תשובה שלמה - ב קנה

הכי. ועוד הא שם בב"ב (דף ה' ע"א) בתוס' ד"ה הקובע כו' כתבו בשם הר"י גופי' דדוקא בקובע זמן אמרי' לר"ש דאין אדם פורע תוך זמן אבל בסתם הלואה לא חשיב ליה תוך שלשים תוך זמנו עכ"ל וא"כ מדוע בסתם שכירות אמרינן דאין אדם פורע תוך שלשים יום, ועיין בש"ך סי' ש"יז ס"ק ב'

והנה לכאו' לכל הני פוסקים דבזמן קצוב או אם נתן לו המעות אף אם נפל ביתו של משכיר אינו יכול להוציאו א"כ תקשה קושית התוס' אמאי לאביי ורבא דסברי אדם פורע תוך זמנו אמאי התם בתוך זמנו בחזקת של נתן. וע"כ יתרצו דהתם ירא ליתן שמא ימות ותתבטל הכשירות

אלא דזה אינו, דא"כ הנהו דסברי דאם מת אין השכירות בטלה ע"כ יסברו דאף אם שכר לזמן קצוב או אם נתן המעות אם נפל ביתו של משכיר מחויב השוכר לצאת. ואם כן תקשה אמאי הביא רמ"א סתמא דבשכר לזמן קצוב אינו מוציאו והתם גבי מת הביא ויש חולקין. ועוד הרשב"א גופיה דס"ל גבי מת דאין השכירות בטלה, ואעפ"כ מפרש הך דנפל ביתו של משכיר בלא קצב לו זמן דוקא עיין בה"ה פרק ו' מהל' שכירות הלכה ט'. אלא אפשר דהם מפרשי כמוש"כ בשיטה מקובצת (ב"ב דף ה') בשם הראב"ד דבשכירות כיון דאינה משתלמת אלא לבסוף בודאי לא נתן לו, ועוד נראה לענ"ד דגבי מלוה כיון דהוה חיוב מבורר ובשום פנים לא ינצל ממנו אם כן כי היכי דלא לטרדו משלם לו אף תוך זמנו אבל התם אף אם יפול ביתו של משכיר או אם יפול הבית של שוכר בשכר בית סתם ויצטרך המשכיר לתת לו בית אחר, מ"מ אולי לא יתן לו ברצונו ויצטרך לילך בדינא ודיינא. וזה אינו חפץ. והנה בב"מ כתבו התוספות דדלמא יפול בית שלו. ואם כן מיירי בבית זו, וע"כ גם בבית סתם נמי מיירי ודו"ק. ועוד עיקר הא דניחוש שמא ימות אפשר לומר דלא מקדים אינש פורענותא לנפשי' ולכן משום הך חששא הוה משלם לי' תו"ז אי לאו מפני טעמים אחרים

והנה בחו"מ סימן של"ד בש"ך הקשה עלה דאם מת אין השכירות בטלה משום דשכירות כמכר הא גם במכירה גופא כשיש אונס בדבר והוא בענין שה"ל להמוכר להתנות מי לא נתבטל המכר עכ"ל והנה גבי מכר אם אומדין דעתו דבשביל כן לא קנה אז נתבטל, אבל אם אומדין דעתו דאף אם אירע אונס כזה ג"כ על כרחו קנה אין המקח נתבטל. ואם כן הכא יהיה תלוי בזה, דאם למשל הוא שכר דירה לשנה ודר חודש ומת הא ע"כ אף אם ידע שימות מכל מקום לחודש יצטרך לדירה, ואם כן באתרא דשוכרין אף לחודש אם כן מכאן ולהבא השכירות בטלה. אבל באתרא דאין משכירין כ"א לשנה שלמה אז אין השכירות בטלה, דהא אף אם ידע מהאונס ג"כ שכר. והנ"מ בין הא למכר דבמכר המכירה בטלה למפרע והכא מכאן ולהבא

סימן י"ג

בע"ה יום א' משפטים תרנ"ו לפ"ק טאווראג יצ"ו

למע"כ שב"ז ידידי חרב הגאון המאוה"ג מהור"ר שאול קאצינעלנבויגען נ"י אבד"ק שילעל יצ"ו

