תשובה שלמה - ב קכ

מדבריו בחי' נדה (דף כ"ג), וכיון שכן אם אנו אומרים איך נאמר שהוא מהרוב בני קיימא, הא הוא משונה מהרוב כיון דלא נגמרו שעו"צ וא"כ הוא מהמיעוט נפלים, ואז אינו משונה בזה שלא נגמרו שעו"צ, הא נפלים מתים מיד כשנולדים וזה שקי א"כ הוא משונה גם מהמיעוט, וא"כ ע"כ אמרינן שהוא מהרוב אף שהוא משונה

ועלה דהקשתי על הגה' מרדכי אהא דקאמר דהכא איכא רוב וחזקה לאיסור, דאדרבה הכא איכא חזקה לשוק, וכתב כת"ר דעלה דחזקה לא אזלינן בתרה להבא גם חזקה הבאה מכח רוב הוא כן, ולענ"ד נראה הסברא להיפך כיון דאתי מכח רובא כרובא דנינן לה ואזלינן בתרה אף להבא, וכעין זה משמע בתה"ד סי' כ"ז

עוד כתב כת"ר דגבי יצאתה חמותה הרי היא בחזקת אסור מה תאמר הרי יהי' לה היתר ע"י מיתת הבעל מי יימר שתותר שמא תלד חמותה, לענ"ד אין זה מקרי חזקת איסור לשוק, ומפו' איתא ביבמות (דף ל' ע"ב), ואילו בגירושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה לא קתני מ"ט אמר רבה אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת כו' וע"ש בתוס' ד"ה אשה זו, והרשב"א בחי' שם כתב ג"כ וז"ל איכא דקשיא להו והא באיסור א"א קיימא הלכך כיון דבחזקת איסור הוה קיימא נעמידנה בחזקת איסור כו' ונ"ל דהתם גבי בהמה כו' אסורה עד שיתחדש בה דבר כו' ואלו מת בעל ממילא הותרה לשוק והרי מת וקברו מוכיח עליו כשאתה בא לאוסרה ולומר דנעשה בה מעשה האוסרה עליך הראי' עכ"ל, וכ"כ הריטב"א ז"ל שם, וע"כ צ"ל דהתם גבי יצתה מלאה חזקת איסור הוא מה שמחזיקין אותה דודאי תלד ולד קיימא

ועוד הא בנדון דהגה' מרדכי הא לאחר שנולד בודאי אית לה חזקת היתר לשוק מכח רוב ולדות דהוו בני קיימא, וז"ל הרמב"ם פרק א' מהל' יבום הל' ה' ואם ילדה ויצא הולד חי לאויר העולם אפילו מת בשעה שנולד הרי אמו פטורה מן החליצה ומן היבום עכ"ד. וא"כ אם מת בתוך ל' איך נאמר סמוך מיעוטא לחזקה. דחזקה זו עצמה שאתה רוצה לומר שהיא בחזקת איסור הוא רק מכח האי מיעוטא ובה ליכא למאן דאמר בכה"ג סמוך מיעוטא לחזקה, והרמב"ן ז"ל בחי' לנדה (דף י"ח) כתב מה שפירש"י כו' היינו בתינוק ודאי טמא כו' זה הפי' אינו נכון שאם ודאי נגע בעיסה למה אין שורפין תרומה הרי זה כרוב שליא שעשאוהו כודאי דהתם נמי איכא למימר דרוב שליא בולד ומיעוט בלא ולד ובית בחזקת טהור עומד סמוך מיעוטא לחזקה, אלא כיון דשליא בבית אין חזקתו של בית כלום אלא הרי הבית כשליא ורובא ומיעוטא בתר רובא אזלינן כו' עכ"ל, והתם הא חזקת בית היא חזקה קודמת ומ"מ קאמר הרמב"ן דלא שייך סמוך מיעוטא לחזקה, ומכ"ש בנידן דהגה' מרדכי דהך חזקה היא מכח מיעוטא והרוב הוא אפכא, ומפורש כתב בשיטה מקובצת בכתובות (דף ט') דלא אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה אלא כשהחזקה היא מענין אחר והמיעוט מענין אחר אבל כשהחזקה והמיעוט הם מענין אחד כיון שנתבטלה החזקה מכח הרוב המיעוט נמי בטל מאליו ע"ש. והיינו נמי הך דכוותי' דנידון דהגה' מרדכי, ועי' ביבמות (דף פ"ז ע"א) נעשה עובר כילוד ובפירש"י שם, א"כ משמע דמתחיל הפטור משעת עיבור ואיך נימא בה אז חזקת איסור: הדוש"ת, חיים פישל, החופ"ק הנ"ל

