תשובה שלמה - ב קכו

ע"ג ע"ב) ע"ש בתוס', א"כ איך יפסוק כרבי דתקשה ליה ההיא דקידושין (דף י' ע"א) דקאמר ר' זירא מודה רבי לענין קנס דכולה משלמי ונלענ"ד דע"כ רש"י ז"ל לא פסק כרבי, דהנה שם בסנהדרין (דף ס"ו) אמרינן כתנאי ומתו גם שניהם עד שיהו שניהן שוין דברי ר' יאשיה ר' יונתן אומר ומת האיש אשר שכב עמה לבדו כו' ואידך האי לבדו מאי דריש ביה כדתניא באו עליה עשרה בני אדם ועדיין היא בתולה כולם בסקילה רבי אומר ראשון בסקילה וכולן בחנק. ופירש"י וכולן בחנק דגבי סקילה לבדו כתיב, וקרא יתירא הוא למעוטי כי האי גוונא דאע"ג דקרינא בי' בתולה אין בסקילה אלא אחד מהם אותו ששכב עמה לבדו דהיינו ראשון שביאתו היתה יחידית עכ"ל, וא"כ ע"כ ר' יאשיה הוא דס"ל להא דרבי אבל ר' יונתן דדריש האי לבדו למילתא אחריתא, א"כ לית ליה להא דרבי וכיון דאנן פסקינן כר' יונתן ולפירש"י גופיה דפלוגתייהו עד שיהו שניהן שוין בני עונשין סתמא דמתניתא בנידה (דף מ"ד) כותיה, ועיין בקידושין (דף י' ע"א) ד"ה עד שיהו, ולכן לא פסק כרבי משום דסתמא דנדה דלא כותיה, דמפיק האי לבדו למילתא אחריתא

ומיהו זה קשה לשיטת הרמב"ם מהאי ירושלמי שהביא הר"ן ס"פ אלו נערות דקאמר ביררה אחד מהם נפטרו כולם מלא תעשה אמרה אי אפשי בוררת וחוזרת ובוררת ועיין בחי' הריטב"א בקידושין (דף י'), וא"כ גם שלא כדרכה חייב לישא אותה ולהרמב"ם ליכא קנס של"כ. וגם מההיא דיבמות (דף נ"ט ע"א) דקאמר התם אמר רב יהודה אמר רב נבעלה שלא כדרכה פסולה לכהונה מתיב רבא ולו תהיה לאשה באשה הראויה לו פרט לאלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט היכי דמי אילמא בכדרכה מאי איריא משום אלמנה תיפוק לי' משום דהויא לה בעולה, אלא לאו שלא כדרכה ע"ש. וא"כ הרי גם בשל"כ מחויב לישא אותה

ואשר אחזה בדעת הרמב"ם ז"ל לענ"ד דהא דקאמר דאין קנס בשלא כדרכה היינו קנס דחמישים כסף משום דהא בהסרת בתולין תליא, אבל לישא אותה הא לא תליא בהסרת בתולין. וחייב לישא אותה אף בשל"כ כיון דעכ"פ פגמה, והא גם המחבר ספר החינוך כתב במצוה תקנ"ז ולענין שישאנה האונס אף בזמן הזה היא מצוה עליו שהנשואין מצוה ולא קנס עכ"ל, והא גם לגבי גדולה דליכא קנס כתבו הפוסקים דמצוה לישא אותה וכמבואר באהע"ז סימן קע"ז סעיף ה'. וא"כ גם אליבי' דהרמב"ם סלקא כהוגן הא דיבמות (דף נ"ט) והירושלמי שהביא הר"ן כיון דהתם לענין נשואין מיירי, וזה אפילו בשלא כדרכה הוה מצוה כיון דפגמה, וכבר כתב הרדב"ז בתשו' חלק א' סימן י"ט דאפילו אם הודה דפטור מן הקנס, מ"מ חייב לישא אותה דשתי מצות עשה נינהו א' ליתן הקנס וא' לישא אותה

והתוס' אף דס"ל דרבנן פליגי אדרבי בהא דשל"כ לענין קנס וכמש"ל. אפשר לומר דהם ס"ל כרש"י דמתני' בסנהדרין (דף ס"ו) אליבא דרבי הוה, והוה סתם משנה כותי', והוה מחלוקת בברייתא וסתם במתניתן דהלכה כסתם וכמ"ש המל"מ אליבא דרש"י ואליבייהו ליכא סתם שלא כרבי וכמ"ש בתוס' קידושין (דף י' ע"א) ד"ה עד שיהו ובסנהדרין (דף ס"ו ע"ב) ד"ה עד יע"ש

סימן נ"ט

בע"ה, אסרו חג סוכות תרנ"א לפ"ק וולאזין תע"א. כבוד מו"ר הרב הגאון המפורסם בתבל כו' כקש"ת מהור"ר אלכסנדר משה אבן לפידות (זצ"ל) הגאבד"ק ראסיין תע"ה

יואל נא הדר"ג לשום עינו על הדברים האלה אשר עלו ברעיוני בהאי ענינא אשר דברנו יחד, בשבועות (דף ל"ב ע"א) כתבו התוספות בד"ה הכל מודים בעד טומאה, ואין העד יכול לומר בלא עדותי ע"י עדי קינוי וסתירה תשתה ותמות ויפטר בעלה מן הכתובה דהרבה פעמים זכות תולה ונפסדת ע"י העד יותר ממה שנפסדת ע"י עדי סתירה משום דאיכא למימר שמה זכות יתלה לה ולא חשיבי אלא גורמים עכ"ל והקשתי לכת"ר מהא דמבואר בסוטה (דף ו') דסוטה שיש לה עדים במדינת הים אין המים בודקים אותה והתוס' שם בד"ה ושבאו כתבו מספקא לרבי אי דוקא נקיט עדים שנים אבל עד אחד לא מהימן דמוקמינן ליה בגמרא לאחר ששתתה דדוקא קודם ששתתה האמינה תורה לעד אחד ורב ששת דאמר בגמרא סוטה שיש לה עדים במדה"י דאין המים בודקין אותה דוקא עדים נקט ולא עד אחד, או דלמא כיון דהאמינה תורה לעד אחד אחר קינוי וסתירה ליכא חילוק בין אחד לשנים, מיהו מסתברא דה"ה לעד אחד כדעולא דאמר בפרק מי שקינא כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים עכ"ל התוס'. ולפי שיטה זאת מה זו שכתבו בשבועות דהעד יכול לומר דבלא עדותי תשתה ותמות אדרבא הא כיון שהוא יודע אין המים בודקין אותה, וענני כת"ר כי כבר הקשה כן בהגה' בן ארי' בסוטה (דף ו'), ודברי קדשו עוררוני לחפש בספרים ומצאתי כי קושיא זאת כבר נשמעה בין החיים במשנה למלך פרק ג' הל' כ"ג מהל' סוטה, וראיתי בספר אבני מלואים בהל' סוטה שהקשה על דברי המל"מ דמאי קושיא דהא כיון שכבר נשבע העד וכפר שוב אינו חוזר ומגיד והוי כמאן דליתא ושפיר מקשו התוס' עכ"ד. ויש לדקדק בדבריו דמאי מהני לן שאחר כפירתו אין עדותו עדות והמים בודקין אותה, הא עכ"פ בשעת כפירה לא היו המים בודקין אותה כיון שאז עדותו עדות, וגם דהיה יכול לחזור תכ"ד ואעפ"י שאחר כפירתו לא הפסידו לפי קושית התוס', הא ע"כ אנן בתר שעת כפירה אזלינן ואי מפסידו אז ממון חייב אעפ"י שאח"כ לא יהיה לו שום הפסד וכמו דאזלינן בתר שעת כפירה בעד מיתה דפטור היכא דאמר לה לדידה וכמו שכתב הרא"ש ז"ל בפרק שבועות העדות סימן י"ז וז"ל פירש"י דכגון דאמר לה לדידה חוץ לב"ד מת בעליך וכו' ולא שתהא נאמנת מכאן ולהבא כיון שכפר שלא אמר לה כלום והוא אומר שאין יודע לה אם מת כו' ואע"ג דאפסדה בשבועה דאם לא נשבע נאמנת לומר מת בעלי והשתא לא מהימנא, מ"מ כיון דבשעת שהשביעתו לא היתה צריכה לעדותו לא מחייב עכ"ל. ואע"ג דבשלטי גבורים כתב דהיינו טעמא דר"פ משום דהיא נאמנת יותר היינו משום דאזיל לשיטתו דס"ל דכל עד מפי עד היכא דכפר הראשון דהשני נאמן וכמו שכתב בסוף יבמות. אבל דאם לא הפסידה בשעת כפירה אינו מחויב אהא לא פליגי, ועוד מוכח דאזלינן רק בתר שעת כפירה מהא דהיו שתי כתי עדים מקשינן בגמרא (דף ל"ג ע"א) הא קיימא שניה וקאמר רבינא כו' כגון שהיתה שניה כו' ונשותיהם גוססות, ואע"ג דאפשר דתיכף אחר כפירת הראשונה מתו נשותיהם של כת שניה