תשובה שלמה - ב קלג

מורה בדין זה הנהרג, ודקדק הכ"מ שם שדוקא משום שהעיד אבל אם ראה יכול להיות דיין, וא"כ תקשה הא אם ראה תו לא מצי חזי לי' זכותא, וע"כ דדינו של ר"כ הוא דוקא בסנהדרי גדולה אבל בב"ד של כ"ג שפיר חזו לי' זכותא הנך דמוסיפין עכ"ד כת"ר, ולפי מה שכתבתי אין מזה הוכחה דאף דלא מצי חזי זכותא מ"מ אין זה מן הנמנע דלא יחפשו עליו זכות, ואם באמת יראו כולם לחובה יפטרו אותו וכנ"ל. אלא שאני נבוך בהא דר"כ מאי האי דהאי ב"ד לא מצי חזי' לי' זכותא מ"מ לדונו בב"ד אחר ומאי טעמא פוטרין אותו, ואי הוה אמר דינו רק בסנהדרי גדולה כ"ז ניחא

ומה שחקר כת"ר דהא דאמר רבא בסנהדרין טריפה שהרג בפני ב"ד חייב דכתיב ובערת הרע מקרבך אי זהו דוקא בטריפה שהרג או רבע, או בכל עברות שחייבים עליהם מיתה, לענ"ד פשוט הדבר דבכל עברות שחייבין עליהן מיתה אם ב"ד ראו טרפה שעבר שהורגין אותו משום ובערת הרע מקרבך, והא עיקרו של הקרא כתיב בנביא שקר, ובספרי שם ובערת הרע מקרבך בער עושי רעות מישראל, משמע דכל עושי רעות בכלל, ואין לומר דהתם במדיח לעכו"ם מיירי דהוה נמי כשפ"ד וג"ע, הא התם נמי מיירי במדיח לעבור על לאו או על עשה, וכן משמע ממה שכתבו התוס' בסנהדרין דרין (דף פ"א ע"א) ד"ה ונגמר כו' וי"ל דהכא מיירי כגון דהך עבירה שניה עבר בפני ב"ד כו' מחייבין לי' לעיל בטריפה משום ובערת הרע עכ"ל משמע דהך ובערת הרע שייך בכל עבירות

ובמה שיצאתי לחלק בין הא דכתב הרמב"ן במלחמות דרוב התלוי במנהג להך דרובא דרדיא, דהכא לא תליא רק ברצון כ"א הוה דבר שיש להרוב צורך בו. וכת"ר עומד בדעתו, אין אני חפץ להתוכח בזה אחרי רואי שכת"ר רוצה להעמיד דבריו בזה ואם כי בדוחק, דאטו רוב שבטבע אין בו מיעוט ומ"מ הולכין אחר הרוב וה"נ אפשר דיש להם צורך בהמיעוט, אך כיון דלרובא יש צורך בהרוב אזלינן בתרי', מה שאין כן בהך דהרמב"ן דאין בזה צורך כלל. גם מה שדחה הוכחתי ברש"י חולין (דף קל"ד), ודחה כת"ר משום דמפשטות לשון המשנה לא משמע כן. גם על זה לא אשיב, ומה שלא משמע לכת"ר משמע ומשמע לדידי, ומה שכתב בשם בנו נ"י להקשות ממה שכתב רש"י בד"ה העליונים חיטין העליונים שעפ"י החור איכא למימר לקט הם שנשרו מן השבלים בשעת קצירה, ואם כן אינו ודאי אלא ספק א"כ עדיין יקשה למה לא ניזיל בתר רובא עכ"ל. בהא נלענ"ד לומר דכונת רש"י היא דאף דהעליונים תלינן דנפלו בשעת קצירה מ"מ ספק לקט הם שמא נפלו שלשה ואינן לקט, רק כיון דרוב הנופלים הוה לקט תלינן דהם לקט

