תשובה שלמה - ב קלב

לא יטעה אחד מסנהדרין פוטרין אותו, וע"כ מוכרחים הסנהדרין לטעות בהם מיעוט. דבר זה אין הדעת סובלתו, ועי' ברש"י סנהדרין (דף ל"ד ע"א) ד"ה אבל בשעת גמר דין שחיפש כבר הכל ועכשיו נראה שטעה חוזר ומלמד חובה עכ"ל. וא"כ אם נאמר דמוכרחים מיעוט הסנהדרין לטעות ה"ז לא ניתן להאמר, רק דמחוייבים הם בתחילת דין לחפש אחר זכות אפילו על צד היותר רחוק, משום דאולי כשיחפשו אחר זכות יעלה בדעתם זכות אמתי, וכיון שלא חפשו לו זכות לכן אין דנין אותו ופוטרין אותו כיון שא"א לקיים בו דין זה שמחוייבים לחפש זכות, אבל אין גומרין הדין בזכות כזה שהוא שלא עפ"י דרך האמת

ומה שהביא כת"ר התוספתא דפ"ט דסנהדרין, הוא שאמר יש לי ללמד על עצמי כו' חובה משתקין אותו בנזיפה, ויש להבין למה משתקין דעל עדים איתא גם כן שמשתקין אותם אבל לא בנזיפה, ולכן כתב דאף בגמר דין אם כולם מחייבים פוטרין אותו, ולכן משתיקין אותו בנזיפה, כיון דאם הוא ירשיע את עצמו מי יזכנו וא"כ יחייבוהו כולם ויפטרו אותו ולכן משתיקין אותו בנזיפה עכ"ד כת"ר. והנה זה בודאי בגמר דין אף אם כולם מחייבים חייב, ובדברי התוספתא נלענ"ד בפשיטות דהנה בדיני נפשות מחויבים להחזיר אחר זכות בכל מאי דאפשר כמבואר בהרבה מקומות, ולכן אם גם אחד מן התלמידים שאמר יש לי ללמד עליו חובה משתיקין אותו, ומשו"ה אם הוא מלמד חובה על עצמו אז יכבד הדבר לבקש עליו זכות ובודאי יחייבוהו ואילו היו מחפשים עליו זכות, אפשר שמצאו לו זכות גמור ולכן משתיקין אותו בנזיפה. ועוד נלענ"ד לומר דלכן משתיקין אותו בנזיפה שכיון שהוא מלמד חובה על עצמו נראה שחפץ שידינוהו למיתה ומואס בחיו ויעי' בחו"מ סימן תכ"ז בבאר הגולה בסוף הסימן שכתב וז"ל והמסכן את עצמו כאילו מואס ברצון בוראו ואינו רוצה לא בעבודתו ולא במתן שכרו עכ"ל. ואם כן אם מלמד על עצמו חובה הוא חפץ שיהרגוהו ומואס בחייו ולכן משתיקין אותו בנזיפה. שוב ראיתי דבפשוטו ניחא דהנה הא דכתב כת"ר דעל עדים איתא גם כן שמשתיקין אותם אבל לא בנזיפה שם בתוספתא ליתא הך דעדים משתיקין אותם, אלא הכי איתא שם העד לא מלמד עליו לא זכות ולא חובה, רק בריש היו בודקין איתא כן. אלא דמשום דמקודם איתא שם בתוספתא אמר אחד מן התלמידים יש לי למד עליו זכות מקבלין אותו בסבר פנים יפות כו' משו"ה נקט האי לישנא גבי' דאם הוא עצמו חפץ ללמד חובה על עצמו שמשתיקין אותו בנזיפה, ההפך של סבר פנים יפות

והנה כת"ר רוצה להוכיח דרק בסנהדרי גדולה אם פתחו לחובה פוטרין אותו אבל לא בסנהדרי קטנה, ומש"כ שכן משמע בהגה' הרדב"ז על הרמב"ם, הנה הגה' הרדב"ז אינם לפני כעת. ומש"כ כת"ר שגם הלח"מ גריס כן ברמב"ם בריש פרק ט' מהל' סנהדרין, לא מצאתי כן בלח"מ רק במגדל עוז. ולענ"ד אינו יודע נפקותא בין סנהדרי גדולה לבית דין של כ"ג, שטעמו של ר"כ דגמירי הלנת דין כו' הוא כמו כן בב"ד של כ"ג כמו בסנהדרי גדולה, ומש"כ כת"ר שבב"ד של כ"ג יש עצה דמוסיפין הדיינים דא"כ בסנהדרין (דף מ) דקאמר ואפי' כ"ב מזכין או מחייבין וא' אומר איני יוסיפו הדיינים, דאמאי צריך האי דאינו יודע כדי להוסיף, הא אף אם כל הכ"ג מחייבים גם כן יוסיפו הדיינים, ואין לומר דזהו בגמר דין ואז באמת מחייבין אותו. אבל כשפתחו כולם בתחילת דין לחובה שאז היו פוטרין אותו באמת מוסיפין הדיינים כדי לעשות הלנת דין, דא"כ כשחשיב כל היכי שמוסיפים הדיינים וכן ברמב"ם בפרק ט' מהל' סנהדרין מ"ט לא חשיב נמי הא דאם פתחו כולם לחובה דיוסיפו הדיינים, וכן כתב נמי בשו"ת הרדב"ז חלק ג' סימן תקע"ט לדחות דברי האומר שאם אמרו ל"ה זכאי ול"ה חייב ואחד אומר איני יודע מוציאין אותו שאומר איני יודע מן מנין ומכניסין אחר במקומו כתב ע"ז ת"ל ואני אומר דאם איתא להאי לא הוה שתק מיני' תנאי עכ"ל והכ"נ דאם איתא דאם כולם מחייבין מוסיפין הדיינים לא הוה שתק מיני' תנאי

וטעמא דהך מלתא מ"ט אין מוסיפין אם כולם ראו לחובה, נלענ"ד כיון דאם כ"ב מחייבים ואחד אומר איני יודע א"כ אינם עוד בית דין, ואפשר לקיים למוד זכות כשיוסיפו ויהי' ב"ד, אבל אם כל הכ"ג מחייבים תיכף והם ב"ד שלם ושוב לא קיימו למוד הזכות לכן פוטרין אותו ואין מוסיפין הדיינים, דעל ב"ד שלם אין מוסיפין. ודוגמא לסברא זאת כתב גם כן הרדב"ז שם בח"ג סי' תקע"ט

ועוד יש להביא ראי' שלא כדברי כת"ר ממה שכתב הרמב"ם בספר המצות לאוין רצ"ב והרא"ה בספר החינוך מצוה ת"ט שנמנענו שלא להרוג החוטא כשנראוהו עושה מעשה החטאת שיתחייב עליו מיתה קודם שנביאהו לבית דין כו' ואפילו ראוהו בית דין הגדול שהרג יהיו כולם עדים עכ"ל דאי כדברי כת"ר מאי אפי' ב"ד הגדול דנקטו, אדרבא דלפ"ז בית דין הגדול יותר מוכרח לומר דלא יהיו דיינים, כיון דלא מצי למחזי לי' זכותא דזהו שייך רק ב"ד הגדול ויותר רבותא הוא אי השמיענו שאפילו בית דין הגדול של כ"ג שאף שלא אכפת לו אי לא חזי לי' זכותא כיון דיש להוסיף דהיינין מ"מ נעשו עדים, ומדנקטו אפילו ב"ד הגדול ממשמע שאין לחלק בזה, ואף בב"ד של כ"ג אין מוסיפין, וכיון שכן אין הכרח דרק הב"ד הגדול אם פתחו לחוב שפוטרין אותו ובב"ד של כ"ג לא דינא הכי

והא דהביא כת"ר סמך לדבריו דבזה מתורצת קושית הטורי אבן בר"ה (דף כ"ו) דהקשה בהא דר' טרפון ס"ל דסנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש שנעשו דיינין דזהו דלא כדרב כהנה, והנה כת"ר כתב דר"כ מיירי דוקא בסנהדרי גדולה והא דר"ט מיירי בב"ד של כ"ג, והנה ספר טו"א אינו כעת לפני, אך הנראה לענ"ד לומר בזה דהנה לכאורה יש שינוי לשון בגמרא בר"ה (דף כ"ו) קאמר וכיון דחזיוה דקטל נפשא לא מצו חזו לי' זכותא, ובסנהדרין (דף י"ז) קאמר כיון דגמירי הלנת דין למיעבד לי' זכותא והני תו לא חזי לי'. ואמאי לא קאמר נמי בסנהד' לא חזי לי' זכותא ומאי האי לא מצוי חזי לי' דקדייק בלשני'. לכן אשר נלענ"ד דיש נפקותא בין מחלוקתם של ר"ט ור"ע ובין דינו של רב כהנא, דבדינו של ר"כ כיון דחזינן שכבר פתחו כולם לחובה ולא בקשו עליו זכות, א"כ ברור לן הדבר שלא יהפכו שוב בזכותו, ולכן פוטרין אותו, כיון שלא נעשה הדין כדבעי דהא מדינא צריכין לפתוח בזכותו, אבל בר"ה קאמר ר"ע רק כיון דחזויה דקטל נפשא לא מצי חזו לי' זכותא היינו שאין ביכלתם לחזות לו זכות, אבל אין זה ודאי שלא יחפשו אחר כל זכות שאפשר לחפש, ולקיים הדין שצריכין לחפש לו זכות, ולכן ר"ט ס"ל אף דכיון דחזוי' לא מצי חזי לי' זכותא מ"מ יקיימו הדין ויחפשו זכות כל מאי דאפשר, ואם באמת יפתחו בחובה פוטרין אותו אף דקטל בודאי, מ"מ כיון שלא נעשה משא ומתן של הדין כדבעי א"א להרוג אותו והוה כמו שלא התיר עצמו למיתה בפירש שאין הורגין אותו אף שעשה המעשה בודאי ור"ע ס"ל כיון דלא מצי חזי לי' זכותא אינם יכולים להיות דיינים מגזה"כ

ועפ"ז אין הוכחה ג"כ למאי דכתב כת"ר ראי' דע"כ הא דפתחו כולם לחובה הוא בסנהדרי גדולה מדכתב הרמב"ם בפרק ה' מהל' עדות כל עד שהעיד בדי"נ אינו