תשובה שלמה - ב קכג

חפץ הוא לעשות שליחותו, הרי יכול לקדש אחת בעד האת הראשון ואח"כ לקדש השניה בעד האח השני, ובכל פעם אפשר לומר הך מגו דיכול לקדשה לעצמו יכול הוא לקדשה למשלחו, ואף שמקדשן בפעם אחת אין זה מעכב למימר דלית לי' מיגו, דהא קודם שמקדשן יש לו מיגו בכל אחת לקדשה לעצמו, ואף דבשעה שמקדשן לית לי' הך מיגו, הא לבר מהא דהן שתי אחיות ג"כ לית לי' אז הך מיגו דהא מקודשות כבר לאחרים, אלא דאנן בתר שעה שקודם קדושין דיינינן

עוד כתב כת"ר וז"ל הנה הנו"ב מה"ת חלק אהע"ז סי' ל"ה פלפל לענין דאין להקל במנקת חברו משום מצות פו"ר דאטו נתיר איסורי שניות או איסור חלוצה לכהן משום פו"ר יע"ש באורך. אכן יש מקום לחלק קצת, דבשאר איסורי דרבנן כשניות וכדומה לא התירו משום פו"ר דשמא לא תתעבר, ועל כן לא התירו ודאי איסור, דדלמא לא יבא לקיום פו"ר. מה שאין כן הכא דעיקר האיסור שמא תתעבר ותעכר חלבה, א"כ ממ"נ אי תתעבר יש מקום להתיר האיסור משום פו"ר ואי לא תתעבר ליכא שום חשש לולד עכ"ל כת"ר. ואיני יודע מאי טעמא חשיב לה כת"ר לספק לשמא לא תתעבר הא רוב נשים מתעברות. ואי חייש כת"ר למיעוטא דאין מתעברות, הא גם במנקת איכא למיחש דתתעבר ותעכר חלבה ואח"כ תפיל הולד ולא יקיים פו"ר, ואם דרוב נשים מתעברות ויולדות הא מיעוט מפילות, ואם יאמר כת"ר דגבי שניות איכא ספיקי טובא דלא יקיים פו"ר, אם תתעבר כלל ואם תתעבר שמא תפיל ובמנקת איכא חד ספיקא דשמא תפיל, דאם לא תתעבר כלל ליכא חשש להולד, הא הני ספיקות אינן נכנסות כלל בגדר ספק דהא איכא רוב כנגד, ורק היכא דאיכא חזקה נגד הרוב אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה בגונא דאיכא תרי ספיקא עיין בחידושי הרשב"א יבמות (דף קי"ט) ובנ"י שם. אבל בלא זה אזלינן בתר רובא. אלא דאיכא למימר בזה דהא אמרי' רוב נשים מתעברות. א"כ איכא מיעוטא דאין מתעברות, וגם בהך רובא דמתעברות איכא גם מיעוט דמפילות, וא"כ בשניות יש לחוש להני תרי מיעוטא דלא יקיים פו"ר. אבל במנקת משום הך מיעוט דאין מתעברות אין חשש לאיסור, אך אפשר לומר דהא דאמר רוב נשים מתעברות ויולדות הך רוב קאי על יולדות ומיעוט מפילות, אבל הא דאינן מתעברות הוא רק מיעוטא דמיעוטא, וכבר הארכתי במק"א

אלא דבאיסור מנקת יש להבין הא ר' מאיר דס"ל בכתובות (דף ס') דמנקת לא תנשא עד כ"ד חדש, והא איהו ס"ל ביבמות (דף י"ב) דמנקת משמשת במוך וא"כ ליכא חששא דתתעבר, וכבר העיר מזה בהפלאה בכתובות (דף ס') ד"ה אמר רשב"ג. וגם יש לדייק הא מנקת היא מסולקת דמים ואין לחוש שמא תתעבר ועיין בנדה (דף י' ע"ב) תוד"ה דהויא ובמגן אברהם ריש סימן ר"מ. וראיתי שמו"ר בספרו העמק שאלה שאילתא י"ג העיר גם מזה, אלא דכבר מבואר בשיטה מקובצת כתובות (דף ס' ע"ב) בשם תלמידי רבנו יונה ז"ל דבדבר שיש בו סכנה יש לחוש אפילו לדבר רחוק

ומו"ר הנצי"ב ז"ל כתב שם בהעמק שאלה דלשיטת הרמב"ם דלא זכר שתתעבר ולא תוכל להניק, אלא דחיישינן שמא יתעכר החלב מחמת תשמיש, דרתיחת הדם בשעת מעשה מעכר עכ"ל וכ"כ בספרו משיב דבר חלק אהע"ז סימן י"ח. ולפ"ז א"א כלל לחלק בין איסורי שניות וחלוצה לכהן ובין מנקת, דבמנקת נמי אף בלא עיבור יש איסור ושפיר כתב אא"ז בנו"ב דלא מקילין משום פו"ר במנקת

סימן נ"ה

בע"ה יום א' ג' כסלו תרע"א לפ"ק סייני. להרה"ג ר' רפאל וואלף מווארשא חתן הגאון מקונצק יצ"ו

מה שהקשה עלה דאמרינן ביבמות (דף פ"ה ע"ב) ולר' מתיא בן חרש דאמר אפילו הלך בעלה להשקותה ובא עליה בדרך עשאה זונה הא לא מרגלא ליה ולא מידי, ופי' רש"י הא לא מרגלא ליה דניחא לה לשתות ברישא דלא ליפסלא מכהונה עכ"ל. והקשה כת"ר דהא אפשר דזנתה ואינה חפצה לשתות ואיך כתב רש"י דניחא לה לשתות דלא ליפסלא מכהונה, הנה קושיא זו כבר הקשה הרשב"א בחידושיו ביבמות והניח בקושיא, וגם בחידושי הריטב"א הקשה כן. ותירץ וז"ל וי"ל דהכא כיון שהחזירה חזקה אינו רוקק בכוס ושותהו, ומפני שנתברר לו שהיא טהורה עשה כן וכיון דכן כ"ש דקים לי' וניחא לה לשתות עכ"ל

ולענ"ד היה נראה לתרץ, דהנה בכל הנך דאמרינן דמרגלא ליה יש לעיין הא יש לומר דגם איהו מרגלא לה וכל היכא דשניהם שוים בהרגלה לא קנסו אותה כתובה כדמוכח בסוגיא שם, אך זה העיר רש"י ז"ל בד"ה זה הוא מרגילה כי האשה רוצה להנשא יותר מן האיש עכ"ל. כונתו ברורה דכיון דלא מפסידה מידי בביאתו א"כ הרי שניהם שוים בהרגלא, אך כיון דאשה רוצה להנשא יותר מן האיש, יש לנו סברא לומר דאיהי מרגלא לי' יותר, לכן יש לקונסה כתובה, ובספק סוטה יש לנו גם כן הספק הזה אי איהו מרגילה או היא מרגלא לי' וכיון דאשה רוצה להנשא כו' א"כ יותר יש לומר דהיא מרגלא ליה, אך לר' מתיא בן חרש דאמר אפילו הלך בעלה להשקותה ובא עליה בדרך עשאה זונה, א"כ שניהם שוים בהרגלה, דאף דבהך ספק דלמא זנתה יש לומר דיותר סברא דהיא מרגילתו משום דאשה רוצה להנשא יותר מן האיש, אך בצד הספק דלמא לא זנתה בודאי לא מרגלא ליה דלא ניחא לה דלא ליפסלא מכהונה, וא"כ בספק סוטה שניהם שוים בהרגלה ומשו"ה אין לומר בספק סוטה דקנסו אותה כתובה

סימן נ"ו

בע"ה יום כ' האזינו תרפ"ח לפ"ק, סינסינעטי יצ"ו. להרב המופלג בתורה החסיד מהור"ר נחום לערנער בפילדלפיה

מה ששאל על מה שראה שאין המסדר קדושין הקפיד כשקדש החתן את הכלה בטבעת שיש בה אבן טובה הנה לכתחילה בודאי לאו שפיר עבד, דהא מבואר בטור ושו"ע אהע"ז סימן ל"א דאין מקדשין בטבעת שיש בה אבן, אבל בדיעבד תלוי בזה אם המסדר קדושין יודע בטיב קדושין ואם שאל להעדים תחת החופה אם הטבעת שוה פרוטה, ואז יודעת הכלה שמקדשה בשוה פרוטה, ואין מעכב מה שלא ידעה שומתה מפני שאין מקפדת על שויו משום דמתרצית בפרוטה וא"כ מקודשת בודאי, ומש"כ הרמ"א דרק חיישינן לקדושין, היינו היכא דלא אמרו העדים דשוה פרוטה אז חיישינן דלא סמכה דעתה משום שסברה ששוה