תשובה שלמה - ב קנד

קנה ופירש"י דלתי' למשכן בחצרו כו' ולפי דברי הט"ז כיון שהנפקד מקנה הזכות למפקיד ואם כן הא החצר נקנה להגר לתשמישים ואיך יזכה הישראל אף שגוף החצר שלו, הא לא קשה ולא מידי, דהכא כיון דנעשו כל חפציו של הגר הפקר א"כ גם השיעבוד שמשועבד חצרו של הישראל לתשמישי הגר נעשה גם כן הפקר וזכה הישראל במה שבידו. אבל בנידון דהט"ז כיון דלא הפקר הוה וצריך קנין להוציא מרשותו אכתי רשות המפקיד הוא

כיון דאסיקנא דרש"י והראב"ד והרמ"ה והר"ן והנמוקי יוסף כולהו בחדא שיטתא קיימא דהשוכר זכה. ומהתוספות גם כן אין ראי' כמשכ"ל, והרמב"ם גופיה הא חזינן בפרק ה' מהל' גירושין פסק דאפילו בחצרה השכור או השאול לה נותן הגט, א"כ לולי דמסתפינא, הוה אמינא דלא הו"ל לרבינו ז"ל להחליט בסימן שי"ב ובסימן רס"ח דהמשכיר זוכה

והעיקר דכונת הרמב"ם הוא, דסתמא כיון דמיירי בחצר המושכר עם הבית סתמא דמלתא לא השכירו אלא לשאר תשמישים הנצרכים לבית, אבל לא לזכות בו מן ההפקר דזהו לא שייך בתשמישי החצר, אבל מי ששוכר חצר לכל תשמישים ואין לבעה"ב רשות להשתמש בו כלל שכירות כי האי דמיא ממש כמכר לכ"ע, והשוכר קונה בו מן ההפקר, וכה"ג כתב בספר קצות החושן ועי' בספר נתיבות המשפט בפתיחה לסי' ר', וכ"כ בשו"ת ושם הכהן. אלא שהוא כ' רק דקים להו לחכמים דהזבל משאיר המשכיר לעצמו, ולענ"ד נראה מלתא בטעמא דאינו משכירו אלא מה שנצרך לתשמישי הבית

ובפי' הך סוגיא דב"מ (דף י"ב) נראה לענ"ד, אף דכולהו ס"ל דקנין תלוי בתשמישים מ"מ שם אפליגו בהך סברא דר' יוחנן סבר דסתמא דמלתא השוכר עבד, לכל מעשה ידיו שוכרהו, אף אם ימצא מציאה זהו נמי בכלל מעשה ידיו, רק בעבד נוקב מרגליות סתמא דמלתא לא שוכרו למציאה, דמציאה חשובה כי הך לא שכיחא, וכמש"כ כל המפרשים ורבא ס"ל דלו יהא נמי דסתמא שוכרו לכל מעשה ידיו ואף למציאות היינו כשאינו עושה לו מלאכה ומוצא אז מציאה דזהו בכלל מעשה ידיו. אבל בעושה מלאכה ומגביה מציאה הוה לעצמו משום שלעשות שתי מלאכות ביחד לא שכרו. ורב פפא סבירא לו נהי נמי דקנין תלוי בתשמישים מכל מקום סתם שוכר עבד לא אסיק אדעתי' מציאות ומשייר תשמיש זה להעבד עצמו רק בשכרו ללקט מציאות אז מציאותו לרבו, כן נלענ"ד לפום רהטא: גיסך אוהבך באמת ודוש"ת, חייט פישל עפשטיין

, סימן י"ב

שאלה ע"ד איש אחד ששכר בית לדור בו שנה תמימה, ודר בה שבועות אחדים ומת ר"ל, והיורשים חפצים לצאת מן הבית, אך בעל הבית תובע כל השכירות של כל השנה, ובאו לדין אם יכולים היורשים לצאת, או אם צריכים לשלם כל השכירות

תשובה דין זה במחלוקת שנוי' בחו"מ סימן של"ד סעיף א' בהגה' מי ששכר בית לדור בו ומת בתוך זמן השכירות אין צריך לשלם לו רק מה שדר בו דבעל הבית הוי כפועל והוי ליה להתנות מיהו יש חולקין, ובש"ך שם ס"ק ב' הכריע כדעה ראשונה ע"ש. והנה הב"י הביא בשם התו' פרק חזקת הבתים (דף נ"א ע"א) כדעת החולקין, ושם ב"ב (דף ה' ע"ב) תוד"ה כי היכי דלא ליטרפן כו' מיהו קשיא לר' מפרק השואל דאמר בעי מיניה מר' ינאי שוכר אומר נתתי ומשכיר אומר לא נטלתי על מי להבי ראי' ומפרש ר"י טעם אחר דהכא כיון דחייב לו ואתרמי לי' זוזי פורע לו תוך הזמן דלא ליטרדן אבל גבי בכור דאכתי לא איחייב כלל עד לאחר ל' יום ושמא ימות בתוך ל' ויפטר וכן שוכר שמא יפול ביתו של משכיר ויצטרך שוכר לצאת דלא עדיף מיני' עכ"ל. ולכאו' אמאי לא כתבו דלמא ימות השוכר ובטלה השכירות ולכן אינו נותן לו תוך הזמן א"ו דסבירא להו דאם מת השוכר לא הוה השכירות בטלה

עוד שמעינן מדברי התוס' דאף היכי דכבר שילם השוכר מקודם אם נפל ביתו של משכיר מחויב השוכר לצאת, אך הרא"ש בב"מ פרק ח' סימן כ"ה לא כתב כן, שכתב שם דאם הקדים לו את שכרו אינו יכול להוציאו

והנה מדברי כל הפוסקים משמע דמפרשי להא דנפל ביתו של משכיר דצריך השוכר לצאת היינו שלא שכר לזמן קבוע אבל בשכרו לזמן קבוע אז אינו מחויב לצאת, וכן משמע מפרש"י ז"ל בבמ"צ (דף ק"א ע"ב) ד"ה לא עדיפת מנאי הואיל והגיע זמנו מוציאו וא"ל הלה אינך בא עלי אלא מחמת שלא הודעתיך ואתה אינך מוצא בית לשכור אף אני לא היה לי להודיעך שלא ידעתי שיפול ביתי כו' עכ"ל. מזה משמע דבתוך זמנו אינו יכול להוציאו. וכן אפסקא הילכתא בתו"מ סימן שי"ב סעיף א', ומדברי התוס' אלה מבואר דאף אם קצב לו זמן אם נפל ביתו של משכיר מוציאו, דהא בתוך זמנו מיירי, ובחושן משפט לא הביא דעת התוס' בזה

וראיתי בספר קצות החושן שם שהביא מדברי התוספות וכתב וז"ל מיהו לפי מ"ש ה"ה פ"ז משכירות דהא דבעי בפ' השואל (דף ק"ב) בשוכר אומר נתתי ומשכיר אומר לא נטלתי דהיינו בשוכר סתם ותוך זמנו היינו תוך שלשים יום של הודעה, דזה הוי תוך זמנו ע"ש ועי' ש"ך סימן שי"ז א"כ אפשר דהתוס' נמי הכי מפרשי לה ומש"ה לא עביד דפרע דשמא יפול ביתו של משכיר עכ"ל ותמיהני חדא דאף דנימא דמיירי בשוכר סתם ובתוך שלשים של סתם שכירות, הא גם אז אינו יכול להוציאו דסתם שכירות בשלשים יום הוי דינו כזמן קצוב, ועיין בש"ך לקמן סימן שי"ז ס"ק ב'. ועוד הא כיון דכבר שילם לו דמי השכירות א"כ כבר נעשה הזמן קצוב לפי ערך מה ששילם ועוד הא ע"כ התוספות לא גרסי כהרמב"ם דהא הרב המגיד כתב שם וז"ל ובקצת ספרי הגמ' הגירסא כך תנינא כל ל' יום בחזקת שלא נתן עד שיביא ראי' שנתן לאחר שלשים יום בחזקת שנתן עד שיביא ראי' שלא נתן ונראה שסובר רבינו שהיא בברייתא שנויה על דין זה ורש"י ז"ל החליף הגירסא כמו שכתוב בפי' עכ"ל והתוס' ע"כ לא גרסי' כן דהא מבואר בדבריהם שגירסתם היא כגירסת רש"י דגירסתו בתוך ל' הוי בחזקת שלא נפדה כמבואר בדבריהם מפורש. דהא הקשו שם אמאי מייתי מבכור דלא שייך האי דלא לטרדן. ועוד דאף דנימא דהתוספות גרסי כהרמב"ם ומפרשי דמיירי בסתם שכירות דהוה ל' יום, מכל מקום ע"כ גם בשוכר לזמן קצוב נמי דינא הכי דבתוך הזמן הוה בחזקת שלא נתן. וכמבואר גם כן ברמב"ם אחר זה. ואהא תקשה קושית התוספות לאביי ורבא דאית להו טעמא דלא לטרדן דאדם פורע תוך זמנו אמאי בשוכר לזמן קצוב בתוך זמנו הוה בחזקת שלא נתן וע"כ כתירוצם דירא פן יפול ביתו של משכיר ויצטרך שוכר לצאת, א"כ ש"מ דאף בקובע זמן ס"ל