תשובה שלמה - ב קמב

סימן ח'

בע"ה יום ח' מו"מ כ"ט תמוז תרנ"ג לפ"ק טאווראג תע"א

כבוד הרב הגאון המפורסם בחריפתו ובקיאותו מו"ה אברהם אבא יעקב בארוכאוו (ז"ל) אבד"ק וועקשנא

ספרו דמר היה למראה עיני והנני להעיר עליו דברים אחדים. הנה מה שהקשה על התוס' חולין (דף י"א) ד"ה וכי תימא דבדקינן ליה והקשו הא הוי התראת ספק אי לא אזלינן בתר רובא ושמא קסבר דשמה התראה עכ"ל. ולכאורה קשה על דבריהם מהא דכתבו התוס' ביבמות (דף פ' ע"ב) ד"ה ונעשה סריס כתבו ולא הוי התראת ספק אע"ג דבשעת התראה היה ספק שמא יביא שתי שערות כו' דהשתא מיהא אגלאי למפרע שהיה גדול בשעת התראה כו' עכ"ל. א"כ ה"נ אף למאן דסבר התראת ספק לא הוי התראה בכל זה לאחר הבדיקה דאגלאי דהוה בר קיימא לא הוי התראת ספק. כן יש להקשות דסתרי למה שכתבו בכתובות (דף ט"ו ע"א) ובסנהדרין (דף ע"ט) ד"ה וספק נפשות להקל דאמרינן שם לרבנן דמחייבי במכוין להרוג את זה והרג את זה קרא דוארב לו מיירי בזרק אבן לגו ופריך בגמרא ה"ד אי רובא עכו"ם פשיטא אי נמי פלגא ופלגא ספק נפשות להקל. והקשו בזה"ל תימא למ"ד התראת ספק לא שמי' התראה אפי' הוי ספק נפשות להחמיר פטור משום התראת ספק ואי למ"ד התראת ספק שמה התראה היכי פטרינן לי' כשנמצא ישראל הרג הא מחייב בהכה את וחזר והכה את זה ואע"ג דספק הוא ותרצו דש"ה דיודע בודאי שיבא לידי איסור אם יכה שניהם מש"ה שמה התראה. אבל הכא אינו יודע שודאי יבא לידי איסור שאינו יודע את מי יכה עכ"ל. א"כ לפי דבריהם דהתם ה"נ בנד"ד מאי תהני הבדיקה אם אינו טריפה אף למאן דסובר התראת ספק שמה התראה הא כה"ג דאינו יודע בודאי אם יבא לידי איסור דאפשר שהוא טריפה לכ"ע לא הוי התראה כו' וכן קשה מדבריהם דמס' יבמות משמע היכי דהוי שייך לומר אגלאי למפרע לכ"ע הוה התראה אף שבשעת המעשה היה ספק, ולדבריהם דמס' כתובות אדרבא היכא דהוי ספק להעובר דשמא לא יעשה איסור לכ"ע לא הוי התראה דשמא לא יעבור ולא יבא לידי איסור וצ"ע עכ"ל כת"ר. והנה קושיותיו הן חמורות, אמנם מה שכתב לזאת נראה כו' אבל באכל חלב דאגלאי למפרע דהתראה זו היתה התראת איסור חייב ולא דמי לנשבע שיאכל ככר זה היום ועבר היום ולא אכל או בנותר שעבר הלילה דגם כן כעת נודע בבירור שעשה איסור ובמה עבר ובכל זה חשבי ליה התראת ספק דהתם אינו מתחיל לעבור סמוך להתראה דאף אם לא שמע להמתרה בעת התראתו בכל זה היה בידו שלא לעבור דהיה לו עוד זמן ואפשר שהיה אז בדעתו שלא לעבור, לכן אף שעבר הזמן ונודע בבירור שעבר בכל זה, זה לא נודע לנו דהאינו שמיעת התראה גרס לו שיעבור דאז היה עדנה בידו לאכול, לכן נשאר זה הספק בעצמו שהיה בעת ההתראה גם לאחר זמן על זה התראה אבל היכא דנתגלה לנו לאח"ז דע"י שלא שמע להתראה עשה איסור אף שבעת התראה היה ספק לכ"ע הוי התראה כו' עכ"ל כת"ר אך לפי זה נצבים כנגד דברי התוס' בשבועות (דף ד' ע"א) ד"ה אוכל כו' וי"ל דמשמע ליה דפטור אפילו נשבע על הככר וזרקו לים והתרו בו בשעת זריקה, ומיהו הא נמי חשיב התראת ספק למ"ד בטלו ולא בטלו כו' עכ"ל, וא"כ איך חשיב ליה התראת ספק הא אגלאי מילתא למפרע דעבר על התראה דעתה אין סברא לומר דלא שמע להתראה דע"כ מה שאינו שומע להתראה גרם לו שתרוק לים ויעבור. אלא דזה י"ל דהא הזריקה אינה עיקר האיסור רק שגורם בזריקתו שיעבור על האיסור ואפשר שאחר שזרק נתחרט על מה שזרק ושוב לא רצה לעבור על ההתראה. אלא דגמרא מפורשת היא שלא כדברי כת"ר דאמרינן בחולין (דף פ"א ע"א) אלא אמר רבא הכי קאמר רב המנונא אין מלקות אותו ואת בנו נוהג בקדשים מ"ט כיון דכמה דלא זריק דם לא מישתרי בשר מעידנא דקא שחיט הואי התראת ספק והתראת ספק לא שמה התראה ופירש"י ז"ל דילמא לא אתי לידי זריקה והויה ליה שחיטה שאינה ראויה הלכך לר' שמעון איסורא איכא מלקות ליכא כו' עכ"ל. הרי חזינן דאף דעבר על ההתראה דאמרו לו אל תשחטנו כי תחייב משום אותו ואת בנו והוא עבר ושחטו ומכל מקום חשיב לי' התראת ספק דילמא לא אתי לידי זריקה, ואי כדברי כת"ר אי אתי לידי זריקה אמאי לא נימא דאיגלאי מילתא למפרע דהתראת ודאי היתה דהא עבר על ההתראה איו דלא כדברי כת"ר. ואף דכתב רש"י ז"ל אח"כ וז"ל וקשיא לי מאי התראת ספק דקאמר הא ודאי שחיטת שני אינה ראויה דכיון דאיסור אותו ואת בנו נוהג בקדשים הוה לי' שני מחוסר זמן ואין שחיטתו ראויה ואין כאן התראה כלל. ונראה בעיני דלא גרסינן ליה להאי מ"ט אלא אין מלקות אותו ואת בנו נוהג בקדשים ותו לא מידי וטעמא משום דאין שחיטת השני ראויה מכיון שנשחט הראשון ונזרק דמו כו' עכ"ל. היינו דלא גרס להאי הויה ליה התראת ספק משום דלא צריך להא דהא שחיטת שני אינה ראויה לא הויה התראה כלל. אבל אי לאו הכי הוא גריס להא, והיינו שלא כדברי כת"ר. וכבר הורו לנו רבותינו בעלי התוספות בזבחים מאי נינהו ה"ס יעי' בזבחים (דף ע"ת ע"א) תוד"ה הפיגול כו' דהיכי דמי התראת ספק כגון דלאחר גמר הדבר ודאי שעבר על מה שהתרה אלא דלא ידעינן בשעת התראת אם עובר עבירה בההיא שעתא כגון הכה את זה וחזר והכה את זה וכן גיד הנשה דלא ידעינן אי דימין או דשמאל כו' עכ"ל. וא"כ אזדא לה להא דכתב כת"ר. והנה לדעת כת"ר גם בחולין כונתם דמשו"ה שמה התראה משום דאיגלאי למפרע דלא הוה התראת ספק, ואמנם אנכי לא כן עמדי ונדבר מזה להלן

אך מקודם נחזה מש"כ כת"ר בהא שהקשה בתוס' כתובות (דף ט"ו) דהוא מחוסר הבנה דהרי הקשו בדרך ממ"נ אי למ"ד התראת ספק לא שמה התראה כו' ותירצו דש"ה דיודע בודאי שיבא לידי איסור אם יכה שניהם אבל הכא אינו יודע שודאי יבא לידי איסור שאינו יודע את מי יכה עכ"ל ולפ"ז לכ"ע לא הוי התראה א"כ תק' אליבא דכ"ע למה ליה למימר ספק נפשות להקל אפי' ספק נפשות להחמיר היה ג"כ פטור מצד דלא הוי התראה כו' ותירץ כת"ר ע"ז בטוב טעם, אך מה שכתב דג"כ החסרון מצד התראת ספק אין כאן לפי מה שכתבו ביבמות דאיגלאי מילתא למפרע דהוה התראה, ובזה רוח אחרת עמדי דבזה לא שייך למימר אגלאי מילתא למפרע, אך עיקר קושיתו ותירוצו ראוים לאמרם, וכבר קדמו בזה בשיטה מקובצת שם בכתובות (דף ט"ו) וז"ל ואם תשאל השתא דאמרינן דהכא כ"ע מודו דהתראת ספק לא שמה התראה נחזור לקושין דמעיקרא ל"ל טעמא דספק נפשות להקל. תשובתך אלו אמרת ספק נפשות להחמיר אין לחלוק הך דהכא מהכה זה וחזר והכה את זה דהכא נמי הכנסתו לבית הספק של נפשות היינו נמי איסורא וה"ל כהכה זה וחזר והכה את זה דבודאי יבא לידי איסור ומשום דספק נפשות להקל הוא דאמרינן דלאו שמה