תשובה שלמה - ב קמ

והנה ראיתי בספר אורים ותומים סי' ל"ח שהקשה לפי דברי התוס' וז"ל וקשה א"כ לריב"י לא מצינו כלל חייבי מלקות דתמיד יאמרו עדים דלפסול לעדות באנו והו"ל עדות שאין אתה יכול להזימה ול"ל דהתרו בו דהא לרב"י כל טיב התראה דאולי לא ידע שיש בו איסור וא"כ אף לפוסלו לעדות צריך התראה דאל"כ אולי אין יודע שהוא אסור ולא מפסל לעדות כמש"כ הרמב"ם לעיל בסימן ל"ד עכ"ל, ולענ"ד נראה דהא אף אם יאמרו לפוסלו לעדות באנו מ"מ לוקין, עיין במכות (דף ב' ע"ב) ובסנהדרין (דף י' ע"א) רמז לעדים זוממין שלוקין כו' וע"ש בסנהדרין בתוד"ה משום, וע"ע מכות (דף ב' ע"א) ד"ה מעידין, וא"כ לפ"ז הוה עדות שאתה יכול להזימה, ושפיר אפשר חייבי מלקות שלוקין

איברא יש להקשות לפענ"ד לדעת הפוסקים דבעדות מיוחדת יכולים לאסור אשה על בעלה א"כ הא דאמרינן שם בסנהדרין (דף מ"א) לאוסרה על בעלה באנו, א"כ היה להם להעיד בעדות מיוחדת דאז ג"כ נאסרת ושעמתי שכבר מוזכרת קושיא זאת בספרים, ונראה לי לומר בזה, דהנה בגיטין בפרק מי שאחזו הביא הרי"ף תוספתא נתייחדו בעד אחד שחרית עד אחד ערבית זה היה מעשה ואמרו אין מצרפים והב"י בחו"מ סימן ל' פי' דתוספתא הזאת לפי שהבעל והאשה לא ראו רק עד אחד לא נתכונו כלל לשם קידושין. והתינח לדידן דבעדים המעידים להמית אף דהמנינן להו דבאמת עבר האיש בהאי איסורא שמעידין עליו רק דהא צריך להתיר עצמו למיתה ואף דהמנינן להו לעדים מ"מ אינו נהרג דכיון דלא היו רק עדות מיוחדת בודאי לא התיר עצמו למיתה, ודכותה נמי גבי עדי קידושין אף דהמנינן להו דנתייחדו מ"מ אפשר דכוונתם לא היתה לקידושין כיון דהיו רק עדות מיוחדת, אבל בעדי זנות דאם אמת הדבר בודאי חייב הבעל להוציאה וכיון דעדות מיוחדת נאמנים דהא בדיני ממונות מהמנינן להו משו"ה גם בעדי זנות נאמנים ושפיר נאסרת, אבל לר' יוסי ב"ר יהודה הא איהו ס"ל במכות (דף ט' ע"ב), דאף השונא נהרג בלא התראה ואיהו ס"ל דלא נתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד וכיון דידעינן דמזיד הוא נהרג וא"כ כיון דבאמת עדות מיוחדת נאמנים שעשה המעשה, ולדידיה כיון דעשה המעשה במזיד נהרג ומ"ט אינו נהרג בעדות מיוחדת א"ו דהוה גזירת הכתוב דעדות מיוחדת לא מהני וא"כ ליכא לחלק בין עדי קידושין לעדי זנות, דהא גם בד"נ מהמנינן להו ואעפ"כ אין נהרגים וא"כ לדידיה אפשר דעדי אישות כיון דשייכי בד"נ גבי עדי אשות אין נאמנים בהו עדות מיוחדת, ועיין בר"ן פרק מי שאחזו, ולכן שפיר קאמר דמתוך שיכולים לומר לאוסרה על בעלה באנו אין נהרגים דלא מצינן למימר להו היה לכם לבא להעיד בעדות מיוחדת דהא לר' יוסי ב"ר יהודה אינה נאסרת בעדות מיוחדת

והנה ראיתי בספר מנחת חינוך מצוה ד' הלכות קידוש החודש שנסתפק אם עדות מיוחדת כשרה לעדות החודש, ונראה לענ"ד דמהא דאמרינן בר"ה (דף כ"ב) ואר"י מעשה בטובי' הרופא שראה כו' וקאמר שם אב ובנו שראו את החדש ילכו לא שמצטרפין זה עם זה אלא שאם יפסל אחד מהם יצטרף השני עם אחר ומשמע דאותו אחר לא ראה ביחד עמהם דהא קאמר אב ובנו שראו משמע דליכא אחר עמהם דאל"כ היה לו לומר דאם עוד אחר ראה עמהם ילכו להעיד ואם ליכא אחר עמהם לא ילכו א"ו מוכרח דעדות מיוחדת כשרה לעדות החודש

עוד הקשה בספר מנחת חינוך שם לפי מה שכתב הש"ך סי' ל"ו ס"ק ג' דהא דאמרינן דאם הקרוב ופסול באו לראות אותם פסולין דוקא אם הכשרים נתכונו להעיד אז אין הקו"פ שנתכוין לראות מבטל עדות הכשר שנתכוין להעיד, אבל אם הכשרים ג"כ לא נתכונו להעיד גם עדותן בטלה ע"ש בש"ך והקשה בספר מנחת חינוך מהא דר"ה (דף כ"ב) ואר"י מעשה בטוביה הרופא שראה את החדש בירושלים הוא ובנו ועבדו משוחרר וקבלו הכהנים אותו ואת בנו ופסלו את עבדו וכשבאו לפני ב"ד קבלו אותו ואת עבדו ופסלו את בנו ולפי"ז קשה דהכהנים דקבלו אותו ובנו ופסלו עבדו הא הוא ובנו נפסלין לעדות דהא נמצא אחד מהן פסול דהיינו העבד דעדות כולם בטלה ואי נימא דשאלו להם ואמרו דהעבד לא נתכוין להעיד רק לראות והם נתכונו להעיד א"כ כשבאו לפני ב"ד שקבלו אותו ואת עבדו ופסלו את בנו א"כ נפסלין עדותן משום שנמצא אחד מהם קרוב דהיינו הבן, ואי נימא דגם הבן לא נתכוין להעיד א"כ איך קבלו אותו הכהנים הא כשגם הכשר אינו מתכוין להעיד עדותו בטלה וכמש"כ הש"ך וכתב דקושיא זו היא עצומה, ולענ"ד נראה דהנה לשיטת רש"י ז"ל הא כתב הש"ך שם מפורש שרש"י ס"ל דאף אם הכשרים לא נתכונו להעיד את הפסולין לא נתכונו עדות הכשרים לא נתבטלה וכל עיקר מה שכתב הש"ך הוא לדעת הרמב"ם ז"ל. והרמב"ם הא כתב בפרק ב' הל' א' מהל' קדוש החודש אב ובנו כו' דאם ימצא אחד גזלן או כיוצא מן הפסולין יצטרף השני עם אחר, א"כ לדידי' נמצא אחד מהם פסול עדות האחרים אינה בטלה, ואף לרש"י שלא פי' כן מ"מ מלבד מה שלדידי' לא כתב הש"ך כן הא כתב שאם יפסל אחד מהם שנכשל בפיו כשידבקוהו, אם כן נראה שהוא לא ראה כלל את העדות ולא שייך כלל לומר נמצא אחד מהם קרוב. והנה לכאורה יש להבין לשיטת הרמב"ם דבעדות החדש אם נמצא אחד מהעדים קרוב או פסול אין עדות השאר בטלה, אמאי קאמר אלא שאם יפסל אחד מהם כו' אף שלא יפסל אחד יוכל אחד מהם להצטרף עם אחר, די"ל דהא עכ"פ קרובים הם ושניהם כשרים לעדות רק שעדותם פסולה מטעם שהם קרובים, א"כ מאי חזית דאתה מקבל להאי ואין אתה מקבל להשני הא האי נמי ידע כהאי ושניהם ביחד אין יכולים לומר עדות דהא קרובים נינהו, ולכן עדות שניהם פסולה, והכהנים שקבלו את טובי' הרופא ובנו אפשר דלא קבלום לעדות רק שקבלום כדי שיחקרום הב"ד ואם ימצא אחד פסול יצטרף השני עם אחר

ובטעמא דהך מלתא דהא דבעדות החדש אם נמצא קרוב או פסול אין עדות האחרים פסול נלענ"ד דהכא לא שייך לפסול העדות בשביל כך כיון דזה הוא דבר דכולי עלמא מצי חזו להו וא"א להזהר בשום אופן שלא יראו שני קרובים ביחד או שלא יבואו קרובים או פסולים להעיד לכן א"א למפסל מהאי טעמא, משא"כ בעדות אחרת דאפשר להיות באופן שלא יהיו קרובים ופסולים

שוב ראיתי דהתוס' בראש השנה (דף כ"ב ע"ב ד"ה חד, וד"ה סהדא כתבו מפורש דחד נמי מחלל שבת לילך להעיד ומצטרף עם אחר אף כשלא ראו ביחד

סימן ז'

הנה הרמ"א בחו"מ סימן ל"ג כתב דלדעת הרמב"ם ז"ל קרובים מן האם פסולים לעדות רק מדרבנן, והש"ך כתב דכונת הרמב"ם היא דכל שהוא מדרשא קרוי מדבריהם ובאמת גם להרמב"ם קרובי אם הם פסולים ג"כ מדאו'. וראיתי בספר מאזנים למשפט להגאון מהור"ר צבי קאלישר