תשובה שלמה - ב יג

כדאי' ביבמות (דף מ"ב) ויע"ש ברש"י ז"ל ומילתא דלא רמיא עלי' דאינש לאו אדעתי'. ואף כי בכתובות (דף י"ג) איתא אף לזו יש עדים שהרי כריסה בין שניה. ובר"ה (דף כ"ה) האיך מעידין על אשה שילדה ולמחר כריסה בין שניה. וגם בתשו' מימוניות הנספחות להרמב"ם הל' אישות סי' כ"ה משמע להדיא שלא היו עדים על הלידה רק שראו אותה בבטן מלאה דר' שאלתיאל ובניו העידו שם על הלידה נחשבים לעד אחד. התם בסוף עיבור קמיירי דודאי ניכר אבל בתחילת ההכרה דהיינו ג' חדשים ליולדת לתשעה ותרי ותלתא ליולדת שבעה צריך בדיקה

אך יש לדייק מהא דיליף (נדה דף ח') דהכרת העובר הוא ג' חדשים מתמר, והתם הא הוכר עיבורה סתמא לכל, דבודאי לא עלתה על דעתם לבדוק אותה בסימניה, אלא די"ל דהתם לא בסתמא ידעו שהוכרה עיבורה, רק שהיא בעצמה הודיעה מזה, כמבואר במד"ר בראשית פרשה פ"ה, מלמד שהיתה מטפחת על כריסה ואומרת מלכים אני מעוברת גואלים אני מעוברת ת"ל במתנות כהונה וגם הנה, כי מי הגיד להם לבריות שהיתה הרה, אף על פי שהעובר ניכר לשלשה חדשים, ה"מ לאשה עצמה שיודעת שהיא הרה ולאחרים אינו ניכר עכ"ל

והנה לכאורה משמע ביבמות (דף ל"ז ע"א) דאף בלא בדיקה בסתמא נמי ניכר עוברה, דקאמר רוב היולדות לתשעה עוברה ניכר לשליש ימיה והאי מדלא הוכר עוברה לשליש ימיה איתרע לה רובא, וכן כתב בהגה' מצפה איתן שם ת"ל נראה דדוקא בהכרת העובר בסתמא קאמר הכי, אבל בהכרה שע"י בדיקה אמרי' דאי לא מנכרי' בסימניה כדרך נשים לשליש ימיה ודאי בר בתרא הוא, וכדמוכח לקמן (דף מ"ב) גבי הא דפריך וכי מלו ג' חדשים ליבדקה עכ"ל והנראה דאין הוכחה מזה דבסתמא נמי יש הכרת העובר לאחר שלשה חדשים, דהא כיון דיבמה לאחר ג' חדשים ודאי בדק בסימניה אם יש הכרת העובר, ועוד הא מדמספקא לי' אי הוה בן תשעה לראשון או בן שבעה לשני, א"כ לא הוה הכרת העובר גם אח"כ עד חמשה חדשים, דהא השני יבמה לאחר שלשה חדשים, ואם היתה מעוברת מהראשון ע"כ היתה הכרת העובר להדיא עד חמשה חדשים לעוברה, ואת ליכא לספוקי שהיא מעוברת מהשני, דאף אי בר שבעה הוא לא היתה הכרת העור עד שני חדשים ותלתא מעיבורה מהשני, אבל לא מקודם, ומדספקינן דלמא הוא בן שבעה לשני, ע"כ שלא היתה הכרת העובר כלל עד חמשה חדשים

אלא דלפי זה גם בנד"ד יש לומר דנהי דתיכף לאחר שלשה חדשים לעיבורה לא הוכר העובר בסתמא רק על ידי בדיקה, הא כשעברו ארבעה או חמשה חדשים ודאי שהוכר עוברה להדיא, א"כ לית לה מיגו, אלא די"ל דנהי דהתם גבי היבמה דעד חמשה חדשים ותלתא ודאי היה ניכר העובר אם מהראשון הוא, אך בנד"ד שבא בעלה שני חדשים לאחר עבורה, ואם היתה מתעברת מבעלה וילדה לשבעה, א"כ אף אם הוכר עוברה להדיא לאחר ארבעה חדשים מעוברה היתה יכולה להסתיר הריונה עד ד' חדשים ועשרה ימים שאז הוה זמן הכרת העובר ליולדת לשבעה, ובכל אופן הא לא באו כלל עדים לפנינו להעיד שהוכר עוברה מקודם ושפיר אית לה מיגו דאי בעיא שתקה ולא היו חושדין אותה ותלו העובר בבעלה

שוב ראיתי בתשובת רעק"א סי' כ"ט שכתב דאי אמרינן רוב היולדות לתשעה עוברה ניכר לשליש ימיה. היינו דניכר בהכרת העין לבד בלא בדיקה בדדין או בהילוך בעפר תיחוח. ועל פי מה שכתבתי אין הוכחותיו מוכרחות, בטלה דעתי

אבל מ"מ נראה דאף דאיכא הכרת העובר תיכף לשליש ימיה, היינו דוקא כשמסתכלים היטב, וכן כתב אא"ז בנודע ביהודה מ"ת אהע"ז סי' י"ט ת"ל ולא עוד שגם בשליש ימיה ממש הכונה בהכרת העובר שניכר קצת, אבל שיהיה כריסה בין שניה הוא דבר שאי אפשר תיכף בשלשה חדשים

והנה ידוע מחלוקת הראשונים אם אומרת נאנסתי היכי דאין לה מיגו אם נאמנת ואא"ז בנודע ביהודה תנינא אהע"ז סי' י"ט ובפני יהושע בכתובות פסקו כרבינו יונה דנאמנת אך בתשובת כנסת יחזקאל פסק להחמיר בעובדא ששהתה בלא בעלה יותר מי"ב חדשים, אך בנידן דידן שיש לה מיגו גם הוא יודה דנאמנת, והנה אני מסופק אם אשה אמרה לבעלה נטמאתי דאמרי' עיני' נתנה באחר ואין מאמינים לה אך אם יש רגלים לדבר נאמנת כמבואר סוף נדרים ובאהע"ז סימן קט"ו סעיף ו'. אם ילדה לשבעה או דשהתה לילד עד י"ב חדש, אם זה מקרי רגלים לדבר, כיון דרוב נשים לתשעה ילדן ואינן שוהות ומיעוטא יולדות לז' ושוהות, אם נימא דרוב מסעייא דזנתה ונאמנת דהוה רגלים לדבר דקושטא קאמרה או דגם בזה אמרינן עיני' נתנה באחר ואינה נאמנת, ובאיזה תשובות מהאחרונים משמע דגם בזה אמרינן עיני' נתנה באחר, אך הדבר צריך תלמוד, וכעת אני טרוד

ואשר אני חושש בנד"ד דכפי הנראה התיחדה עם הערל ולפ"ז יש לחוש לדעה השני' שברמ"א אהע"ז סי' קע"ח סעיף ג' דאם נתיחדה אבדה המיגו הואיל ונתיחדה שלא כדין

אלא דכת"ר לא כתב אם היה שם יחוד באמת, ואם ישנם עדים על היחוד, דאפילו לדעת רבינו שמחה שבמרדכי פ"ב דכתובות דס"ל דאם נתיחדה אבדה חזקת כשרות, מודה מיהא דעדי יחוד בעינן, ואיך הוה היחוד צריכים לחקור דלפי דברי החכמת אדם פתח פתוח לרשות הרבים, היינו אפילו לחצר שיש שם ג' ב"א, ובשו"ת הרדב"ז ח"א סי' קכ"א וז"ל שאלת ממני אודיעך דעתי בענין היחוד אשר הזכירו חכמים בכל מקום, אם צריך שיהי' פתח הבית או החדר סגור או אפילו פתוח כו', תשובה כבר נשאלתי על כיוצא בזה פעם אחרת והעליתי שגדר היחוד הוא שיהו שניהם במקום אחד שאם ירצה לבעול לא יראה אותם אדם כו' ומאריך שם הרבה ולבסוף מסיק ת"ל הרשב"א ז"ל בתשובה סי' תרנ"א והגפת דלתות שאמרת אין זה יחוד עד שיהיה בית נעול דתרעא טריק בירושלמי שער נעול במנעול משמע וטעמא כל שאינו במנעול ירא הוא שמא יכנס אחר שלא ברשות, וכענין הנהו עובדי דפרק בתרא דמס' ע"ז ביין נסך עכ"ל, וא"כ אם לא היה הדלת נעול במנעול אפשר דאין זה יחוד

ואומר אני דאף אם היו עדי יחוד ג"כ אין לומר שאבדה חזקת כשרות דידה. דטעמא דהאי מילתא מבואר במרדכי שם דכיון דהיא עוברת על דת ונתייחדה אבדה חזקת כשרות. וא"כ לפי המבואר בחו"מ סי' ל"ד סעיף כ"ד דאז נפסל לעדות רק אם עבר על דברים שפשט בישראל שהם עבירה, וא"כ בזמן הזה שאם אתה אומר שאשה העוברת על איסור יחוד אבדה חזקת כשרות שלה א"כ כמעט לא הנחת בתו של אברהם אבינו יושבת תחת בעלה שיש לה חזקת כשרות, דבזה"ז אינן יודעות מאיסור יחוד כלל שהיא עבירה בפני עצמה, וחושבות שזהו רק גדר שלא יאנסו, וא"כ אשה המתיחדת אינה חושבת שעשתה איסור כלל ומשו"ה לא אבדה חזקתה והויה כקוברי המת ביו"ט ראשון שאינם נפסלים לעדות וכן ראיתי בתשו' רעק"א סי' צ"ו שכתב וז"ל ועוד נ"ל לדון בעיקר הדבר אחר שמבואר בח"מ סי' ל"ד