תשובה שלמה - ב קסה

דזה נקרא הנאה מה שויתר בשבילו הטו"ה שהוא ממון, אף שלהלוי לא הגיע ויתור זה, אבל אם לוקחה בע"כ הרי לא ויתר לו כלום והוא לא נהנה משום דבר זולת המעשר, ומהיכי תיתי לאסור

לכן נ"ל לומר דבאמת הכוונה הוא דאסורים ליטול על כרחו משום הפסדו של הטובת הנאה, כמו שרצה הדר"ג לומר, ולא משום איסור הנאה של הלוי, ומה שכתב הר"ן שם אלמא טובת הנאה אינה ממון מדקתני דכהנים שנאסרו בהנאה נוטלין תרומתן, אין מזה הוכחה דכוונתו הוא משום איסור הנאה, דהכי הוא כוונתו, מדקתני מותרים ליטול ע"כ, משמע דטו"ה אינה ממון ואין מפסידין לו שום דבר, דאם טו"ה ממון אסורין להפסידו הטו"ה, ודוקא במודר הנאה מכל הכהנים אז אי אמרינן דאי טו"ה אינה ממון יטלו על כרחו משום דאי אפשר בענין אחר אבל כשאינו מודר הנאה אף אי טובת הנאה אינה ממון אסור לכהן ליטול על כרחו, דהרי זהו זכותו שיכול ליתן כהן שירצה, ואסור ליקח ממנו שלא ברצונו, וזהו כשנוטלו על כרחו, אז אסור מצד הפסד, אבל כשנותן להם מעצמו ודאי אסורין משום שנהנין הם ממנו, וכמו שבארתי כנ"ל

ובעיקר מה שכתבתי שטו"ה הוא שנהנה ממה שנתן להלוי שרצה, והדר"ג העיר שרש"י פסחים כתב דהוא משום דיכול ליקח פרוטה מאוהבו של לוי, והדר"ג ביאר דכשנותן הוא ללוי ויתר את הפרוטה ולא נהנה כלל, אפשר שבזה צדקו דבריו, אבל אין זה נוגע כלל למה שכתבתי דהטו"ה כבר אינה ואינו מקנה לו וא"צ לזה קנין, דגם לפי ביאור הדר"ג ברש"י ג"כ הוא כך, דהטו"ה כבר אינה דכבר ויתרה כאשר בארתי. ואפשר שגם לרש"י הכוונה הוא דכשנותן להלוי הוא נהנה מזה, ולא משום ויתור, דהרי אם לאוהבו של כהן שוה ליתן פרוטה עבור זה שיוכל ליתן לאוהבו, הרי דהוא נהנה מזה וא"כ כשנותן לו בעצמו להלוי אוהבו הוא ג"כ נהנה מזה, ועדיין צ"ע

והדר"ג עוד הקשה עלי שכתבתי שאם היה נותן ללוי המעשר לחלק לאחרים אז פשיטא שנותן לו את הטו"ה, והקשה הלא לר' עקיבא נתן לחלק לעניים, וא"כ הרי נתן לו את הטו"ה אף לפי סברתו וא"כ היה צריך לעשות קנין על הטובת הנאה עכ"ד, ולענ"ד אין זה קושיא, דאף שלר"ע היה הזכות לחלק לעניים מ"מ זה אינו כלל מפני שיש לו זכות בהמעשר עני כמו הבעלים שהיו מקודם. אלא מפני שהוא גבאי צדקה, וגבאי צדקה צריך לחלק המעות לעניים לא למי שהוא רוצה אלא למי שנצרך יותר, ואין זה מפני שיש לו זכות בהממון כמו הבעלים קודם הנתינה, דהבעלים יכולים ליתן לכל מי שירצו אף שיש עני שצריך לו יותר, וגבאי צדקה לא, דהוא רק שלוחם של העניים וידו כידם וכמו שאמרו ב"ק ר"פ שור שנגח ד' וה' אנן יד עניים אנן ובקדושין בהאי סוגיא שאני ר' עקיבא דידו כיד עניים הוא, אבל שום זכות אין לו, והגע בעצמך, למ"ד טובת הנאה ממון והישראל יכול לקדש אשה בתרומות ומעשרות, האם גם גבאי צדקה יכול לקדש אשה במעות צדקה ע"י שתוכל היא לחלק לעניים

