תשובה שלמה - ב קיח

הך חשש גבי בהמה, לפי המבואר בתוס' בכורות (דף כ' ע"א) ד"ה רבינא דפעמים דבהמה צריך להרביע, ועי' שם בסוגיא, ולפי"ז גבי בהמה אין לחוש כ"כ כמו גבי אדם שאח"כ נתעברה, וממוצא כל הדברים האלה חזינן דאם יודעים שכלו חדשיו אף שאיכא הך ריעותא דלא גמרו שערו וצפרניו הוה בן קיימא ובכל גונא פוטר אמו מחליצה ואפילו לכתחילה יכולה להנשא לכל גבר דיתיצביין

אך זהו דוקא אם בעל ופירש, אבל בלא זה הוה כסתם ולד דהוה ספק בן ט' ספק בן ח', דאם לא גמרו שעו"צ, דלדעת הרמב"ן הוה ספק ובאשת כהן אינה חולצת. והנה גם בזה הרמב"ן לאו יחידאה הוא דכן הוא דעת הנמוקי יוסף ביבמות ודעת הריטב"א בחי' ליבמות ועוד הרבה מהראשונים, ובעיקרא דהך מילתא אהא דמחמרינן כאן כתבו התוס' ביבמות (דף ל"ו) ובעוד כמה דוכתי ובהגה' מרדכי בכתובות פרק אלמנה נזונית סי' ש"ח דדמיא למים שאין להם סוף, ומסיים שם בהגה' ובנדון זה איכא מיעוט וחזקה דמעיקרא היתה בחזקת איסורא לשוק, כו' עכ"ל

והנה הרשב"א ז"ל כתב בחידושיו ליבמות (דף קי"ט) וז"ל ועוד יש לי לומר דשאני האי מיעוטא דהכא משום דהאי מיעוט מרע הרוב ממש ומן הרוב אתה מסלקו כלומר מאותו חלק המרובה שמתעברות יש מקצתן שמפילות לפיכך חשוב לעמוד נגד הרוב בצירוף החזקה, אבל התם שהמיעוט ההוא אינו ממעט ומגרע כחו של הרוב ממש אלא שהוא מיעוט העומד לגמרי כנגד הרוב מיעוט כזה אינו חשוב להצטרף והיינו דלא חשיב הכא מיעוט שאינן מתעברות דאינו חשוב להצטרף עכ"ל, וכ"כ הנמוקי יוסף בשמו, וכ"כ ג"כ הרשב"א במשמרת הבית עלה דהקשה הרא"ה בבדק הבית דאי נימא דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם, הם רוב ממש, ולא כל המצויין אמאי לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה. ותירץ הרשב"א ז"ל דהתם אין המיעוט מן הרוב עצמו וכנ"ל. ולפי זה איך אפשר לומר בנ"ד סמוך מיעוטא לחזקה הא המיעוט אינו מהרוב עצמו רק מלבר הרוב יש מיעוט והרוב כדקאי קאי. דבשלמא כשאינה מעוברת ואתה בא לומר רוב נשים מתעברות ובהרוב הזה עצמו מיעוט מפילות מיעוט זה ודאי מגרע כח הרוב, אבל כאן הא הרוב בני קיימא רוב גמור הוא והמיעוט אינו מגרעו כלום ואיך שייך למימר סמוך מיעוטא לחזקה

גם ע"פ מה שכתב הרמב"ן בחי' לנדה (דף י"ח) וז"ל מה שפירש"י על תינוק שנמצא כו' היינו בתינוק שאינו ודאי טמא אלא שרוב מטפחין בעיסה ושרצין מצויין שם ובצק בידו שנגע בעיסה זה הפי' אינו נכון שאם ודאי נגע בעיסה למה אין שורפין תרומה הרי זה כרוב שליא שעשאוהו כודאי דהתם נמי איכא למימר דרוב שליא כולד ומיעוט בלא ולד ובית בחזקת טהור עומד סמוך מיעוטא לחזקה, אלא כיון דשליא בבית אין חזקתו של בית כלום אלא הרי הבית כשליא כו' אלא הפי' הנכון שבתינוק ודאי טמא דכיון שנמצא בצד העיסה אמרי' רוב תנוקות מטפחין בעיסה כו' ועיסה זו בחזקת טהרה עומדת סמוך מיעוט לחזקה שהרי שתי מדות הללו מחזיקין טהרה לעיסה לומר שלא נגע בה התינוק כו' משא"כ בשליא שא"א לצרף חזקת הבית למיעוט שליא כו' אלא הבית כשליא עצמה ואין חזקתה כלום שודאי נגעה ונעשה כמוה כו' עכ"ל. והרמב"ם בפרק ט"ז הל' ג' מהל' אבות הטומאה כתב ג"כ כיצד תינוק טמא שנמצא בצד העיסה כו' משמע נמי דמפרש כהרמב"ן ז"ל, ולפ"ז הכ"נ ע"כ חזקת הולד אתה נותן לאשה דכיון דרוב ולדות בני קיימים הם ע"כ הורע חזקה דהוה כשליא בבית וא"א לומר סמוך מיעוטא לחזקה

והנה רבים מהראשונים מחלקים בין מיעוט גדול שאמרי' בי' סמוך מיעוטא לחזקה ובין מיעוט קטן דלא אמרי' כן וכ"נ ג"כ דעת המרדכי ודעת התוס', והנלענ"ד עוד לדעתם לתרץ הא דהק' הרא"ה אמאי לא אמרי' גבי רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן סמוך מיעוטא לחזקה, דהיכא אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה היינו היכי שהמיעוט מתנגד בדינא להרוב, דהיינו שהדין ישתנה אם ניזל בתר מיעוטא, אז אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה, אבל אם אפשר הדבר דאף אם ניזל בתר מיעוטא ג"כ אינו מהכרח שישתנה הדין בזה א"א לומר סמוך מיעוטא לחזקה כמובן. ולפי זה ברוב מצוין אצל שחיטה א"א לומר סמוך מיעוטא לחזקה דאפילו אי נימא שהוא מהמיעוט שאינם מומחין ג"כ אין זה מורה שלא שחט שפיר דדלמא אתרמי ששחט שפיר וכונה לשחיטה לא בעינן, ולכן לא אמרינן בזה סמוך מיעוטא לחזקה משא"כ אם המיעוט ע"כ משנה הדין, ולכן בנ"ד לדעתם אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה דכיון דאי ניזל בתר מיעוטא הוא נפל ודאי ישתנה הדין ותצטרך לחלוץ

אלא דאפילו יהיבנא להו כ"ז על עיקר חזקה זו אני דן דאמרי' שהיא עומדת בחזקת זקוקה ליבם דלכאורה אדרבה בחזקת שאינה זקוקה עומדת, דהנה ביבמות (דף קי"ט) איתא אשה שהלך בעלה וצרתה כו' ואוקמי מתני' כר"מ ומקשי בגמרא מסיפא דהלכה חמותה אינה חוששת ופריק רבא רישא חזקה ליבום ורובא לשוק כו' ושיטת כל הראשונים לפרש דמסקנא דגמרא אפילו לרבנן דלא חיישי למיעוטא והקשו בתוס' שם (דף קי"ט ע"ב) ד"ה סיפא כו' הק' הר"א א"כ היכי פריך מינה בפ"ג דבכורות על ר' יהושע דחייש למיעוטא והכא לא חייש והא הכא הוה מיעוטא דמיעוטא ותירץ דיצתה מליאה איתרע לה חזקה כיון שיש לה עובר במעי'. ובנ"י הקשה אמאי ביצאה מלאה חוששת הא הוחזקה שמותרת לשוק ורובא לשוק דנקבות מחצה ומיעוט נפלים והוה רובא, ומתרץ כיון דמלאה היא לית לה חזקת היתר לשוק ואדרבה קצת הוחזקה ליבום כו' עכ"ל וכ"כ הרשב"א ז"ל בחי' ליבמות שם בשם הרמב"ן ז"ל דהא דקתני יצאת מלאה חוששת משום דמלאה היא בחזקת יבום עומדת ולא חזקה גמורה היא אלא חוששין כו' ועיין ג"כ מש"כ בספר מחנה אפרים הלכות יבום פ"ב הל' ט"ז, ולפ"ז כיון דגבי יצאת תמותה מלאה נחשבת להוחזקה ליבום מכש"כ אם היא בעצמה מעוברת דהוחזקה לשוק. ואף לפי מה שכתב אא"ז בנודע ביהודה תנינא חלק אהע"ז סימן קמ"ב דאין זה חזקה ליבום גבי יצאת חמותה, היינו משום דספק שמא תוליד נקבה, אבל כאן אין זה מגרע כלל, ובכל אופן חזקה ליבום ליכא בנדון דידן

ובירושלמי יבמות (פרק ד' הל' א') איתא רבי יודן בעי חלץ לה מעוברת והפילה נשמעינה מן הדא הרי שמת והניח את אשתו מעוברת יכול תהא זקוקה ליבם תלמוד ולא ימחה שמו מישראל את ששמו מחוי יצא זה שאין שמו מחוי יכול תהא מותרת להנשא תלמוד לומר להקים לאחיו שם בישראל עד שתדע אם בן קיימא הוא אם אינו בן קיימא ע"כ. והיינו פי' דכבר הוחזקה לשוק משנתעברה אלא דאין עסק הפטור גומר בה רק לאחר שילדה, אבל מ"מ כבר משנתעברה מתחיל בה עסק הפטור וההיתר לשוק

ועוד נראה לענ"ד מהא דס"ל לר"ל ביבמות (דף ל"ה ע"ב) דחליצת מעוברת לאו שמה חליצה ותיגלי מילתא למפרע לא אמרינן, ואב"א קרא ובן אין לו עיין עליו, ועי' בתוס' שם ד"ה ור"ל שהקשו וז"ל וא"ת א"כ תפטר לשוק בלא חליצה כו' וי"ל דאמרי' נמי עיין עליו שלא תחלוץ ולא תנשא כל זמן שעומדת בספק עכ"ל, והיינו דהתחלת ההיתר