תשובה שלמה - ב קכז

מ"מ ראשונה מחויבת כיון דבשעת כפירתן עדיין חיו ויש לעיין בפי' המשניות להרמב"ם עלה דשתי כתי עדים

אברא דגם את המשנה למלך לא אבין, דכ' דבאמת היכא דאיכא עד אחד בדקי לה מיא רק כוונת התוס' שם בסוטה דנאמן אף לאחר שתיתה, משום דתלינן דאיכא שני עדים במדינת הים עכת"ד. וקשה על דבריו הא אמרינן שם בסוטה ריש (דף ז') דיש לה עדים במדינת הים לא שכיחא, וא"כ אמאי נהימנינן ליה לעד אחד, ודאי שקורי משקר מדלא בדקו לה מיא, ובשני עדים הרי הם לפניך וע"כ לא בדקוה המים משום העדים, או אי נימא בע"א דלא בדקי לה מיא הוה נמי הכי, אבל להמניה לע"א משום דתלינן דאיכא עדים במדינת הים ז"א משום דלא שכיחא, דאלת"ה מאי קאמר רב ששת אלא אי אמרת מים בודקין אותה תיגלי מלתא למפרע דסהדי שקרי נינהו, דלעולם אימא דבדקי לה מיא והא דהמנינן להו משום דתלינן דהכהן לא היה כשר או דהבעל איננו מנוקה מעון או בכה"ג, א"ו דמלתא דלא שכיחא לא חיישינן, ואף דיש לומר דהא קאמר ושבאו עדים אחר שתיתה, ולא מפליג מידי משמע דבכל מקום שבאו עדים הנמנינן, והא היכא דהכהן השקה סוטות והבעל כבר השקה אשתו אחרת והמים בדקו, והתם ליכא למימר הכי. ועוד יש לומר דהאי טעמא דיש לה עדים במדינת הים לא שכיחא משום דעוברי עבירה עושים במחשך מעשיהם. וא"כ כיון דיש ע"א חיישינן דלמא עוד אחרים ראו ואם כי יש להאריך בזה. אכן מלבד כל אלה הלא התוס' כתבו ורב ששת דאמר בגמרא סוטה שיש לה עדים במדינת הים אין המים בודקים אותה דוקא נקט עדים ולא עד אחד כו' דלדברי המל"מ מאי תליא בהא דרב ששת דהא אף למסקנתם רב ששת דוקא שנים קאמר אבל בעד אחד המים בודקין אותה. גם מה שכתבו מיהו מסתברא דה"ה לע"א כדעולא כו' לעד אחד הרי כאן שנים עכ"ל א"כ אמאי יבדקו לה המים כשאיכא עד אחד שיודע הא עד אחד חשוב כשנים וע"ש בתוס'

ועלה דהתוס' בשבועות ק"ל עוד דמאי מקשה דהעד יכול לומר בלא עדותי ע"י עדי קינוי וסתירה תשתה ותמות הא בכה"ג חייב כיון דלע"ע הוה כפירה ועי' ברמב"ם פרק ח' הל' י"ד מהל' שבועות, אולם הא נ"ל דהתוס' לקמן (דף ל"ג ע"א) ד"ה הא קיימא שניה כתבו דהיכא דקיימא עדים קמן ס"ל להש"ס דחשיב כפירת דברים בעלמא ופטור, וע"כ צ"ל כדר"פ לקמן (דף ל"ז ע"ב) עדים עבידי דמייתי, משא"כ כשעומדין לפנינו. וא"כ ג"כ הכא בודאי תבדק והוה כשעומדין העדים לפנינו דפטור מקרבן שבועה

והיה נראה לי לומר דהיכי חייב העד בקרבן שבועה רק אם לא היה יודע העדות היה מפסיד הממון אז חייב כשכופר, אבל אם גם כשלא יודע כלל העדות לא הפסיד התובע הממון, א"כ כשכופר העד פטור, כמבואר, וא"כ לפי קושית התוס' ר"ל דהעד יכול לומר בלא עדותי, פי' בלא ידיעתי, אף אם לא ידעתי כלל מהעדות, הלא אז ע"י עדי קינוי וסתירה תשתה ותמות, וא"כ גם אם לא ידע עדותו לא הפסיד הממון, ואמאי חייב קרבן שבועה ואע"ג דהשתא ידיעתו גורמת להפסידו מ"מ הוה רק גורם לממון וא"א לומר הכל מודים, אך כל זה נלענ"ד דוחק

אחר זה ראיתי כי את האבני מלואים כבר הקדימו אא"ז בנודע ביהודה תנינא חלק אהע"ז סימן קס"א. וכתב ג"כ דהכא כיון דהעד כבר כפר ואינו חוזר ומגיד שפיר המים בודקין אותה, ולפי קושית התוס' אפשר לומר דפטור הוא ע"ש, וכיון דיצאו הדברים מפה קדוש מרן אא"ז, כל טצדקי דאית לן למעבד עבדינן להעמיד דברי קדשו. ואחר העיון נראה דהדברים נכונים וברורים, דלא קשה מידי מדברי הרא"ש דהתם היכא דאמר לה לדידיה ולא אמר לב"ד פטור, משום דאף דמפסידה בכפירתו, מ"מ כיון דבשעה שהשביעתו לא היתה צריכה לעדותו והתם היא בעצמה אפסדה אנפשה, אבל הכא לא שייך לומר דאזלינן בתר שעת כפירתו דמאן לימא למיזל בתר שעת כפירתו ניזל בתר אחר כפירתו, ובכפירתו שוב מבטל עדותו ושפיר בודקין אותה המים ומ"ט הוא חייב ושפיר מקשו התוס', ומהא דשתי כתי עדים ג"כ לא קשה ולא מידי דאף דתיכף אח"כ מתו נשותיהם של כת שניה, מ"מ הא העדים לא עבדי מידי, והא לא תליא בעדותם מידי, דהם בכפירתם כפרו לו ממון אלא שמצד אחר שוב הוא קבל את ממונו, ואטו אם לאחר זמן רב מכפירת העדים הבע"ד בעצמו הודה לו, ג"כ יפטרו מקרבן שבועה, זה לא שמענו, אבל הכא הא בכפירתו נתבטל עדותו ושוב לא מפסיד מידי ובכפירתו גרם שלא יפסיד ושיבדקוה המים. ויעי' מש"כ בחידושי הר"ן בפרק שבועת העדות

עוד העיר כת"ר מה שהקשו לו עלה דכתב אא"ז בנודע ביהודה מ"ק חלק אהע"ז סימן ע"ד דהא דהורג הטריפה פטור אין הטעם משום דלא הוה כשאר זמם, אלא הטעם משום דלא עשו שום דבר דגברא קטילא בעי למקטל. והקשו לכת"ר הא מפורש הטעם בסנהדרין (דף ע"ח ע"א) וטריפה שהרג בפני ב"ד חייב כו' שלא בפני ב"ד פטור דהויא לה עדות שאי אתה יכול להזימה ועי' ברש"י בב"ק (דף ס"ד ע"א) ד"ה מאי עבדינן ובתוס' חולין (י"א ע"ב) ד"ה וכי תימא. וכת"ר תירץ ע"ז דכונתו דמשו"ה אא"ל בטרפה אפי' טרפוה העדים ג"כ משום דלאו מידי עבדי. אלה דברי כת"ר, ולענ"ד איננו מבין דברי כת"ר, חדא דמדבריו שם מוכח דבכל טרפה שהעידו עליו קמיירי, ועוד דלפ"ז דאם העידו על טרפה ממש הוה משום עדות שאי אתה יכול להזימה אם כן שוב תקשה קושית הגאון חכם יצחק בכר דוד ז"ל הא דטרפה דא"א לקיים כאשר זמם בשום צד ומעתה טרפה שהרג יהרג ומאי תירץ שם בנו"ב. אלא האמת יורה דרכו דכונת אא"ז דמשו"ה הוי עדות שאי אתה יכול להזימה משום דלאו מידי עבדי משום דגברא קטילא בעו למקטל וכמו שכתב רש"י ז"ל בסנהדרין וב"ק מפורש כמה פעמים. אבל לא משום דהקרא דכאשר זמם לא נכתב עלי', וא"כ לא קשה כלל מטרפה, דהא גבי בן גרושה לא נכתב קרא דכאשר זמם עלי' כמש"כ התוס' בריש מכות, ויע"ש בנו"ב דכונתו ברורה היא כמש"כ: תלמידו הסר למשמעתו ודוש"ת חיים פישל עפשטיין