אשר כתב באחד ששכר דירה לזמן ומת אם היורשים צריכים לשלם בעד כל הזמן. הנה מה שכתב כת"ר בשם הלבוש דהיש חולקין בחו"מ סימן של"ד סעיף א' מדמין את הדר לפועל כאלו בעה"ב שכרו לשמור לו ביתו. הנה ספר הלבוש לא נמצא תחת ידי, אך דבריו אינם מובנים לענ"ד. דנהי נמי דהוא כפועל מ"מ פועל נמי בנאנס יכול לחזור כמבואר בבא מציעא (דף ע"ז ע"ב) דאפילו בדבר האבד יכול לחזור כל היכי שנאנס וכדקיי"ל בחו"מ סימן של"ג סעיף ה' וא"כ הכ"נ לו יהא דהדר נחשב כפועל מכל מקום כיון שמת אין לך אונס גדול מזה, ואנן טענינן ליתמי דאביהם מצי למחזר בו, ואם כבר שילם כל השכירות דגלי אדעתי דלא יחזור. באמת גם דעת מהר"ם במרדכי פרק האומנין דאין בעה"ב צריך להחזיר השכירות, וטעם זה לא ראיתי באחד מן הראשונים וכמדומה לי שהלבוש ז"ל טעמי' דנפשי' קאמר ואף שאני מיוצאי חלציו מכל מקום כך נראה לענ"ד

ומו"ח (נ"י) הק' על דבריו דלו יהא נמי דהשוכר הוא כפועל מ"מ הא טעמא דיד פועל על התחתונה דהוה לי' להתנות כתבו הרא"ש והטור בסימן של"ד והנ"י דהמוציא מחע"ה, וכיון דפועל מוציא מבע"ה היה לו להתנות אבל הכא הא הבעה"ב הוא המוציא ולא השוכר. ועוד הא דכתב כת"ר בשם הלבוש דאם קבל בעה"ב כל שכרו א"צ להחזיר לו כלום מטעם דמוציא מחע"ה עכ"ל הא בקבל בעה"ב כל שכרו גם מהר"ם שבמרדכי מודה דאין צריך להחזיר ואין כאן מחלוקת כלל

ומה שכתב כת"ר להקשות על הש"ך דכתב דלא אמרי' שכירות ליומא ממכר כיון דכתבו התוספות דאין שכירות ליומא ממכר אלא באונאה וע"ז הקשה כת"ר מתשובת הרא"ש, הנה בספר ושב הכהן סימן מ"ז כבר הקשה כן על הש"ך ותירץ שם הקושיא מהך דע"ז בטוב טעם. והנה אף שנסתפק שם בספר ושב הכהן בדעת הנמוקי יוסף מכל מקום נלענ"ד ברור שס"ל גם כן דשכירות הוה מכירה ליומא, מהך דכתב בפרק השואל סימן תקכ"ח בד"ה לא עדיפת ומיהו דוקא בסתם כו' וכדפי' רש"י ז"ל וטעמא משום דשכירות מכירה ליומא היא וכן כתבו כל המפרשים ז"ל כו' עכ"ל הרי שכתב מפורש דס"ל כן וגם דעת רש"י ומפרשים משמע גם כן דשכירות ליומא ממכר הוא. וכן מפו' בתשובת הריב"ש סימן תק"י וז"ל הדין עם השוכר דכיון שקנה הקרקע לזמן המושכר לו בקנין גמור ובכסף הרי הוא שלו לזמן ההוא ואינו יכול להסתלק ממנו בדבור בלבד אפילו בפני עדים כי אם בקנין גמור דשכירות מכירה ליומא הוא כמו שארז"ל עכ"ל. והנה אף דמשמע מרוב הראשונים דשכירות כמכר מ"מ נראה לענ"ד עיקר לדינא כמהר"ם במרדכי ומטעם שכתב הש"ך בתירוצו דאטו במכירה גופא כשיש אונס בדבר והוא בענין שה"ל להמוכר להתנות מי לא נתבטל המכר. ומה שהקשה כת"ר דאנא מצאנו כזה אם במומין שבסי' רל"ב הלא שם היה מקח טעות למפרע עכ"ל. הן מראש גם אנכי כתבתי דהנה במקומות שאין משכירים לפחות משנה, אם מת אחר חודש אחד הא לחודש ע"כ צריך לשכור ובעל כרחו שכר לשנה שלמה, אבל במקומות שמשכירים אף לחודש א"כ בודאי לא שכר ליותר מחדש אחד והמשכיר הו"ל להתנות דהוא המוציא, והכא הוה אומדנא דמוכח כמבואר בסימן ר"ז

והנה הכא האומדנא היא דבר חדש שעתיד להתילד ואפשר לומר דזהו לא נחשב לאומדנא, רק אם מעיקרא היה המעשה כך אבל לא שיתילד דבר חדש. אבל באמת זה אינו דהנה בשו"ת מהר"ם לובלין סימן ק"ח חקר בעובדא שאחד לא היו לא בנים ונתן כל נכסיו מתנה לאחר ואח"כ ילד בנים אם אמרינן אומדנא אדעתא דהכא לא נתן כדאמרינן בב"ב (קמ"ו) מי ששמע שמת בנו, אולי דוקא בשעת הנתינה