תשובה שלמה - ב קס

ותירץ דלעולם ס"ל דהיזק שאינו ניכר שמיה היזק ומחויב מה"ת ותני היזקא דמינכרא והיזקא דלא מינכרא, ורש"י פי' אליבא דהלכתא

סימן ט"ו

בבא קמא (ז' ע"א) רמי ליה אביי לרבא כתיב מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם מיטב אין מידי אחרינא לא והתניא ישיב לרבות שוה כסף ואפילו סובין, לא קשיא כאן מדעתו כאן בעל כרחו, אמר עולא ברי' דרב עילאי דיקא נמי דכתיב ישלם בעל כרחו, א"ל אביי מי כתיב ישולם ישלם כתיב מדעתו משמע

ויש להבין בזה דעולא ברי' דרב עילאי קאמר דיקא נמי דכתיב ישלם בעל כרחו, וא"כ לדידי' פשוט דמישלם יש לדייק דדוקא בעל כרחו משמע, ואביי משיב לו דאדרבה שהוא להפך דישלם משמע מדעתו, ולא ראיתי מי שיתעורר בזה

והנראה בזה, דיש נפקותא לדינא בין אביי לרבא. דהנה יש שלשה חלוקים בתשלומים, חדא כשהחייב משלם מעצמו ואין מזקיק לבעל דינו לילך לב"ד לתבוע ממנו, אופן שני אם אינו משלם מעצמו אך התובע הולך לתובעו בב"ד, והב"ד פוסקים הדין שמחויב לשלם ואז הוא משלם, אופן שלישי הוא שאף שחייבוהו ב"ד לשלם אינו חפץ לציית דינא ואינו משלם עד שירדו ב"ד לנכסיו ויגבו ממנו

ולפי כונה זאת השיב רבא לאביי כאן מדעתו, היינו אם משלם בעצמו מדעתו ואינו מזקיק לבעל דינו לתובעו בב"ד יכול לשלם אפילו סובין, כאן בעל כרחו, היינו שאינו משלם מדעתו, רק שמזקיק לבעל דינו לתובעו בבית דין וב"ד מחייבים אותו לשלם ורק אז משלם באופן זה מוכרח הוא לשלם ממיטב, כיון דמשלם רק עפ"י פסק הב"ד מחייבים אותו לשלם ממיטב, ועל זה אמר עולא כו' דיקא נמי דכתיב ישלם בעל כרחו, דישלם הוא נסתר, היינו שהבית דין אומרים דהבעל דין ישלם, דזה הוא בעל כרחו כיון דמעצמו לא רצה לשלם, ורק כשבי"ד פוסקים הדין שישלם אז הוא משלם על פי ציווי הב"ד

וא"ל אביי מי כתיב ישולם, דהיינו באופן שאף אם בית דין מחייבים אותו לשלם גם אז אינו משלם בעצמו ורק כשהבית דין יורדים לנכסיו וגובים מהם ומשלמים, וזה הוא ישולם, היינו שמשתלם מבלעדו בלי פעולה ממנו, רק שישולם על ידי אחרים, היינו שבית דין יורדים לנכסיו ואז הוא בעל כרתו, אבל ישלם כתיב מדעתו משמע, היינו אף שהבית דין פוסקים הדין שישלם, אך כיון שאז הוא ציית דינא ומשלם מעצמו גם זה נקרא מדעתו וא"כ יש נפקותא בין רבא לאביי דלרבא אם תובעו לדין אף שציית הדין ומשלם מעצמו אז הוא מחויב לשלם ממיטב, ורק כשמשלם מעצמו בלא ב"ד אז ישיב אפילו סובין, ולאביי אם נחלק בין מדעתו לבעל כרחו, גם אם משלם מעצמו עפ"י פסק הב"ד גם זה, נקרא מדעתו ורק שהב"ד יורדים לנכסיו אז נקרא בע"כ

ונראה דזאת היא כונת רש"י ז"ל שכתב מדעתו אי משלם לי' מזיק נזקו מדעתו דלא אטרחיה לצעוק עליו בבית דין כו' אבל אם אינו רוצה המזיק לשלם נזק לניזק אלא בבית דין דהיינו בעל כרחו, ובד"ה דיקא נמי ז"ל דגבי מיטב כתיב ישלם דמשמע ישלם בעל כרחו עכ"ל. והיינו משום דישלם היינו נסתר, דהבית דין אומרים שהוא ישלם, ובד"ה ישולם משמע ע"י אחרים דבית דין יורדים לנכסיו דמזיק, אבל ישלם משמע נמי מדעתו עכ"ל היינו דאף דהב"ד אומרים דישלם מכל מקום התשלומים הוא עצמו משלם, וזה נקרא מדעתו

