תשובה שלמה - ב קלו

בחמורה תיכף ואין ממתינין עד הרגל, ומשום דלא פלוג הדין כך בכל החייבים

והנה ידוע מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן במנין המצות, דהרמב"ם מנה ד' מיתות בית דין בד' מצות והרמב"ן כלל אותם במצוה אחת שס"ל כי בפסוק ובערת הרע מקרבך צותה תורה דרך כלל שנבער כל עושי הרע מקרבנו, ואין לפני עתה ספר המצות לעיין בו, אך זכורני שכן דעת הרמב"ן ז"ל, א"כ לפי דברי הרמב"ן אין מקום כלל לספיקו: ידיו דוש"ת חיים פישל, החופ"ק הנ"ל

סימן ד'

בע"ה חשון תרצ"ד לפ"ק סאנט לואיס. לידידי הרב הגאון המפורסם בישראל כו' כקש"ת מוהר"ר שלמה נתן נטע קאטלער שליט"א בעיר דעטרויט

אשר הדר"ג כתב לי בענין שאחד מן הרבנים כתב דתקנת אגודת הרבנים שתקנו לאסור הכרכשאות של אלה שעושים כרכשאות של טרפות עם כשרות בבית חרושת אחד, וכתב הרב הזה שהתקנה היא שלא כדין והדר"ג כתב שמפני כמה טעמים א"א לו להזדקק בזה ע"כ שלח לי הדר"ג את טענותיו ובקש ממני להזדקק לזה. אמינא לי' לידידי הדר"ג שאין ממש בדבריו, והם גבובי דברים בלי הבנת הענין

הנה מה שהביא הרב הזה מהא דמבואר בחו"מ סימן י"ד דבזה הזמן אין בית דין הגדול, זה הוא לענין לכוף הלוה לילך לדון אל בית דין הגדול אלא אצל הבית דין שבעירו. לענין זה ס"ל להרמב"ם דרק בזמן שיש ב"ד גדול, היינו הנשיא שבארץ ישראל. ועיין בהגה' מיימוניות פרק ו' מהל' סנהדרין. אבל איך יעלה על הדעת שאין ב"ד בזה"ז שיכול לעשות תקנה וסייג למגדר מלתא, דבר זה לא ניתן להאמר, והרי הרמב"ם בפרק ב' מהל' ממרים שכתב שאם ראו בית דין לגזור ולאסור לעשות סייג אם פשט איסורן בכל ישראל אין ב"ד גדול אחר יכול לעקרן ולהתירן אפי' היה גדול מן הראשונים, ולא כתב דבזה"ז אין לגזור ולעשות סייג. וגם לענין שכופין את הלוה לילך אצל ב"ד יפה כתב שם הרמב"ם בפרק ו' מהל' סנהדרין אבל יש מקומות שיש בהם חכמים גדולים מומחין לרבים ומקומות שיש תלמידים שאינן כמותן אם אמר המלוה כו' שכופין את הלוה והולך עמו, וכן היו מעשים בכל יום בספרד עכ"ל ובכסף משנה שם הל' ט' כתב ודבר זה מצוי בכל דור ודור יע"ש. וברמב"ם פרק כ"ד מהל' סנהדרין כתב אם רואים ב"ד שפרצו העם בדבר יש להם לגדור ולחזק הדבר כפי מה שיראה להם כו' וכן יש לב"ד בכל מקום ובכל זמן להלקות אדם

גם מה שכתב בשם הב"ח בחו"מ סימן ב' דאם יש חכם אחר שהומחו עליהם אף שקטן מהראשון אין בכח ב"ד הגדול לתקן על הקטן ממנו עכ"ל. הנה גם בזה לא דקדק יפה שהב"ח כתב מפורש דכל גדול בעירו או בגבולו יכול לתקן אפי' לא קבלוהו. ועל זה כתב דאם קבלו גדול אתר להנהיג קהלם בכל דבר גם לא המחום עליהם טובי העיר עכ"ל. כונתו ברורה דאם הגדול לא קבלוהו אנשי העיר ולא המחוהו עליהם רק קבלו גדול אחר אפילו קטן מאותו גדול שלא המחוהו עליהם אינו יכול אותו גדול לתקן נגד דעת הגדול שקבלוהו עליהם. ובנ"ד הא הרבנים שהם נתאחדו לאגודת הרבנים נתקבלו בקהילות שבאמעריקא לתקן תקנות ולגדור הפרצות, ובכגון דא אי אפשר לומר דאינם יכולים לתקן נגד רצון כל רב שביהכ"נ, ומכש"כ שהב"ח סיים שם וז"ל אם לא שהוא גדול שאין בדורו כמוהו שזה הוא כמו ב"ד הגדול, אותו ודאי יש לו כח לתקן במגדר מלתא אף כנגד שאר גדולים שאינם גדולים כמותו ולא בעינן דעתם והסכמתם וצריכים לקיים גזרתו במגדר מילתא כו' עכ"ל. וא"כ בהתאסף אסיפת אגודת הרבנים ודאי יש להם, לכולם ביחד דין גדול שאין בדורו כמותו. ומה שכתב הרב הנ"ל שבמדינתנו שכל בית הכנסת יש לה קהלה מיחדת בפני עצמה וגם יש לה רב מיוחד שהמחו עליהם עכ"ל. מדוע לא דייק במה שכתב הב"ח דאם קבלו גדול אחד להנהיג קהלם בכל דבר, והלא ברוב בהכ"נ מקבלים רב רק לדרוש להם ויש לו דין מגיד, אבל לא מקבלים לכל דבר כמו שנהגו בכל תפוצות ישראל, וגם מדוע לא ראה מה שכתב שם הב"ח דאם עשו מקצת הטובים איזה תקנה מחדש ומקצתם לא היו שם וכשבאו מיחו כו' ודוקא בדברים דלאו מילי דשמיא, אלא צורך הקהל, אבל במילי דשמיא אינו יכול למחות אע"פ שלא היה במעמד עכ"ל. ומכל שכן בנ"ד שאלה שלא היו באותו מעמד כשתקנו תקנה זאת שהיא במילי דשמיא, שלא להכשיל העם בנו"ט, לא מיחו אז ורק לאחר זמן רב כשהיו נוגעים בדבר, שחפצים לתת הכשרים בעד בצע כסף לאלה בתי החרושת של הכרכשאות שנאסרו, אז החלו למחות, בודאי שאין יכולים עכשיו למחות

גם מה שהביא מתשובת הריב"ש ז"ל סימן רע"א, אין זה ענין לזה כלל, דהתם כך היה מעשה שמהר"ר יוחנן היה ממלא מקום אביו בהרבנות בצרפת, והקהלות קבלהו עליהם וגם נתאשר אצל המלכות, ובסיבת מחלוקת בינו ובין הר"ר ישעי' נסע הר"ר ישעי' להרמ"ה באשכנז והרמ"ה כתב שכל רב אשר יקום לתפוש ישיבה בצרפת בלי רשות הר"ר ישעי' יהיו כל הגיטין והחליצות שיעשו לפניו פסולים, ועל זה כתב הריב"ש על הרמ"ה שאינו יכול לגזור חוץ למקומו ואין זה למגדר מלתא, אדרבה כתב שם שיש בה ביטול תורה וכתב שם הריב"ש וז"ל אם לא היתה גזרה זו סבה למניעת התורה אלא היתה למצוה ולגדר והיה כחו ויכולת ביד הגוזר לגוזרה, עדיין לא היו חייבים לקיימה כאשר אין רוב הצבור יכולים לעמוד בה עכ"ל. משמע מזה דאם היו רוב הצבור יכולים לעמוד בה היתה גזרתו קיימת אם היתה למגדר מלתא

גם מה שהביא מתשו' הרשב"א סימן תשפ"א, הנני להעתיק דברי הרשב"א ויראה כת"ר בטול דבריו, דז"ל הרשב"א ז"ל שאלת אם יכולים להחרים הקהל שלא בפני כל היחידים, תשובה יש לדעת מה זכות יש לקהל אחד ואפילו רבים על יחיד בדי"מ ובהנהגת ובהסכמות זולת במקצת מקומות אם יגזרו ב"ד הגדול ויסכימו לנהוג לאסור דבר והוא מן הדברים שהרבים יכולים לעמוד בו כגזרת הפת והיין והשלקות, ויתר תקנות ב"ד או מלך כחרם שאול שנתחייב יונתן מיתה אעפ"י שלא ידע ולא שמע, לפי שכל מה שיגזור המלך עם כל סיעת ישראל עשוי ומקובל לכל, וכתב כל אשר לא יבא לשלשת הימים יחרם כל רכושו, וכן הב"ד כל שנטל רשות מריש גלותא אפילו טעה אינו משלם כמוזכר בסנהדרין ולפי שהוא מוטל עליהם והנשיא כופה ונותן רשות לאדון להכריח, וכן מי שיגזרו הקהל או יסכימו רובו של קהל בצרכיו עכ"ל וכונתו ברורה דרק בדיני ממונות ובהסכמות בצורך הקהל אינם יכולים להחרים שלא בפני היחידים, אבל למגדר מלתא שלא יכשלו רבים בזה לא מיירי הרשב"א, ואדרבא