקע. ואפשר לומר בכונתו שלא השאיל לו את הסיכי רק מעצמו העמיד העציץ על הסיכי, אך בקרבן נתנאל פי' שאין הקרקע מושאל לו אלא הסיכי וסיכי דנעיצי בקרקע לאו כקרקע דמי. וזה צריך עיון דאם השאיל לו הסיכי להעמיד עליהם העציץ והם נעוצים בקרקע, אם כן הלא השאיל לו גם מקומם. והנה הדבר מפורש בחידושי הרשב"א וז"ל נקוב אין כו' לא צריכא דמנח אסיכי, וא"ת הא איכא מקום סיכי תירצו בתוס' דמקום סיכי אינו חשוב לכתוב עליו פרוזבול. ותמהני וכי גרע מקלח של כרוב ועוד הא קרקע כל שהוא קתני ודוקא קתני כו' אלא הכי פירושא דמנח אסיכי וסיכי לא דבעל עציץ נינהו אלא דבעל הקרקע, נמצא שאין הקרקע מושאל לו אלא סיכי וסיכי דנעיצי בקרקע לאו כקרקע דמו, עכ"ל וצריך לומר דכונתו היא דבפירוש אמר לו דאין משאיל לו הקרקע, דאי הסיכי הם של בעל העציץ ונתן לו רשות להעמידם בקרקע ע"כ השאיל לו גם מקום הסיכי, והנה בתוס' שלפנינו אין זה הא דהביא הרשב"א משמם

אך מפירש"י שכתב דמנח אסיכי על גבי יתידות ואין הקרקע שלו, משמע דאף דהיתדות הן שלו רק הקרקע אין שלו א"כ הלא השאיל לו מקום היתדות, וכן משמע מלשון הטור בחו"מ סימן ס"ז שכתב ואין מקום היתדות שלו. משמע דאף דהיתדות הן שלו, ובחידושי הרמב"ן בגיטין ז"ל דמנח אסיכי פי' ולא השאילו מקום סיכי, א"נ כיון דלאו מקום חשוב הוא כלל לא כתבינן עליה פרוזבול עכ"ל וכן הוא בחידושי הריטב"א והא איכא מקומו לא צריכא דמנח אסיכי ומקום סיכי לא חשיב, וכן כתב הר"ן בהלכות דמקום סיכי לא חשיבא, ולפ"ז תקשה קשית הרשב"א דהא על מלא מחט כותבים פרוזבול

והנראה לענ"ד דכונתם דמקום סיכי לא חשיבא ולא קפדי אינשי על זה, והיינו דבעל עציץ העמיד העציץ על סיכי שלו בקרקע של אחר שלא השאיל לו המקום, רק משום דלא חשיבא לא קפדי אינשי ע"ז. אבל בכל עת יכול לומר לו שיקח העציץ מעל קרקע שלו, ע"כ אין כותבים על מקום סיכי

ולכאו' יש לדייק לפ"ז בדברי הרמב"ן דא"כ הך אי נמי דקאמר דמקום סיכי לא חשיבא, היינו דאינו מקפיד ולא השאילו מקום סיכי א"כ זה הוא ג"כ מה שתירץ מקודם דלא השאיל לו מקום סיכי ומאי אי נמי דקאמר. והנראה לענ"ד דכונתו בתירוץ ראשון דבפירוש לא השאילו מקום סיכי, ואי נמי קאמר דלא אמר לו בפירוש דאינו משאילו מקום סיכי, גם מסתמא אמרינן דלא חשיבא ואינו מקפיד ע"ז והוה ג"כ כלא השאילו: ש

והנראה דאזלי לשיטתם בגיטין (דף ע"ח ע"א) דקאמר אמקום כרעי לא קפדי אינשי, וכ' התוס' לכל הפחות באשתו והרא"ש שם בגיטין פרק ח' סימן ג' כתב גם כן מקום כרעי לא קפדי אינשי פירוש באשתו, וכן מסיק הרשב"א בחידושיו שם. ולדידהו משמע דבאינש אחרינא קפיד גם על מקום כרעי. אבל מפרש"י שם משמע דבכל אדם מיירי שאינו קפיד אמקום כרעי, וכן משמע מתוס' רי"ד שם וכן הוא בהר"ן. ונראה דאזלי לטעמייהו דס"ל דמקום סיכי לא חשיב, דהיינו דלא קפדי ולכן פירשו גם על מקום כרעי בכל אינשי לא קפדי. אבל הנך דס"ל דליכא למימר על מקום סיכי דלא חשיבא משום דבכה"ג קפדי אינשי לכן פירשו דמקום כרעי לא קפדי היינו דוקא באשתו

אלא דיש להקשות ע"ז דהא הריטב"א בחידושים (דף ל"ז) כתב נמי דמקום סיכי לא חשיב, ומ"מ כתב (בדף ע"ח) דמקום כרעי לא קפדי אינשי פי' באשתו דוקא אבל לא באדם אחר עכ"ל. וא"כ איך קאמר דמקום סיכי לא חשיב דהיינו דלא קפיד והא באדם אחר קפיד על מקום כרעי וה"נ על מקום סיכי, ואפשר לומר דמקום כרעי המטה הם בבית ועל זה מסתמא קפדי אינשי ורק באשתו אינו קפיד גם בבית. וכמו דמשמע מלשונו שם שכתב וז"ל וכ"נ הא דאמרינן אין אדם מקפיד לא על מקום חיקה ולא על מקום קלתה באשה בבית בעלה אמרו ולא באדם אתר עכ"ל. אבל במקום סיכי שאינו בבית רק בשדה, שם לא חשיבא ולא מקפיד ע"ז גם באדם אחר

סימן כ"ג

לידידי הרב המאוה"ג מוהר"ר נחמן יוסף קרופניא הרב דהראזאווא

אשר שאל שר' משה אהרן סגלוויץ קנה שדה ביחד עם ר' דוב פיקאווסקי וכאשר חלקו את השדה לקח ר' משה אהרן חלקו באופן שהוא יותר רחב לצד הרחוב וחלק של ר' דוב הוא קצר לצד הרחוב אך הוא יותר ארוך לצד השדות ועתה דורש ר' דוב שיחלקו מחדש באופן שיהיו שני החלקים שוים לצד הרחוב

זה ברור שמתחילה היתה החלוקה צריכה להעשות באופן שיגיע לכל אחד ברוחב שוה לצד הרחוב, כמבואר בבבא בתרא (דף י"ג ע"א) חד גיסא ניגרא וחד גיסא נהרא פלגינן לה בקרנאזול, ופירשו הרמב"ם בפרק י"ב הל' ג' מהל' שכנים והמחבר בחו"מ סימן קע"ד סעיף ג' שנגרא הוא דרך וחולקים כדי שיגיע לכל אחד נהר ודרך ע"ש. ועיין מה שכתב הבית יוסף שם שהקרקע שקרוב לדרך חשוב משאינו קרוב. וכן פסק שם הרמב"ם והמחבר בסעיף א' שאם הוא קרוב לדרך הוא יותר משובח, ואף לפי פי' הדרישה בסימן קע"ד שמה שכתב הרמב"ם דרך היינו יאור, מ"מ מודה לענין דינא שהקרוב לדרך יש לו חשיבות יותר ממה שאינו קרוב, אך אם ר' משה אהרן אומר שבתחילת החלוקה הסכימו לחלק כן שהשדה של ר' דוד יהי' יותר ארוך ושלו יותר רחב ואף אם ר' דוד מכחישו, א"כ רמ"א הוא המוחזק כיון שכבר החזיקו כך בשדותיהם מזמן רב

ואם ר' דוד טוען שנתאנה הא קיי"ל דאין אונאה לקרקעות, ואף אי הוה האונאה ביותר מפלגא ולדעת התוס' והרא"ש ביותר מפלגא הוי ביטול מקח אף בקרקעות, הא המחבר בסימן רכ"ז סעיף כ"ט פסק כדעת הרי"ף והרמב"ם דאפילו מכר שוה אלף בדינר נמי אין ביטול מקח בקרקעות, ואף שהרמ"א הביא דעת התוס' והרא"ש, הא הב"י והש"ך ס"ק י"ז פסקו דנקטינן כדעת הרי"ף והרמב"ם, ובתשו' מהרשד"ם חלק חו"מ סימן שע"ו כתב וז"ל ועל הספק השני אני אומר אין בדורנו זה מי שלא יתירא להכניס ראשו בין ההרים הרמים שמא ירוצו את גולגלתו שהרי הרי"ף והרמב"ם והרמ"ה ז"ל כולם הסכימו לדעת אחד שאין לקרקע דין הונאה אפילו שוה מנה באלף כו' אם היה בה