תשובה שלמה - ב קכד

הרבה יותר, וכן כתב הרמ"א שם בסימן ל"א סעי' י' דנוהגין תחת החופה לשאול להעדים אם הטבעת שוה פרוטה כדי שתדע הכלה שאין מקדשה רק בשוה פרוטה

ומה שהמסדר קדושין אמר ברכות אירוסין ונשואין בלא עשרה ואמר שדי בשלשה, הנה הרב הזה לא ידע מה דקאמר, דברכות נשואין דוקא בעשרה, כמפורש בכתובות (דף ז') ומבואר בתשו' הרשב"א סימן תרמ"ו וסימן אלף קס"ז דזה מעכב. ומה שכתב בתרומת הדשן בחלק פסקים סימן ק"מ דאין מעכב בדיעבד, כונתו בהא דאין הברכות מעכבות, היינו אם הוא שעת הדחק ואין שם עשרה, יש לעשות החופה בלא ברכות נשואין, ואחרי כן כאשר יזדמנו עשרה יאמרו ברכות נשואין, ודבריו שם סובבים על זה שכבר אמרו ברכות נשואין בלא עשרה, היינו שטעו ואמרו, אבל לכתחילה בודאי אין לומר הברכות בלא עשרה, וכבר דברו מזה הפוסקים, ויעיין מה שכתב בספר שדה חמד במערכת ברכות סימן ג', ואא"ז בנודע ביהודה קמא חלק אהע"ז סימן נ"ו כתב וז"ל ועל דבר המסדר קדושין ובירך ברכת אירוסין וברכת נשואין בלא עשרה בודאי הדיוט כזה עון פלילי הוא שיהא לו עסק בטיב קדושין יע"ש, ומה שאמר המסדר שדי בשלשה, בזה הראה שאפילו צורתא דשמעתא לא ידע למגמר, דמה שמבואר באהע"ז סימן ס"ב סעיף ב' בהגה' ומ"מ ג' בעינן, היינו לברכת אשר ברא בברכת המזון, וכן הוא בהר"ן פ"ק דכתובות אשר משם הוא מקור הדין של הגה' זאת, אבל בברכת נשואין תחת החופה גם אשר ברא בעי עשרה, וכן מבואר בתשובת הרשב"א שם

ומה שכתב שבעת שעשו כרוז בבית הכנסת בר"ה קודם תקיעת שופר בעד אחת הישיבות הגדולות בעה"ק ירושלים ת"ו, דרשו לשלם תיכף במזומנים, נבלה כזאת לא נשמעה עוד לחלל את יום הקדוש בפרהסיא, וחושב אנכי כי אילו ידע הגאון הצדיק העומד בראש הישיבה, מהנבלה הזאת לא לקח את הכסף מידם, ועל זה אני אומר מה שאמר הנביא ישעיה (קאפ' א'), וכי תבואו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי, שהיה לומר מי בקש זאת מרגלכם רמוס חצרי, ואומר אני על אנשים כאלה שבאים בר"ה לבהכ"נ ובאים בגאוה מפני שפושטים ידם לתת השקל ובזה הם חושבים שחטאיהם בצדקה יפרוקו ורומסים בזה כל קדש ומחללים השם, ע"ז אומר מי בקש זאת מידכם, מי מבקש מכם שתפשטו ידכם לתת מזומנים ביו"ט כי בזה תרמסו חצרי ותדרכו ברגל גאוה ותחללו הקדש, ומה שכתב כת"ר שגם הרב המגיד של הבה"כ הסכים לזה, אוי לנו שבימינו עלתה כך שהדיוטים כאלה נקראים בשם רבנים, ולא לבד שאינם מוחים כי אם עוד מסייעיים ידי עוברי עברה, ואין מהצורך להאריך בזה, שהדבר פשוט כי פרנס כדורו כולם שגו פקו פלילה

ואפריון נמטי' לכת"ר בהא דמיחה, ואף דיש לומר דאין למחות כדי שלא יעשו בזדון כמבואר באו"ח סימן תר"ח דמוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין, אמינא ליה כמבואר בשיטה מקובצת ביצה (דף ל') וז"ל והעיד הריטב"א ז"ל בשם רב גדול שהעיד בשם רבותיו הצרפתים ובכללם הר"י מרוטנבורג שלא נאמרו דברים הללו אלא לדורותם, אבל בדור הזה שמקילין בכמה דברים ראוי לעשות סייג לתורה אפילו בדרבנן מחינן עכ"ל

ומה שכתב כת"ר עוד שהמסדר קדושין כתב שם החתן פסח בן שמואל ובהכתובה נדפס תיבת בר והוא כתב ג"כ תיבת בן ונמצא שנכתב פסח בן בר שמואל, ושאל כת"ר אם צריכין לכתוב כתובה אחרת, ואמרתי ע"ז בדרך הלצה, דהנה בר הוא בלשון ארמי, ובשבת (דף י"ב ע"ב) איתא דאין מלאכים מכירין בלשון ארמי, ובמו"ק (דף י"ז) איתא אם הרב דומה למלאך יבקשו תורה מפיו, ולפי הבנת בני דורנו די אם הוא דומה למלאך בזה שאינו מכיר בלשון ארמי ואינו יודע שבר ובן דא ודא חדא הוא

ובנידון שאלתו, הנה מה שצריכין לדקדק בכתובה בכל דבר שמדקדקים בגט, הטעם כתבו האחרונים שאם יקרה שיגרש אחד את אשתו יהא נלמד מספר כתובה, אבל בעצם הכתובה אין פסול אם לא דקדקו יפה כדרך שמדקדקים בגט, ומ"מ בנדון זה נלענ"ד דיש לכתוב כתובה אחרת דכיון שנכתב בן בר הרי זה כאילו נכתב בן בנו של שמואל, וא"כ הרי אין כאן כתובה מפסח בן שמואל, רק מפסח בן בנו של שמואל כמבואר בתוס' סנהדרין (דף ה' ע"א) ד"ה רבה כו' דאי רבה בר בר חנה א"כ היה בן בנו של חנה עכ"ל, וגם אם נאמר כמו שכתבו התוס' אח"כ בשם יש מפרשים דשם אביו היה בר חנה, א"כ אפשר למטעי הכא דשם אביו הוא בר שמואל ולפ"ז הוה שינוי בשם אביו ונפלינן בפלוגתא של בעל עבודת הגרשוני סימן נ"ד דמכשיר, אך רבים חולקים עליו ופסלי בגט על כן נכון כאן לכתוב כתובה אחרת

סימן נ"ז

למע"כ הרה"ג מה"ו מרדכי ליפשיץ (ז"ל) אבד"ק ראסטאוו ענ"ד

ע"ד יבמה גידמת יד ימינה אם תחלוץ בשמאלה או אם תחלוץ בשניה. הנה ביבמות (דף ק"ה ע"א) איתא גידמת מהו שתחלוץ ומסיק מי כתיב וחלצה ביד ובירושלמי מבואר דחולצת בשניה וכן הוא מסקנת הפוסקים דחולצת בשניה. ולא נתבאר אם הפי' גידמת היא שגידמת בשתי ידיה או אפי' יד ימינה בלבד נמי הכי שחולצת בשיניה. מדברי התוס' בחולין (דף כ' ע"א) ד"ה לא משמע דגידמת יד ימינה בלבד חולצת בשיניה דכתבו וז"ל ועי"ל דשמאל גרע משן כדאשכחן לענין חליצה דאמרי' בפרק מצות חליצה דגידמת חולצת בשיניה ובירושלמי משמע דחליצה בעי ימין דאמרי' בירושלמי כיצד היא עושה מתירתו בימין ותופסתו בשמאל וגוררתו בימין כדי שתהא חליצה בימין והתרה בימין ושמא אין כל כך ראי' דדלמא ליכא עכובא בימין אלא לכתחילה בעי ימין והוא הדין אם חלצה בשמאל דחליצתה כשרה עכ"ל. ולפי תירוץ הראשון שמאל גרע משן, וא"כ גידמת יד ימינה צריכה לחלוץ בשיניה לפי דבריהם

ולכאורה יש להביא ראי' לזה דבירושלמי סוף פרק מצות חליצה בעי גידמת במאי חולצת, ומדבעי במאי חולצת ולא בעי אם תחלוץ כלל כמו דבעי בבבלי משמע שיש לה עוד במה לחלוץ היינו בשמאל ובעי במאי חולצת אי בשמאל אי בשיניה, ומסיק דחולצת בשיניה כשיטת התוס' בתירוצם דשמאל גרע משן, אלא דיש לדחות דאפשר דהכונה נמי במאי חולצת היינו אם יש לה במה לחלוץ, ועוד אפשר לומר דבעי במאי חולצת אם בעקב זרועה כדעת תשובת הגאונים שהביא בכנה"ג אהע"ז סי' קס"ט בהגה' ב"י ס"ק ל"ו. ומסיק דחולצת בשיניה כדעת הפוסקים, ואה"נ דמיירי בגדמת בשתי ידיה, דאם היא גידמת רק בידיה הימנית חולצת בשמאלה

וכן משמע מדברי הרמב"ם פרק ד' הל' י"ח מהל' יבום שכתב וז"ל ויבמה שידיה חתוכות חולצת לכתחילה ואפילו