סימן נ"ג

בע"ה ג' אדר, תרנ"ט לפ"ק הראזאווא

כתב הרמב"ם בפרק ב' הלכה כ' מהל' יבום וחליצה היבמה שזנתה והיא זקוקה לא נאסרה על יבמה אלא רצה חולץ רצה מייבם עכ"ל. פסק כדאמרי במערבא בסוטה (דף י"ח) דאמרי התם יבמה שזנתה מותרת ליבם, וכ"כ בפרק ד' הלכה י"ז מהל' סוטה וכל שתבעל ולא תהי' אסורה לו אינו מתנה עמה לפיכך אם כנס יבמתו אינו מגלגל עליה שלא זינתה כשהיתה שומרת יבם עכ"ל. וא"כ קשה מה שכתב הרמב"ם בפרק ב' הלכה ב' מהל' סוטה ואלו הן הנשים שאינן ראויות לשתות אע"פ שהן רוצות לשתות ובעליהן רוצים להשקותן אלא יוצאות בלא כתובה משיבואו עדי סתירה אחר עדי קינוי ויאסרו על בעליהן לעולם וחמש עשרה נשים הן ואלו הן ארוסה שומרת יבם כו' עכ"ל וכיון ששומרת יבם שזנתה לא נאסרה ליבם האיך מקנה אותה והאיך כתב שהיא ג"כ בכלל אלה שנאסרין לבעליהן לעולם, וא"כ דבריו סותרין זה את זה. וחפשתי במעט הספרים שיש לי ולא מצאתי מי שיתעורר בזה

והנה בריש פרק ארוסה כתב רש"י ג"כ וז"ל ואפילו לית לן דרב המנונא דשומרת יבם שזנתה מותרת ליבמה נהי דמותרת מיהו לא בעי למינסב אשה זונה עכ"ל. אך ברמב"ם ל"ל כך, דהא מפורש כתב דנאסרין על בעליהן לעולם משמע דגם יבמה בכלל דנאסרת איסור ודאי ולאו בדידי' תליא למימר דלא בעי למינסב אשה זונה, וגם מה שתירצו התוס' בסוטה (דף כ"ג ע"ב) ד"ה ושומרת יבם, כגון שבא עליה יבם, א"א לתרץ כן בדברי הרמב"ם כיון שאינו זוכר מזה דבר

ונראה לענ"ד בזה, דהנה ביבמות (דף נ"ה ע"ב) ובסוטה (דף כ"ו) איצטריך למעט אם קינא לה דרך אברים וקאמר סד"א בקפידא דבעל תלא רחמנא והא קא קפיד קמ"ל, וכן נמי איצטריך שם למעט קטן דאין מקנין על ידו, ולהרמב"ם הוא קטן פחות מבן ט' שנים ויום אחד כמבואר בפרק א' הל' ו' מהל' סוטה, והא ודאי דאין אשה נאסרת על כך כמבואר שם בש"ס ואף אי לא נמעט קטן מקינוי ידעינן דאין ביאת קטן כלום כמבואר בש"ס בדוכתי טובי וכדפסק הרמב"ם בפרק א' הל' י"ג מהל' איסורי ביאה, וגם אינו פוסל מן התרומה כמבואר ברמב"ם פרק ח' הל' י"א מהל' תרומות, וא"כ למה איצטריך קרא למעט מקינוי, אלא ע"כ היכא דמקנא שאני דקפידא דבעל תלי רחמנא ובעל הא קפיד, אף דלא נאסרה בזה בלא קינוי מ"מ כיון דמקנא לה בעל ומקפיד נאסרה ולכן איצטריך למעט קטן ודרך אברים, וא"כ ה"נ אף דבלא קינוי יבמה שזנתה אינה נאסרת ליבם, אך כיון דמקנא אותה וקפיד שפיר נאסרה, ולכן פסק הרמב"ם דנאסרה עליו לעולם, רק דממעטינן לה משתי', וכן שפיר כתב דאין מגלגלין עליה שלא זנתה כשהיתה שומרת יבם, כיון שאף אם זנתה אינה אסורה לו, דהתם נמי אם היה מקנא לה אז כשהיתה שומרת יבם היתה נאסרת עליו, אך כיון דלא קינא לה אז לא נאסרה

שוב מצאתי במשנה למלך בפרק א' הל' ג' מהל' סוטה דכתב ג"כ דלהרמב"ם מקנא אף בדבר שאינה נאסרת ע"י, והביא ג"כ הנך ראיות שהבאתי, אלא דמה שהקשה שם ע"ד התוס' ר"פ ארוסה וז"ל והתוספות תמהו שם על רש"י דמה קינוי שייך היכא דלא מיתסרא בסתירא, ומדאיצטריך למעוטי ש"מ דמיתסרי עכ"ל ולא ידעתי מה