ומה שכתב לדחות מה שכתבתי לישב הך דחורי הנמלים עפ"י דברי הרמב"ן דאמרי' כאן נמצא כאן היה, וה"נ תלינן שהנמלים לקחו מעל שפת החור, וכתב עלה כת"ר לדחות זה דכיון דהנמלה לקחה והובילה זה לו יהא אפילו משהו בעלמא זה נקרא פירש, עכ"ל כת"ר יעי' נא ברמב"ם פרק י' מהל' מאכלות אסורות, שכתב אבל ענבים הנמצאים טמונים שם אסורים שמא משם נלקטו והצניען שם ועי' בט"ז יור"ד סימן רצ"ד שכתב בטעמו משום כאן נמצא כאן היה והא כיון שנלקטו פירש מעט ממקומו הראשון, ועוד הא הרמב"ן בחי' הביא ראי' לזה מהך דקידושין כרם הנטוע ירק וירק נמכר חוצה לו בארץ אסור וטעמא דמילתא לפי שדרך הגננים למכור עפ"י גנותיהם והו"ל כמקומו ממש עכ"ל. ואף שפירש מן הכרם לחוץ, אלא היכי דמוכח שייך לומר כאן נמצא כאן היה ואף שפירש קצת וה"נ מוכח לומר דלקחה מהנך שאצל התור ולא ממה שרחוק מן החור. והא דכתב כת"ר ובאמת בעיקר התירוץ דמקום קרוב יש לפקפק בו דהא במה שלאחר הקוצרים הוא לעניים הוא אפילו בחורים שנמצא תחת הערימה ובין העמרים וא"כ שם אדרבא הקורבא היא של בעה'"ב עכ"ל אינו מובן דהא הנך דבעה"ב הם גבוה מן הארץ בשבלים והנך דלעניים הם על הארץ, ויותר קרוב שלקח מעל הארץ ממה שגבוה מעל הארץ

ובמה שכתב כת"ר דפלוגתא אי הולכין בממון אחר הרוב תליא אי רוב הוא מטעם ודאי אי מטעם ספק, וכתב דרב ס"ל דרוב הוא ודאי, והקשיתי ע"ז מהך דכתבו התוס' בב"ק (דף כ"ז) דאפילו לרב יכול המחזיק לומר קים לי שאני מן המיעוט ואי הוא ודאי איך יכול לומר קים לי, וכתב ע"ז כת"ר דהא אפילו לשיטת הרא"ש דנהפך האיסור להיות היתר אפ"ה בהוכר האיסור אח"כ הוא אסור והרי זה טוען קים לי שאני מן המיעוט והוה כאילו ניכר האיסור ומה שייך רוב הכא עכ"ל, דבר זה לא ניתן להאמר, דכיון דלדידן רוב הוא ודאי איך מהימנינן לי' כשאמר קים לי שאני מן המיעוט ומה האי הדמיון להוכר האיסור שהוכר לנו בודאי, ולהך דרוב עמי הארץ שמעשרין שהביא כת"ר סמוכין לדבריו שאם יבואו עדים ויאמרו שודאי לא הפריש שע"כ צריכין להאמין להעדים, אבל הך דבעצמו אומר קים לי האיך מהימנינן לי' כיון דלדידן ברירא לן אפכא: ידידו דוש"ת, חיים פישל עפשטיין, החופ"ק הנ"ל

סימן ג'

בע"ה יום ב' קדושים כ"ו ניסן תרס"ה לפ"ק הראזאווא יצ"ו. לידידי חרב הגאון חו"ב סוע"ה מו"ה זאב שליט"א אבד"ק פיסאצנא תע"א, בעהמ"ח ספר „דבר הצבא

“ מכתבו קבלתי זה כשבועים ומסיבות שונות לא יכולתי אף לעיין בו, כי הייתי טרוד בענינים אחרים, אך לאהבת כת"ר לקחתי לי מועד היום לעיין בדבריו ולהעיר הנלענ"ד, ואכתבה הכל בקיצור ואת כת"ר הסליחה

על מה שכתבתי דהא דצריכים המיעוט להסכים להרוב היינו כשמחולקים על דין מדיני התורה, אבל הכא אפשר שמחולקים בהמעשה אי הוה כדי לחייבו וכ' ע"ז כת"ר דאם ספק אם עשה כשיעור נשאל להעדים שאנו בודקים אותם בחקירות ובדיקות כו' עכ"ל כת"ר, הא כיון דעיקר קבלת עדות תלוי בדעת הדיין והא כתב הרמב"ם פרק ט"ז הל' ד' מהל' עדות ודברים אלו אין תלויין אלא בדעת ועוצם בינתו שיבין עיקר המשפטים וידע דבר הגורם לדבר אחר ויעמיק לראות אם ימצא שיהי' לזה העד צד הנאה בעדות זו אפילו בדרך רחוקה ונפלאה ה"ז לא יעיד בה עכ"ל, וא"כ כיון שתלוי בדעת הדיינים והבנתם א"כ אפשר שמחלקים במעשה זו איך הוה, שהרוב נוטה דעתם שהעדים אומרים אמת והמיעוט נוטה דעתם שאין להאמין העדים בזה מאיזה סבה ואין זה מחלוקת בדין, וברוצח אפשר בפשיטות עפ"י מה שמבואר בב"ק (דף צ"א) דיש אומד למיתה ופסק הרמב"ם בפרק ג' מהל' רוצח, א"כ אפשר דהמיעוט לפי אומדן דעתם אין בו כדי להמית והרוב לפי אומדן דעתם יש בו כדי להמית והוה מחלוקת בהמעשה: