תשובה שלמה - ב קנב

על כולם, אלא במתניתן יש להבין מאי טעמא הגורל הוא על כולם ולא רק על השנים השוין

ולפי מה שכתבתי פשוט הוא דא"א לומר דהגורל הוא על השנים ששוין בהד"א משום דשניהם לא קנו בזכות הגורל, דהא א"א לעשות העבודה בשני כהנים וע"כ האחד יקנה. ומעתה כיון ששניהם א"א שיקנו ביחד גם אחד מהם אינו קונה, דהא כל קנין צריך שיהי' מבורר בשעת חלות הקנין וכאן כל אחד מבטל קנינו של חברו, כיון דא"א לקנות ביחד ומדשניהם לא קנו אף אחד נמי לא קנה. וכמבואר בקדושין (דף נ' ע"ב) ובכמה דוכתי, דכל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו. ובזה מבואר דאין דברי רש"י אלה סותרים דברי הטור והרמ"א בחו"מ סי' רס"ח כמו שכתב כת"ר, דסברת הטור והרמ"א דקנו שניהם היינו בגונא דאפשר לקנות בשותפות, אבל ביומא (דף כ"ב ע"א) התם אי אפשר לקנות בשותפות משו"ה הגורל על כולם

ובזה צדקו דבר המגן אברהם בסימן קל"ב מה שכתב שם בשם הגאון מהר"ם ז"ל דהיכי שהטילו גורל על ד' או ה' אבלים ויש בהם ב' שיש להם אותיות שוות אז בטל הגורל וצריכין להטיל מחדש על כולם, והביא ראי' ממתני' דיומא רפ"ב הנ"ל גבי תרומת הדשן שכתוב שם ובזמן שהן שוין הממונה אומר להם הצביעו והיו מטילים כולם גורל יע"ש. ובשו"ת מעיל צדקה סי' י' והביאו ג"כ בהמחצית השקל שם שחולק על המג"א וכתב וז"ל דשאני התם ביומא דגם השנים שזכו ע"י מרוצתם לא זכו זכי' גמורה משא"כ כאן לענין קדיש דהשנים זכו זכי' גמורה והאחרים הפסידו, והשנים לבדם יטילו גורל בין שניהם יעו"ש. והנה מה שכתב דהא שרצו אין זה מצד הדין שיהיה כל דאלים גבר וקל ברגליו לרוץ שיזכה הוא יותר מחבריו כו' עכ"ל. הנה מדברי רש"י ז"ל משמע שהקודם זכה זכי' גמורה, שז"ל בד"ה וכל הקודם בהם ליכנס בתוך ד' אמות עליונות של כבש הסמוכות לראש המזבח זכה לתרום וזהו גורלם עכ"ל. משמע שהיה ההסכם והתקנה כך שכל הקודם זכה זכי' גמורה, וגם בדינו של המג"א נמי כיון שאין הקנין מבורר ואין שנים יכולים לזכות ביחד, רק אחד יכול לזכות וכיון דאין מבורר מי משניהם זכה, כל אחד מבטל קנינו של חברו משו"ה גם שניהם לא זכו, ומשו"ה צריכין גורל מחדש על כולם, והנה בספר אלי' רבה דחה ג"כ ראי' זאת של המג"א, משום דעל שנים א"א לומר הצביעו כמו שכתב התויו"ט, וכן הביא בשו"ת שבות יעקב חלק ג' או"ח סימן כ"ד בשם ספר הלכה ברורה, והא אם זכו השנים זכי' גמורה הא אפשר להטיל גורל בין שניהם באופן אחר שלא באצבעות

והנה שם בשבות יעקב כתב עוד וז"ל ובלא"ה נ"ל משם כיון דמתחילה נעשה הדבר ע"י המרוצה, מי שרץ תחילה, ולא עלתה בידם לכך חזרו להטיל גורל בין כולם, כי בעבודה אחת לא ידחו קצתם ע"י המרוצה וקצתם ע"י גורל האצבע, וכיון שבאו לידי גורל הצביע עושה כן לכולם עכ"ל. וזה אינו מובן דאי נימא דשניהם זכו כבר אמאי ידחו ויטילו גורל על כולם, והא קודם התקנה נמי בלתרום את המזבח זכה ע"י המרוצה ובשאר עבודות עשו פייס על ידי האצבעות

גם מה שהקשה שם על המג"א שכתב בסימן שכ"ג שמותר להטיל גורל בשבת מיא יאמר קדיש או מי יעלה לס"ת מהא דביוה"כ עשו פייסות. וכתב וז"ל אבל באמת תמה אני על המ"א דלמה הוצרך לזה דהרי בלא"ה עשו גורלות ביוה"כ, דהיינו גורל שני העשירים ואף אי נימא דאין ללמוד משם דגזרת הכתוב הוא כמו שעושים שאר עבודות ביום הכפורים, וא"כ גם משאר הפסות אין ראי' כו' עכ"ל. וגם בזה אינו מובן דהא היו פייסות מן התקנה כמבואר שם. ומזה יש להביא ראי' שאין זה מגזרת הכתוב

סימן י"א

בע"ה ט"ו כסלו תרנ"ו לפ"ק טאווראג

לגיסי אהובי הרה"ג בקי נפלא וחריף עצום שלשלת היוחסין כו' מהור"ר יהודה ליב (ז"ל

) מה שכתבת דרש"י והרמב"ם דפליגי' בפי' הגמרא בב"מ (דף ק"ב) פליגי אם שוכר קונה הפקר או אם המשכיר, דהיינו אם מי שיש לו קנין הגוף בהדבר יש לו זכות הקנין מטעם חצר או מי שיש לו קנין לתשמיש הוא יש לו גם כן זכות הקנין מטעם חצר, הנה בהך דבבא מציעא אם איירי בחצר מושכרת זו היא מחלוקת ישנה בין הרמב"ם והראב"ד בפרק ו' מהל' שכירות, והתוס' ס"ל כהרמב"ם בגיטין (דף ע"ט ע"ב) ד"ה פנימית וז"ל והא דאמרי' בשלהי השואל דהזבל של בעה"ב, פי' של משכיר בתורי דאתי מעלמא דקנתה לו חצרו אעפ"י שאינה משתמרת מן השוכר כו' עכ"ל משמע דמפרשים דאיירי שהחצר מושכר להשוכר, ומכל מקום זכות הקנין הוא למשכיר, וכ"כ יותר מפורש בב"מ (דף י"א ע"ב) תוד"ה וכי וז"ל והלא השוכר משתמש בחצר עכ"ל ובש"ך חו"מ סי' שי"ג ס"ק א' הביא מתוס' ב"מ אך מהתוס' דגיטין לא הביא ואולי משום דשם בגיטין כתבו רק שאינה משתמרת מן השוכר, ואפשר לפרש דכוונתם דהחצר מושכר לו רק לכניסה ויציאה אבל לא לתשמישים ויסברו כהריטב"א שהביא הש"ך שם ובסימן קצ"ח דהיכי דאין לו בהחצר רק דריסת הרגל אין החצר קונה לו ולכן הביא מב"מ דשם מפו' כתבו והלא השוכר משתמש בחצר, מזה משמע דמושכר לו אף לשאר תשמישים ואפ"ה הזבל של המשכיר. ולולי דמסתפינא הוה אמינא דכונתם בב"מ ג"כ דהלא השוכר משתמש בה בכניסה ויציאה וכמו שכתבו בב"מ (דף ק"ב ע"א) ד"ה תרתי ע"ש

ובש"ך שם הביא דגם הנמוקי יוסף ס"ל כהרמב"ם דמיירי שהשכיר את החצר, ולא ידעתי מנ"ל הא דלענ"ד נראה אפכא דנמוקי יוסף ס"ל כרש"י. חדא מדקאמר בד"ה אלא היוצא מן התנור כו' לפי מה דמוקמינן בגמרא הזבל שבחצר בחצר של משכיר ובתורי דעלמא דהזבל של הפקר דסתם גלילים אפקורי אפקורינהו בעלים ואתא מתני' לאשמועינן דאם קדם השוכר והגביהן לא זכה בהן מפני שחצרו של בעה"ב הוא זוכה לו אפילו שלא מדעתו כו' עכ"ל והיינו כדברי רש"י ז"ל, דאי ס"ל כהרמב"ם ז"ל מאי קאמר ואתא מתני' לאשמועינן דאם קדם השוכר והגביהן. הא טובא אשמעינן אף דלא קדם והגביהן, דאף אם השכירו לתשמישים את החצר מ"מ הפקר קונה המשכיר מפני שגוף החצר שלו, ועי' בשיטה מקובצת ב"מ (דף ק"ב) שיטת הר"ר יהונתן, ועוד הא מפורש כתב שם הנ"י בד"ה תרתי, בתמיה ל"ל לתנא למתני' תרתי ליתני חדא כיון דבשלא השכירה עסקינן מ"ל רפת ומ"ל חצר עכ"ל והיינו כמו שפי' רש"י לסברתו, אבל התוס' בשיטתם פי' שם פי' אחר

ומה שכתבת שטעם פלוגתתם היא אם הפקר קונה מי שיש שיש לו קנין בגוף הדבר או מי שיש לו קנין לתשמיש כבר דשוה רבים עי' בסמ"ע ובש"ך בסי' שי"ג וביתר האחרונים: