תשובה שלמה - ב קלח

י"ש ובעל שכל וא"צ לתקנה כל זאת רק להפעקטאריס שלא הי' נתפסים והנה על האחד דפה כמה שנתפס להדיא ועל השאר שעדיין לא נתפסו, אבל זאת בכלל רואין אנו שהאנשים אלה כל הכשר הוא רק כסות עינים להם א"כ אין שייך בזה שאין מחזיקים מגברא לברא דהא מעצמם אין נאמנים הם שהם מחלל שבתות ועוד וכו' ורק מצד לסמוך על השגחה, כיון דזאת מוחזק לנו מהבחינה שהיה בהרבה מקומות שאין אפשר לשמור ממי שרוצה לזייף, א"כ אין החזקה מגברי לגברי, מפני שהגברי בעל הפעקטארי הוא חשוד בלעדי הבחינה, רק שהיה היתר מצד המשגיח וזה מוחזק לנו שאי אפשר להשגיח אפילו תהיה השגחתו יותר בטוב א"א לשמור כי יש לנו חזקה שאין מועלת ע"ז השגחה, א"כ רק נאמנתו של עצמו והוא אין לו נאמנות, לענ"ד זה פשוט שכאן אין צריכים לתקנה שמעצמו אסור עפ"י דין, כי שמעתי בפירוש בשנה העברה מהנשיא דאגוד"ה שאמר שלא מצד סיג אסור, אלא שכן הבחינה שא"א לכל עין לשמור זאת, א"כ נשאר בלא השגחה והם אינם נאמנים בלא השגחה, ע"כ למותר כל משא ומתן שלנו הן מה שכתב כ"ג בהקוריער וגם עתה וגם מה שאני בעצמי כתבתי לעיל, וראי' מהמנהג דקטניות שזה מטעם שנתברר לנו שנופל בענין כזה השגחה כמו שכתב כ"ג בעצמו בהקוריער שאין לנו יותר ראוי ממה שהיה הרב ז"ל ושני משגיחים ולא הועילה השגחתם, ע"כ אין צריכים לתקנה כלל כן נראה לענ"ד והבחינה לא על האנשים אלא שאין מועלת לזה השגחה וממילא בלא השגחה הם אינם נאמנים

עוד נראה לבאר שאם גוזרין גזרות עתה אין צריכים לחקור אם התקנה פשטה או לא, שהתקנה נעשה מנהג וזה מצד נדר וצריכים לחקור אם נתפשט, אבל לגזרה שאין מחזיקים מגברא לגברא דהא מעצמם אין נאמנים הם אין צריכים שיהי' נתפשט. רק בכח חכמים לגזור ואח"כ אסור מטעם לא תסור (והתם סופר ביור"ד אין אני יודע לרשום הסימן כתב דמנהג חמור מאיסור דרבנן דמנהג נעשה נדר וזאת יכולים גם עתה לעשות. אבל גזרה הוא איסור דרבנן, מובן דתליא בפלוגתת הרמב"ן והר"ן בזה) ע"כ מנהג חמור ולכן תקנה שקבלו העולם יכולים גם עתה, ויש רק לבאר הגדר דתקנה והגדר דגזרה, אבל האיסור דאגוה"ר בתוקפו הן מצד תקנה והן בלעדי זאת כנ"ל. ואני מחזיק טובה לכ"ג שהתעסק בזה. אקצר כעת עתה ואומר יתברך כ"ג מטו"ס כאות נפשו הטהורה וכאות נפש ידידו תדרשנו לטובה באהבה: ש"נ קאטאער רב בדיטרויט

סימן ו'

בע"ה בחדש כסלו תרנ"ב לפ"ק טאווראג יצ"ו

שאלה: אם מועיל עדות מיוחדת לחייב מלקות כמו שמועיל לחייב לחייב ממון

תשובה, ראיתי בספר נודע בשערים סימן י"ז שכתב דנראה לו דגבי מלקות מהני עדות מיוחדת וז"ל אך מקודם אמינא טעמא דמסתברא לחלק בין דיני מלקות לדיני נפשות דהכי איתא בגמ' מכות (דף ו' ע"ב) אר"נ עדות מיוחדת כשר בד"מ דכתיב לא יומת ע"פ ע"א כו' הא בד"מ כשירה וכתבו התוס' שם אף בדיני ממונות משום דכתיב משפט אחד יהיה לכם מ"מ כאן ע"כ לא קאי אדיני ממונות דהא ע"א מועיל לענין ממון לענין שבועה, והנה איתא ברמב"ם פרק ט"ז מהלכות סנהדרין הלכה ו' וז"ל אין צריך שני עדים למלקות אלא בשעת מעשה אבל האיסור בעצמו בעד אחד יוחזק, כיצד אמר ע"א חלב כליות הוא זה כלאי הכרם פירות הללו גרושה או זונה היא אשה זו ואכל או בעל בעדים אחר שהתרו בו לוקה אעפ"י שעיקר האיסור בעד א' יוחזק כו' עכ"ל וא"כ הוא הדבר אשר דברנו דכיון דלענין מלקות מועיל עכ"פ ע"א להחזיק האיסור א"כ ע"כ לא קאי הכתוב אמלקות דאלת"ה האיך נאמן ע"א באיסורין דהא יכול לבא מזה לאיסור מלקות, אבל בד"נ לא מצאנו כלל כה"ג שיועיל בזה ע"א באיסור אשר יהיה יכול לבא מזה אח"כ לדיני נפשות עכ"ל. והנה מלבד שהרמב"ם מפורש קאמר אבל האיסור בעד אחד יוחזק ומשמע דוקא כשהוחזק האיסור וא"כ העד אינו רק מחזיק האיסור ומה שאח"כ לוקין הוא מילתא אחריתא. והא גם גבי מיתה מפורש כתב הרמב"ם בפרק א' מהל' איסורי ביאה וז"ל איש ואשה שבאו ממדה"י הוא אומר זאת אשתי והיא אומרת זה בעלי אם הוחזקו בעיר שלשים יום שהיא אשתו הורגין עליו עכ"ל. ובקידושין (דף פ' ע"א) סוקלין ושורפין על החזקות ע"ש. ועוד הא גם בכה"ג אפשר לבא מזה אף למיתה דהא כתב הרמב"ם כיצד אמר ע"א כו' גרושה או זונה היא אשה זו ואכל או בעל בעדים כו' עכ"ל וא"כ הא אפשר דנשא כהן הגרושה ההיא וילדה לו בן ועבד בשבת במקדש והתרו בו הוא חייב סקילה ועיין בכתובות (דף י"ג ע"א) תוד"ה עדי טומאה ובקידושין (דף י"ב ע"ב) תוד"ה אם הקלנו בשבויה. ומהא דכתבו התוס' בחולין (דף צ"ו ע"א) ד"ה פלניא כו' וכן אם נשאת על פי עד אחד וזינתה לא קטלינן לה אע"פ שבעלה הראשון נודע שהיה מת כבר בשעת הזנות דלא לכל דבר מהמנינן ליה דאין האחים יורדים לנחלה על פיו כו' עכ"ל. באמת עיין בספר שב שמעתתא שמעתא ד' פרק ט' כתב דכה"ג אפשר דהורגים, כיון דכבר הוחזקה לא"א וכדברי. ועיין ג"כ בתשו' אא"ז הנודע ביהודה קמא חלק אהע"ז סימן נ"א

ועוד אפשר לומר דהתוס' לשיטתם הקשו שפיר, דהנה התוס' כתבו בריש האשה רבה דהא דהמנינן לע"א הוא מדרבנן ואע"ג דאין כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום ועשה מ"מ כיון שדומה הדבר הגון להאמין משום חזקת דייקא ומנסבא ומתוך חומר שהחמרת עליה בסופה ובדבר שיש טעם קצת וסמך לא חשיב עוקר דבר מן התורה וכ"כ התוס' בכמה דוכתי, ורש"י ג"כ ס"ל דרק מדרבנן נאמן ע"א דכ"כ בפרק האשה שלום עלה דאין האחים יורדים לנחלה על פיה. ולדידה משום עגונה אקילו רבנן וכ"כ בשבת (דף קמ"ה), ולפי שיטה זאת שפיר כתבו התוס' דלא תהרג, דהא גם העד מדינא לא היה נאמן רק מדרבנן המנוהו א"כ לא שייך למימר דמשום חזקה תהרג, אולם לסברת הנך פוסקים דע"א נאמן מן התורה אפשר נמי דתהרג על פיו כיון דהוחזקה, ועיין בשו"ת אא"ז הנו"ב קמא אהע"ז סימן ל"ב ול"ג

והנה דברי הנודע בשערים נסתרים מדברי עצמו שכתב בסימן ט"ז להקשות על אא"ז בנו"ב סימן ע"ב מחלק אהע"ז שהביא ראי' דעדות מיוחדת יכולים לאסור אשה על בעלה דהא לפעמים עד אחד נאמן לאוסרה אחר קינוי וסתירה. וכתב בספר נודע בשערים וז"ל אין מזה ראיה כלל דהכא לא משכחת לה דליהני עד אחד אם לא שהיה מקודם שני עדים על קינוי וסתירה ובלא"ה אין ע"א מועיל כלל כו' עכ"ל, א"כ הא ג"כ הכא אף דעד אחד מחזיק האיסור הא