תשובה שלמה - ב קמו

אלא דא"כ נוראות נפלאתי עלה דכתבו ויש לומר דלמא קסבר טריפה חיה עכ"ל, איך נוכל לומר כן הא בפי' לית לי' לרבינא הא דראב"י, וניחא לי עפ"י מה דכתבו התוס' בחולין (דף ק"מ ע"א) ד"ה טרפות כו' דלמ"ד דיולדת כ"ש דחיה דאפילו למ"ד דחיה מצי סבר דאינה יולדת כדמשמע באלו טרפות כו' עכ"ל וכ"כ בע"ז (דף ה'). וא"כ אף דס"ל לרבינא דאינה יולדת מצי סבר דחיה, ולכן שפיר נקטו דלמא קסבר טריפה חיה

ובחפשי בספרים מצאתי בספר שער המלך בפרק ב' הל' ג' אישות הקשה ג"כ קושיות רבות ומאריך שם בזה, ומביא בשם ספר בני דוד בהל' נדרים ששמע תירוץ לזה ממש כמו שכתבתי, שם הוא מבואר בקוצר לשון אך כונתו נראה ברור כמש"כ ובעל המחבר ספר שער המלך קלסיה בזה. גם מצאתי בחידושי רעק"א ספר שני בליקוטים בסוף הספר סימן ה' כתב בפשיטות כן. גם בספר פני יהושע בחי' קידושין פרק האומר (דף ס"ג) בקונטרס אחרון, וברוך שכיון דעתי לדעת הגדולים. אמנם בספר פני יהושע שם כתב לבסוף דצ"ע שם בתוס' יבמות, דא"כ מאי מייתי מהכה את זה וחזר והכה את זה, אך כבר כתבתי בע"ה לעיל לתרץ גם זה בטוב טעם, דבהכה את זה נמי בהכאה שניה ידעינן דעבר בודאי באחת מן ההתראות על התראת העדים, דהא בפעם אחת בודאי הכה את אביו, ותירצו דמ"מ כיון דבשעת התראה לא ידעינן בבירור על איזה התראה קעבר לכן נחשבת להתראת ספק

ובספר שער המלך שם כתב דקשה אמאי לא קדייק בסנהדרין (דף ס"ט) דאזלינן בתר רובא בדיני נפשות מהך דאמרינן שם (דף ס"ו) ובקידושין (דף י' ע"א) ומתו גם שניהם עד שיהיו שניהם שוים דברי ר' יאשיה ר"י אומר ומת האיש אשר שכב עמה לבדו וא"כ אי נימא דלא אזלינן בתר רובא בד"נ ל"ל לר' יאשיה למילף דאינו נהרג מהך דומותו גם שניהם הא בל"ז אינו נהרג דלמא איילונית היא. ולר' יונתן נמי איך תדייק מהך קרא דנהרג הא אינו נהרג אי לא אזלינן בתר רובא בדיני נפשות דדלמא איילונית היא, א"ו דאזלינן בתר רובא. אע"כ דמהא ליכא דאוכוחי די"ל דהכא מיירי דאח"כ כשתגדל ותעשה גדולה יענש. אבל מהך דבת ג' שנה דייק מסיפא דמומתין עליה משמע כל העריות מדמה ביחד והא באב ע"כ מיד נהרג אם בא על בתו כו' עכ"ד ולפי מה שכתבתי דזה מקרי ה"ס ובכה"ג לא שייך למימר אגלאי מילתא למפרע תקשה אמאי לא קפשיט מהך דומתו גם שניהם כקושית השער המלך

ואומר אני דלאחר מחילת כ"ת לא קשה, דמהך דומתו גם שניהם לא מצי לדייק דאזלינן בתר רובא דהא איכא לאוקמי דמיירי כגון דאעברה ואנן קיי"ל קטנה מתעברת ועי' ביבמות (דף י"ב ע"ב) וברמב"ם הל' אישות פרק (ב' הל' ט') ובכ"מ, וע"כ הוה מפרשינן כרש"י ז"ל דפלוגתתם מיירי באינה בת עונשין והך דומתו גם שניהם בנשואה כתיב, והך ומת האיש אשר שכב עמה לבדו דמיירי בארוסה היינו בגונא שעברה באמבטי וכמש"כ התוס' ביבמות (דף י"ב ע"ב) תוד"ה דאפי' בסוף הדיבור, ומ"מ אינה בת עונשין אף דברור הדבר שאינה איילונית. אבל מהך דבת ג' שנה ויום א' דייק שפיר, דהך ע"כ עדיין לא נתעברה, חדא דאמרי' ביבמות (דף י"ב פחות מכאן אינה מתעברת כל עיקר. ואף אם נדחוק דס"ל דלמדין מדורות הראשונים דבת שבע לשית ילדה, ואף כבר קודם לכן ילדה עיין בסנהדרין (דף פ"ט ע"ב). מכל מקום הא דייק וקאמר בת ג' שנה ויום א', אם כן קודם לכן ע"כ אין ביאתה כלום ועתה הוא דבא עליה ומנא ידעינן דאעברה. וא"כ תקשה דלמא איילונית היא ושפיר דייק מהא דאזלינן בתר רובא

ובירושלמי יבמות (פרק י' הלכה ח') איתא, מה פליגין בבן עשרים שמואל אמר למפריעו נעשה איש רב אמר מיכן והילך הוא איש. מתניתא פליגי בין על דין בין על דין הסריס אינו נעשה בן סורר ומורה שאין בו הקפת זקן ויתיר בו שמא יביא שתי שערות בתוך ששה חדשים כמאן דמר אין מקבלין התראה על הספק, וע"ש בקרבן עדה ובפני משה, ובמראה הפנים כתב וז"ל כמ"ד אין מקבלין התראה על הספק והכא דאמרי' למפרע נעשה איש דמשמע דלקי נמי על הספק על חלב שאכל לא חשיבה התראת ספק אע"ג דבשעת התראה היה ספק שמא יביא דהשתא מיהת איגלאי מילתא למפרע שהיה גדול בשעת התראה כ"כ התוס' בפרק הערל שם ד"ה נעשה סריס למפרע, אבל התם דנתרו בו מספק ומיקטלי' לא שייכא איגלאי מלתא למפרע, עכ"ל וכפי שנראה מלשונו הוא מחלק בין מיתה למלקות ואיני יודע שום חילוק. ובשיו"ק שם ז"ל כמ"ד כו' בבבלי (דף פ') כתבו תוס' כו' ומ"ש תוס' דלא דמי להכה את זה וחזר והכה את זה דאף לאחר שהכה את שניהם לא ידוע איזהו אביו ע"כ גם זה תימא הא אמרינן התם במכות (דף ט"ו) ורשב"ל הא ודאי הך דנותר התראת ספק היא אע"ג דנותר סופו יודע האמת כו' עכ"ל ומאי האי דהקשה מנותר הא כל התראת ספק הוה הכי דאח"כ בודאי יעבור ועי' בתוס' זבחים (דף ע"ח). עוד כתב, ואפשר לומר דמ"מ יש לחלק הכא איגלאי מלתא למפרע דבשעת התראה היה ראוי לכך משא"כ בנותר עכ"ל. נראה כונתו עפ"י מה שכתבו התוס' ביבמות (דף ל"ה ע"ב) ד"ה תיגלי כו' דאיך צריך לידע אלא מה שהוא באותה שעה, אך לוא יהא נמי כן תירצת הך דנותר, אבל שוב תקשה מטריפה ומהך מנדה (דף מ"ו) ועוד קושיות רבות. עוד מסיק שם וז"ל אך קשה הא בעינן שיתיר עצמו למיתה ולמלקות אחר ההתראה כמ"ש הרמב"ם בפרק י"ד מהל' סנהדרין, וכל שאינו יודע שהוא ודאי חייב מיתה או מלקות לאו התראה היא. וכ"כ תוס' (זבחים ע"ח) ובנדה (מ"ו ע"ב) ע"ש. ונ"ל דבבלי איירי לענין קרבן וכגון שאכל חלב בשוגג לרב חייב קרבן ולשמואל פטור וצ"ע עכ"ל. והנה מה שהביא מהא דצריך להתיר עצמו למיתה, הא גם למאן דסבר התראת ספק שמיה התראה אטו לא בעי להתיר עצמו למיתה אליבי' הא לא מצינו דלפלגי בהכי. אלא דזהו התירתו למיתה אי נימא דהוי התראה, ואדרבא הרמב"ם ס"ל דהתראת ספק שמי' התראה, והוא עצמו פוסק דבעינן שיתיר עצמו למיתה וכמ"ש הוא

והנראה לענ"ד דלפי מה שכתבתי לעיל לא קשה כלל מהך דסריס, וכ"נ כונת הירושלמי, דהתם שפיר יכול להיות כמאן דס"ל ה"ס לא שמיה התראה דהתם אם לא יביא שערות בתוך ששה חדשים אינו עובר על התראת העדים ואינו עושה מעשה החיוב בודאי, דהא הם מתרים בו על תאכל ואל תשתה דתהרוג. ומי יודע דעובר על ההתראה, הא בן סורר ומורה חידוש הוא, ורק ששה חדשים יכול להיות בן סורר ואינו רק על שם סופו כדאמרי' בסנהדרין, לכן הא דמספקינן אם יביא שערות, זהו ספק בגוף האיסור לא רק בהעונש. אבל באכל חלב גוף האיסור איננו מסופק לן כלל, רק בהעונש עיקר הספק וכמו שכתבתי לעיל. ולפי המבואר לא תקשה ג"כ מהא דאיתא בסנהדרין (דף פ"ח) א"ר יאשי' ג' דברים סח לי זעירא מאנשי ירושלים בעל שמחל על קנויו קנוי מחול, בן סורר ומורה שרצו אביו ואמו למחול לו מוחלין לו כו' וא"כ תקשה למאן דס"ל התראת ספק לאו שמי' התראה הא מספקינן בשעת התראה דלמא ימחלו לו אביו