והנה אף דישיב הוא ג"כ נסתר, דאחרים אומרים דישיב, ומ"מ אמרי' דהוא מדעתו, אין זה ממשמעות דישיב, רק כמו שכתב רש"י דמיתורא דישיב דריש כל השבות באיזה אופן שהוא, היינו אף מדעתו, דכיון דכתיב בעל הבור ישלם כו' ישיב דכתב רחמנא ל"ל, ע"כ לרבות כל השבות היינו מדעתו בלא בית דין. ונלענ"ד דרש"י מדייק כן לתרץ קושית הראשונים, דגבי בור כתיב נמי ישלם דמשמע בע"כ ואיך קאמר דישיב היינו מדעתו, ע"כ כתב דמיתור הלשון קדריש דמדעתו, דאם לא כן אף ישיב היה במשמע דהוא בעל כרחו כמו ישלם דהוה גם כן נסתר כמו שכתבתי לעיל

ובזה יש לתרץ קושית התוס' בד"ה ישלם מדעתו משמע וא"ת דבפרק הזרוע בחולין (דף ק"ל) ישלם בעל כרחו משמע דקאמר תנא תני ישלם דברי ר' אליעזר ואת אמרת מדת חסידות שנו כאן עכ"ל ומלבד מה דרבא לשיטתו הוא קאמר דישלם משמע בעל כרחו, אלא אף לאביי דקאמר ישלם מדעתו משמע, היינו דהתשלומים הם מדעתו אחרי שחייבוהו בית דין, ומ"מ משלם הוא בעצמו, אך לשון ישלם הוא על ידי בית דין שמחייבים לשלם ואומרים לו שישלם, ואם כן פריך שפיר תנא תני ישלם היינו שהב"ד אומרים שישלם ואם אמרת מדת חסידות שנו כאן, שעל מדת חסידות לא יחייבוהו בית דין לשלם, רק מעצמו מצד מדת חסידות הוא משלם

ויתורץ בזה גם כן מה שהקשו שם בחולין (דף ק"ל ע"ב) ד"ה תנא מהך דב"מ (דף צ"א) גבי חוסם פי פרה ודש בה לוקה ומשלם ארבעה קבין לפרה כו' ובעי למימר משלם לצאת ידי שמים עכ"ל והיינו דמשלם הוא מפעיל דמעצמו משלם ואם כן אפשר דהוא לצאת ידי שמים, ואין בזה משמעות דהב"ד מחייבים אותו לשלם

ונראה דהיא כונת התוס' בב"מ (דף צ"א ע"א) ד"ה בבא וז"ל וי"ל דישלם משמע טפי לשון חיוב ממשלם, וכן הוא בחידושי הריטב"א בחולין שם, דהרבה נתקשו בכונתם, איך משמע טפי לשון חיוב, וברור דכונתם היא דישלם הוא נסתר היינו שמחייבים אותו לשלם, אבל משלם הכונה שמעצמו משלם

סימן ט"ז

בע"ה יום ה' צו תרס"ו לפ"ק הראזאווע יצ"ו

להרבני מהור"ר דוב הכהן נ"י

מה שהקשה בב"מ (ל"ו) דקאמר שם בעי רמי בר חמא בעל בנכסי אשתו שואל הוי או שוכר הוי אמר רבא לפום חורפא שבשתא מה נפשך אי שואל הוה שאילה בבעלים היא אי שוכר הוי שכירות בבעלים היא, והקשה ע"ז הא איכא נפקותא אי שואל הוי אי שוכר הוי לגבי הא דאמרינן בפרק המפקיד (דף ל"ד ע"א) דשומר שכר כיון דאמר הריני משלם מקני לי' כפליא ושוכר הוא כשומר שכר ושואל מסיק התם דעד שישלם, אם כן איכא נפקותא דאי שוכר הוי כיון דאמר הריני משלם מקנה ליה אשתו כפילא ואי שואל הוי לא מקנה ליה אשתו כפילא עד שישלם, אלה דבריו. ולכאורה