והוסיף עוד הדר"ג להעיר עלי שכתבתי דחלות במטלטלין צריך להיו' כמו חלות הקנין בקרקע, והקשה הדר"ג דא"כ גם הקנין שעושה בקרקע צריך שיהא מועיל גם במטלטלין, והלא קיי"ל אין מטבע נקנה בחליפין ואגב קרקע נקנה אף שקנה הקרקע ע"י חליפין עכ"ד, אבל אני הארכתי בדברי באותו סימן והעליתי דזה באמת א"צ, והבאתי ראי' מקנין חזקה שמועיל בקרקע ואגב הקונה מטלטלין שאין מועיל חזקה בהם, והיינו כעין ראית הדר"ג, אלא שא"צ כלל קנין על המטלטלין ונעשה חלות הקנין בלי פעולת הקנין כלל, אבל החלות צריך להיות במטלטלין כמו בקרקע עיי"ש בדברי שהארכתי בזה

ובנוגע לתירוצו על קושית הקצוה"ח וחילוקו בין הפקר לגזלה ודאי דבריו נכונים מאוד ואין לי מה להעיר עליהם כלל: משה אהרן פאלייעוו

סימן כ"א

בע"ה ג' וירא הת"ש

לידידי הרב הגאון החריף ומעמיק מפיץ תורה לרבים כו' מהו"ר משה אהרן פאלייעוו שליט"א

מכתבו קבלתי עתה, והנה אני נכון להחליף מעוני וכל ספרי כבר מונחים בתיבות, וא"א לי לעיין עתה בהאי ענינא, מ"מ מפני חביבותי' דכת"ר הנני להעיר דברים אחדים על מכתבו ממה שעולה בזכרוני

הנה מה שהעיר עלה דהקשתי מנדרים גבי כהנים ולויים נהנים לי וז"ל כת"ר בתירוצו הראשון דאף שבאמת הוא שאינו נותן כלל את טובת הנאה וא"צ ע"ז שום קנין, מ"מ נ"ל דזהו רק לענין קנין, אבל במודר הנאה שפיר אסור דאף דמן התבואה מותר ליהנות ואת טובת הנאה אינו נותן לו מ"מ בלקיחתו את המעשר נהנה הוא מן הבעלים דהרי הבעלים היו יכולים ליתן ללוי אחר כו' וכשהבעלים נותנים לו הרי הוא נהנה במה שסלקו את הטובת הנאה שלהם שהוא ממון לטובתו ולהנאתו שיזכה הוא בהמעשר, נמצא שהוא נהנה מהבעלים משו"ה אסור עכ"ד כת"ר, ולו יהא נמי כדברי כת"ר הלא הנאה זאת הוא מקבל מהבעלים, ולו תהא טובת הנאה פורתא, מ"מ הלא הוא צריך לזכות הטובת הנאה הזאת, דאין לחלק בין טובת הנאה גדולה לטובת הנאה קטנה

אלא דגבי נדרים יש מקום לחלק בזה, כמו שהביא בכ"מ בפרק ז' מהל' נדרים בשם רבנו מאיר ז"ל דגבי מודר הנאה אפילו ויתור אסור ומלתא דאיסורי הנאה אפילו שאינן שלו אסור, אך לפי זה יהי' נסתר מה שכתב כת"ר דהטעם הוא שאסור ליקח בעל כרחו מפני הפסד בעלים, ושם משמע שזהו מפני שאסור ליהנות ממנו, ומה שכתב כת"ר מהיכי תיתי לאסור דהרי לא ויתר לו כלום, דאי נימא דהלוי כשמקבל המעשר מקבל עם זה הטובת הנאה, לא תקשה, דהרי לקח את הזכות שיש להם להבעלים בהטובת הנאה

ומה שדחה כת"ר מה שכתבתי דהא לר"ע נתן המעשר לחלק וא"כ נתן לו גם את הטובת הנאה, וע"ז כתב כת"ר דגבאי צדקה אין לו בזה כל טובת הנאה וגבאי צדקה צריך לחלק להעניים לא למי שהוא רוצה, ואין בזה כדי לדחות, חדא דבנדרים (דף פ"ה) מבואר דאף במעשר עני יש טובת הנאה לבעלים, ואין נראה לחלק בין בעלים לגזבר דגם הבעלים מחויבים ליתן לכל עני, ועיין במפרשים, ועוד הא בחו"מ סימן ל"ז ברמ"א שכתב וכ"ש שקרוביהם כשרים להעיד אעפ"י שהגזבר מחלק הממון למי שירצה למ"ד טובת הנאה אינה ממון, והש"ך חולק ע"ז וס"ל דאסורים להעיד דלענין נגיעת עדות אף זה ממון, ויש לעיין בדברי הריטב"א שמביא בב"י בסימן ל"ז: