תשובה שלמה - ב קלט

מ"מ בלא עדים אחרים שיבואו ויתרו בו אינו לוקה. ואמנם דבריו בזה אינם מוכרחים, דהא כיון דעכ"פ עד אחד מהני לאוסרה מן התורה ע"כ הפסוק לא קאי על עדי נשים וא"כ שפיר עדות מיוחדת מצי אסרי לה ועיי"ש בדברי אא"ז, אבל הכא הא העד שבא להחזיק האיסור אינו בא כלל לענין מלקות, ועוד נלענ"ד דהא עד אחד נאמן מן התורה, לדעת הרבה פוסקים, להעיד לאשה שמת בעלה, וא"כ ע"כ האי קרא לא קאי על עדי נשים

ונראה לענ"ד ראיה דאין מועיל עדות מיוחדת לענין מלקות מהא דאמרינן בסנהדרין (דף פ"ו ע"ב) הכל מודים בבן סורר ומורה בעדים הראשונים שאין נהרגים מתוך שיכולים לומר להלקותו באנו ע"ש ואי נימא דעדות מיוחדת מהני למלקות היה להם לבא ולהעיד בעדות מיוחדת ומדלא אתו להעיד בכה"ג ש"מ דע"כ כונתם שאם יבואו עדים אחרים יהרג, א"ו דאין מועיל עדות מיוחדת וע"כ צריכין לבוא להעיד בכי האי גונא אף דלהלקותם באו

והנה בספר ישועות יעקב אהע"ז כתב דלא מהני קבלת עדות שלא בפניו לאסור אשה על בעלה מהא דסנהדרין (דף מ"א) דמקשה לר"י בר' יהודה דס"ל דחבר א"צ התראה אלא נערה המאורסה דמקטלה היכי משכחת לה מתוך שיכולים לומר לאוסרה על בעלה באנו וכיון דאינהו לא מקטלי איהי נמי לא מקטלה ואי נימי דלאוסרה על בעלה יכולים להעיד שלא בפניו היה להם להעיד שלא בפניו א"ו דלא מהני קבלת עדות שלא בפניו. אמנם כבר הקדימו אא"ז בנו"ב קמא חלק אהע"ז סימן ע"ב דדעתו כהנך פוסקים דאין צריכים קבלת עדות בפניו לאסור אשה על בעלה, ושם בהגה' הזכיר שחכם אחד הקשה לו קושיא זו ותירץ דהא עכ"פ לכתחילה צריכין לקבל עדים בפניו וא"כ יכולים לומר דהב"ד לא רצו לקבל שלא בפניו יע"ש, וכתב עלה בספר נודע בשערים סימן ט"ז וז"ל לפי ענ"ד אין דבריהם מוכרחים כו' חדא דאף דכונתם הוא רק לאסרה על בעלה מ"מ לא היה בכונתם דוקא להצילה מן המיתה, דבשלמה בזינתה מקודם א"כ לאיזה ענין באו לב"ד כלל א"ו לחייבה קטלה באו אבל כשהוצרכו לבא לב"ד לענין לאסרה על בעלה שוב אין מדקדקים בעדותם, ונ"ל להביא ראיה ברורה לזה מדברי התוס' שם שהקשו על הא דמשני הגמרא שזינתה מקרוביה, דנימא דלפסול את הבועל לעדות באו. והנה לכאורה קשה דאי כונתם רק לפסול לעדות א"כ לאיזה צורך באו ואמרו שעבר עבירה חמורה שחייבים עליה מיתה היה להם לומר שעבר על עבירה שחייב עליה מלקות דהא גם זה שאומרים הוא שקר א"ו כיון שהוצרכו לבא לב"ד לפסול אותו, שוב אין מדקדקים ואינם משימים על לב באיזה אופן שיהיה פסול, ותלינן שפיר דרצו לפסול אותו לעדות עכ"ל. ולפי הדברים האלה גם דברי אינם, דכיון דהעדים לא איכפת להו באיזה אופן מעידים אם כן אף דיכלו לחייבו מלקות בעדות מיוחדת מ"מ אינם משימים על לב באיזה אופן יחייבו לו

אמנם כד דייקינן שפיר דברים אלה יש לדחותם, דהנה נחזי אנן, אם העדים באים לאוסרה על בעלה או לפסול את הבועל לעדות אם כן ע"כ אנן הא קאמרינן להו הא ע"כ היא נהרגת על פיכם ואיך תוכלו לומר דלאוסרה באתם והיה לכם להעיד בגונא דלא תהיה נהרגת אם באמת באתם רק לאוסרה על בעלה. ואטו אנן ניזל בתר מחשבתם דאם חשבו להורגו אז נהרגין ואם לא חשבו להורגו אין נהרגין הא אנן בתר פעולת עדותם קחזינן. ועוד לפי זה תקשה חבר דמיקטל היכי משכחת לה הא העדים יכולים לומר לפוסלו לעדות באנו, וכן מצאתי שבאמת הקשה כן בספר תורת חיים ותירץ דמיירי באופן שידעו שהוא חבר, וכן שונא שנהרג בלא התראה מיירי ג"כ דהעדים יודעים שהוא שונא, ועיין מש"כ בספר או"ת סימן ל"ח. והנה שם בספר נודע בשערים כתב עוד וז"ל ועוד דהא בלא"ה לפ"ד היו סוברים שלא תהי' נהרגת דהא לא ידעו כלל שהיא חברה כמש"כ התוס' בסנהדרין (דף ט' ע"ב) עידי האב נהרגין כו' עיי"ש בתוס' עכ"ל

ואומר אני מה שהביא מתוס' סנהדרין נראה לענ"ד דמשם תברא, דהתוס' הקשו שם וז"ל תימא דאמאי נהרגין דמצי אמרי לא לחייב עידי הבעל באנו אלא לחייב הבעל ממון קאתינא כו' וי"ל דהכא שאני כיון שיודעים דבאים להרוג את האשה יודעים שיהרגו אותם אם יוזמו דאי אפשר להיות זה בלא זה כו' עכ"ל. וא"כ למש"כ דאין העדים משימים על לב באיזה אופן שיהיה א"כ אף דא"א להיות זה בלא זה מכל מקום לא אכפת להו להעדים, א"ו דזה אינו. ומדברי התוס' ראיה דאף היכא דא"א לחייב הבעל באופן אחר מכל מקום כיון דעכ"פ נהרגין לא מצי אמרי לחייב הבעל ממון קאתינא, אמנם אפשר לומר דהיה להם להכחיש העדים לא להזימם, אלא דבלאו הכי תירצו התוס' שפיר, וזהו בודאי סברה נכונה דמאי האי דמצי אמרי לאוסרה על בעלה באנו הא מ"מ נהרגת. אלא הנראה לענ"ד דהכי פי' דגמרא כדברי התוס' דאין יודעים שהי חברה א"כ כיון שספק הוא אצלם אם נהרגת אפשר לומר שיוכלו לומר לאוסרה על בעלה באנו דהא מיתתה בספק דלמא אינה חברה ואם היה באפשר לאוסרה על בעלה בגונא דאי אפשר למיתא לידי מיתה כלל בודאי היה להם להעיד בכה"ג, בכדי להנצל מן הספק ואז לא היו יכולים לומר לאוסרה באנו דהא היו יכולים לאוסרה בגונא דא"א לבא לידי חיוב מיתה, ולפ"ז הקשו התוס' בד"ה אי נמי שזנתה מקרוביה וא"ת אכתי מצי אמרי לפוסלו בעדות באנו דבא על הערוה פסול לעדות, דהא ע"כ העדים מעידים שלא בפניו, דהכי משמע לישנא פלונית זינתה דבפניו הי"ל לומר פלוני בא על נערה המאורסה כמש"כ התוס' בתירוצם וא"כ אז א"א לבא לידי חיוב מיתה דהא אין מקבלים עדים שלא בפניו ולכן לא אכפת להו באיזה אופן מעידים, כיון דסוף סוף לא יבואו לידי חיוב מיתה, ואף שהפוסקים חולקין על הריב"ש בתשו' סימן רס"ו שכתב שמקבלין עדות לפסול אדם לעדות שלא בפניו, ועיין בתשו' אא"ז בנו"ב קמא חלק אהע"ז סי' ע"ב שהרבה לחלוק על דעת הריב"ש וכתב שגם אא"ז הגאון רשכבה"ג רבינו ר' העשיל ז"ל כתב על גליון טור שלו שדינו של הריב"ש צ"ע לדינא מ"מ בכה"ג נראה לענ"ד שנפסל לעדות אף שלא בפניו לעדות אשה עכ"פ, דהא לא גרע מהחשוד על העריות, ועיין בסנהדרין (דף כ"ו ע"ב), ועיין בש"ך חו"מ סי' ל"ח ס"ק ב' דכתב שם אע"פ שחלק על הריב"ש כתב וז"ל גם מה שהביא שם מהרמב"ן שפסל כשמתו ואמרו גזלנים הם י"ל דשאני התם שמעידים על גופן של עדים שהם גזלנים עכ"ל א"כ הכנ"מ הא מעידים על גופו ואפשר לפוסלו שלא בפניו, ואף אם נאמר דדינא הוי אף אם מעידין על גופו ג"כ אין יכולים לפוסלו שלא בפניו, מ"מ אפשר לומר דהתוס' ס"ל הכי כהרמב"ן, מכל הני טעמי הלא נראה דכל הקושיות לא תקשו דחבר שפיר מיקטיל בסנהדרין לרב"י ואין העדים יכולים לומר לפוסלו לעדות באנו דהא עכ"פ נהרג על ידיהם ודו"ק בזה. ועוד נראה לענ"ד דהא דלא אמרו עליו שעבר על לאו שיש בו מלקות משום דקיי"ל בחו"מ סימן ל"ד סעיף כ"ט כל מי שנתחייב מלקות כיון שלקה בבית דין חוזר לכשרותו א"כ קיל השבתו לכשרות, אבל בבא על הערוה חמיר תשובתו, עיין ביומא (דף פ"ו ע"ב), היכי דמי בעל תשובה כו' באותה אשה באותו פרק באותו מקום יע"ש: