תשובה שלמה - ב קמא

ז"ל בסימן ל"ג ס"ק ג' שכתב וז"ל ונ"ל ראיה דקרובי אישות פסול מהת' וא"כ ע"כ כוונת הרמב"ם יהיה כדעת הש"ך דכל שהוא מדרשא קרוי מדבריהם דהנה בשבועות (ל"ז) אמר רבה הכופר בממון שיש עליו עדים פטור ופריך מן ב' כתי עדים בזה אחר זה אמאי חייב הא קיימא שניה וכן פריך מטוען טענת גנב ונשבע והודה ובאו עדים משלם קרן וחומש ואשם והא ממון שיש עליו עדים הוא ומשני רבינא כגון שהיו עדים קרובים בנשותיהם בשעת שבועה לפיכך חייב קרבן דכמאן דליתנייהו לעדים דמי ואם איתא דמן התורה קורבא של אישות כשר א"כ מייתי חולין לעזרה דמן התורה לא מחייב אשם שהרי העדים כשרים, וא"ל דעכ"פ מדרבנן פסילי כמאן דלתנייהו דמי הא ליתא חדא דבשבועות (ל"א) פליגי ר"פ וראב"י גבי ראוי להעיד אי אזלינן בתר דאורייתא או דרבנן ור"פ ס"ל דמשחק בקוביא לא מדאורייתא חזי א"כ אזלינן בתר דאורייתא. ותקשה קושיא הנ"ל לר"פ ואפי' תדחוק דר"פ לית ליה דרבה הא ליתא דבדף (ל"ג) מוקי לה רבינא בקרוביהם בנשותיהן לכולי עלמא עכ"ל. ויש לדקדק בדבריו דהא כתבו התוס' שם בשבועות (דף ל"א ע"א) ד"ה ורבנן דלרב פפא בתר תרווייהו אזלינן לחייבו ואם כן שם (בדף ל"ב ע"ב) בעד מיתה קאמר רב פפא גופי' דהיכא דלא אמר לדידה ולא לב"ד דחייב וא"כ הא תקשה גם כן קושיתו הא מדאורייתא עד אחד פסול וא"כ האיך יביא קרבן הא מייתי חולין לעזרה וא"כ עכצ"ל דכיון דמדרבנן פסילי הוה כמאן דליתנהו

עוד כתב שם וז"ל ועוד הא (בב"ק דף ס"ה) ילפינן מקרא ושילם אותו בראשו ממון המשתלם בראש מוסיף חומש ומייתי אשם, וא"כ קרא האיך מתוקם לרבה הא איכא עדים שמתחייבים אותו כופל והאיך מתחייב קרבן משום השבועה והא ממון שיש עליו עדים הוא, ובהדיא מרבינן בגמרא מן ואת אשמו דגלי קרא דכפל משלם ואשם מייתי ואינו משלם חומש א"כ ע"כ מיירי שיש עדים שמחייבים כפל ואיך מייתי אשם ע"כ צ"ל כתי' רבינא דלא אפשר רק בקרובים בנשותיהם א"כ מוכח מקרא עצמו דפסילי עכ"ל. ואינו מוכרח דהא אפשר לומר דמיירי דהעדים היו פסולים מטעם רשעים ואח"כ עשו תשובה ובהא מיירי קרא או דבשעת ראית העדות היו פקחים ונתחרשו ואח"כ חזרו ונתפקחו עיין ב"ב (דף קכ"ח ע"א) ובאמת הא דפריך בשבועות (דף ל"ז ע"ב) לרבה מהא דבה"ב שטוען טענת גנב בפיקדון ומתרץ ה"נ כרבינא אין ה"נ דמצי לתרץ דאיירי ברשעים ועשו תשובה או בחרשים ונתפקחו אלא דלא עלה עוד על דעתו האי תירוצא. ובאמת אהא דדרשי רבנן מקרא ושילם אותו בראשו גם לרבה מצ"ל כדלעיל רק דהתם לא קפריך מקרא לכן לא מתרץ כן

אברא דהא דכתב בתחילת דבריו דאם איתא דמן התורה קורבא של אישות כשר א"כ מייתי חולין בעזרה, אין להקשות אי נימא לדברי הרמב"ם חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא ועיין בפרק ב' מהל' גניבה הל' ח', ובפרק ט"ו מהל' מאכלות אסורות ובפרק ב' הל' ג' מהלכות שחיטה ובנושאי כליו שם. ועיין ג"כ בפי' המשניות להרמב"ם פרק ז' מ"ב בב"ק. וא"כ אף דמדאורייתא לדידי' קורבא של אישות כשר. מ"מ לא מייתי חולין לעזרה כיון דמדרבנן פסילי ומדרבנן לא הוי כפירת דברים וא"כ שפיר מייתי קרבן דחולין בעזרה רק מדרבנן, דהא לרבה קפריך ואיהו משמע דאית לי' בקידושין (דף נ"ו) דחולין שנשחטו בעזרה דאורייתא. ועיין במנחות (דף ק"ו), והא דוחק לומר דרבה פליג וס"ל דקרובי אישות פסולין מה"ת

ובתומים הבי ראי' לדעת הרמב"ם מיומא (דף ס"ו ע"ב) דקאמר דבעדים והתראה בסייף ואומר דהרגו לאחיו מאמו ע"ש ואי נימא דקרובי האם מהת' פסילי אם כן איך יכלו להרוג אותם הא כתיב יד העדים תהי' בראשונה א"ו דמן התורה כשירי עכ"ל. ולענ"ד קשה על דבריו דאמרי' שם שבטו של לוי לא עבדו ע"ז ומקשי הא כתוב האומר לאביו לא ראיתיו כו' ומתרץ אביו אבי אמו אחיו אחיו מאמו, ע"ש. והשתא לפי סברת המקשן דהקרא מיירי גם באביו ממש ובאחיו א"כ גם להמ"ד דבעדים והתראה בסייף איך הרגו לאביהם ולאחיהם דהא פסילי מדאורייתא, וקרא קאמר יד העדים תהיה בו בראשונה. אלא ע"כ צ"ל כמו שפי' רש"י ז"ל שם בד"ה זובח וקוטר וז"ל וכאן בסייף דעדיין לא נתפרשו להו ארבע מיתות ב"ד ונידונו במיתת בני נח שכל מיתתן בסייף עכ"ל. וא"כ י"ל דאף דקרא קאמר יד העדים תהי' בו בראשונה, מ"מ עדיין לא נתפרש קרא

וראיתי לדו"ז בספר בית שמואל אחרון בחלק חו"מ כתב דבה"ג ס"ל בעדים קרובי האם פסולים רק מדרבנן מהא דס"ל לבה"ג הובא ברא"ש מכות (פרק א' סימן י"ג) דכשהעדים קרובין לאחד ורחקים להאחד פלגינן דיבורא ולהרחוק כשרין ולהקרוב פסולין, דאי נימא דס"ל דקרובי האם פסולין מהת' יקשה דאמרי ביבמות (דף ג' ע"ב) למעוטי סוטה כו' משום דליתא בצרות צרה דקשה הא אפשר לדידי' בצרות צרה היכא דעדי קנאה וסתירה קרובין לאחד מן האחים מן האם ולהשני רחוקים וא"כ לגבי הקרוב אינה סוטה דהא לדידי' ליתא לעדות ולהאח השני הוה סוטה, ומשכחת צרת צרה לגבי האח השני הרחוק מן העדים א"ו דלבה"ג כשרים קרובי האם מדאורייתא וא"כ א"א להיות כה"ג ע"כ תוכן דבריו. ולענ"ד נראה דאף דהעדים קרובים לדידי' מחשבה סוטה לגביה משום דמתחילה לא באו העדים רק לעשות אותה סוטה ולאסרה לגבי בעלה א"כ עלה דידה הם מעידים ולא עלייהו דידהו דהאחים, וכיון דלגבה רחוקים הם ממילא היא נעשית סוטה אף לגבי קרובי העדים, וכיוצא בזה בעד שבא ממדינת הים ואמר לאשה מת בעלך ומותרת מחמת עדותו לשוק, אטו נימא דקרוביו אסורים בה, והא אף הוא בעצמו ג"כ מותר בה כדאמרינן בחולין (דף מ"ב ע"ב) דן את הדין כו' וכן העדים כו' רשאין ליקח ע"ש. ומיהו הא איכא למימר דלגבי עדות אשה שאני דאף קרובים כשרים בה, אלא אטו דקרובי עדי הגט יהיו אסורים בהאשה כיון דהעדים קרובים להם, א"ו כיון דהעדים העידו עליה והיא רחוקה התירוה ואח"כ מותרת לגבי כולי עלמא, וה"נ העדים עשו אותה לסוטה ואח"כ יש לה דין סוטה לגבי כולי עלמא

והנה אי נימא דקרובי האם כשרים מה"ת הוה ניחא מה שהקשה בשו"ת רעק"א סימן רי"א ות"ל אני נבוך כעת קצת בריש מכות (דף ו') רובע יציל במקיימי דבר הכתוב מדבר ופירש"י ותוס' בחד תירוץ והרבה מהמפרשים דהם הבעלי דבר ולא שם עדים עלייהו, וקשה לי הא חזינן בסנהדרין (דף ס"ז) אמר לשנים והן עדיו מביאין לבית דין, מבואר דהניסת אינו בכלל בע"ד ושם עדות עליו א"כ איך משכחת ניסת ע"י קרוב כדכתיב כי יסיתך אחיך בן אמך וכו' הא הניסת יפסול העדים מדין נמצא אחד מהן קרוב או פסול עכ"ל. וא"כ אי הוה קרובי האם כשרין מהת' לא הוה קשה ולא מידי, אברא דבקידושין (דף פ' ע"ב) אמרינן וכי בן אם מסית בן אב אינו מסית וכו' אמר אביי לא מבעי בן אב דסני לי' כו' א"כ מיירי נמי בבן אב והוא פסול לעדות מהת' לכ"ע. אמנם אפשר לומר דשם בסנהדרין אמרי' דמכמינין לו עדים אחורי הגדר א"כ אפשר דהוי כעדות מיוחדת ואין מצטרפין עם הקרוב ואינו פוסל עדותן: