תשובה שלמה - ב קיז

דודאי כל שכלו חדשיו אף אי לא גמרו שעו"צ מחזקינן ליה לבן קיימא, אלא דגוף הא דכלו חדשיו האיך ידעינן כתב הטור בסי' קנ"ו דלא משכחת לה אלא כשפירש ממנה אחר טבילתה ולא קרב אליה אחר כן, וכן מבואר ברש"י ז"ל בשבת (דף קל"ו ע"א) ד"ה לא נצרכה ה"מ דקים לי' בגווי' דכלו לו חדשיו שעברו ט' חדשים משמשה עד שילדתו ולא שמשה כל ימי עיבורה, גם בתשו' הרשב"ץ ותשו' הריב"ש סי' תמ"ו שהביא הב"י כתבו ג"כ דהיה ידוע שפירש ממנה אחר כך ובענין זה ידוע שכלו לו חדשיו, וכ"כ הרשב"א בתשו' המיוחסות להרמב"ן סי' ח' ובתשובותיו סי' תקכ"ב, וכ"כ בהגה' מימוניות פרק א' מהל' אבל בשם רש"י בתשובה דלא קים לן דבר זה כלל אלא היכא שלא שמשה עם בעלה כל ימי עיבורה, וכ"כ הטור והמחבר ביור"ד סי' שע"ד וכ"כ בעה"ג, א"כ כמעט ברוב פעמים נפל האי התירא בבירא דזה שפירש ממנה כל משך ט' חדשים לא שכיחא כ"כ

והנה לכאורה איכא למידק הא משכחת לן שכלו חדשיו בלא בלא פירש, כגון שהוכר עוברה לאחר ג' חדשים לעבורה, והנה באמת אם באו לפנינו עתה להעיד שראו ששה חדשים קודם שהוכר עוברה אין אנו משגיחין בהם, דהא דבר זה להכיר הכרת העובר בעיא בדיקה כדאיתא ביבמות (דף מ"ב) וע"ש בפירש"י, מ"מ כשאירע שבדקו אמאי לא נימא מדהוכר עבורה כבר ששה חדשים קודם ודאי כבר כלו חדשי הולד, וכן נמי אם ידעינן מפסיקות וסתה, כמבואר בנדה (דף ז' ע"ב) גם מהא ידעינן דכלו חדשיו, ואמאי כתבו הפוסקים דדוקא כשפירש ידעינן בבירור

ונלע"ד דיצא להם הא מהירושלמי (פרק י"א דיבמות הלכה ז'), דאיתא התם תנא ר' חייה אוננין ומטמאין על הספק אמר ר' יוסי מתניתין אמרה כן הוא אונן עליהם והם אוננין עליו ר' אשייאן בר יקום הוה לי' עובדא שאל לר' יסא אמר לי' לית צריך אמר לי' והתנינן אמר ר' חייא אוננין ומיטמאין על הספק סימנין היו נכרין לא כן אמרין חבריא בשם ר' יוחנן סימנין בן שמונה אין עושין מעשה סימן היה לו שבעל ופירש עכ"ל הירושלמי. ופי' דר' אשיאן הקשה לר' יסא שהורה שאינו צריך להתאבל מהך דר' חי' דאמר אוננין ומיטמאין על הספק ומתרץ דהך דר' חי' היו נכרים סמנים היינו שגמרו שעו"צ, ופריך לא כן כו' סימנין בן שמונה אין עושין מעשה, וא"כ אין משגיחין בסימנים לחשבו לבן קיימא, ומתרץ דסימנים דקאמר היינו סימן היה לו שבעל ופירש, וא"כ קים לי' בודאי שכלו חדשיו, ומזה למדו הפוסקים דהך כלו חדשיו אינם אלא בשבעל ופירש

ובאמת טעמא בעיא אמאי קא חשיב הירושלמי גופי' רק כשבעל ופירש לודאי כלו חדשיו. הא גם כשהוכר עוברה או פסיקת וסתה אמאי לא נחשבו ג"כ לבירור דכלו לו חדשיו, ולכאורה בהך דירושלמי איכא למימר דכך הוה עובדא, אלא דמדברי הפוסקים הנ"ל משמע דרק בעל ופירש הוה סימן שכלו חדשיו

והיה נראה לכאורה לומר בהא, דפסיקת הוסת אינו מורה דכלו לו חדשיו דכל עניני נדות רק עלה דידה סמכינן וכדאמרי' בכתובות (דף ע"ב ע"א), וכיון דכן אין אנו יודעים מפסיקת וסתה רק על פיה, ומבואר באהע"ז סי' קנ"ו סעיף ה' דאם אין ידוע שכלו לו חדשיו אלא על פיה אינה נאמנת

אלא דהא מבואר בקידושין (דף פ"ו) ובכתובות (דף ע"ב) דאמר רב יהודה הוחזקה נדה בשכינותיה בעלה לוקה עליה משום נדה, וטעמא דהך מלתא הוא פשוט כמש"כ הרמב"ם בפרק ט"ז מהל' סנהדרין, אין צריך שני עדים אלא בשעת מעשה אבל האיסור עצמו בעד אחד יוחזק, כיצד ע"א אומר חלב כליות הוא זה כלאי הכרם פירות אלו גרושה או זונה אשה זו ואכל או בעל בעדים אחר שהתרו בו הרי זה לוקה אעפ"י שעיקר האיסור בע"א עכ"ל, וה"נ כיון דבתחילה היא נאמנת על פסיקת וסתה א"כ כבר הוחזקה זאת שנפסק וסתה, א"כ ודאי דאח"כ צריכים לחשוב אותה גם לענין ראיה דהולד כלו לו חדשיו דהא כבר הוחזקה זו שנפסק וסתה, ועי' בב"י אהע"ז סי' קנ"ז שהביא דברי הריב"ש בכה"ג וכבר האריכו האחרונים בזה

והנלענ"ד דלהכי אין פסיקת וסתה ראי' שכלו לו חדשיו דהנה הרשב"א כתב בתשובה סימן תקכ"ב וז"ל דלענין קים לי' שכלו חדשיו הוא דוקא בעל ופירש אבל מה שעברה עליה כמה חדשים ולא ראתה דם אינו ראי' על ההריון דאפשר שהיא מעוברת ורואה, ואפשר שאינה רואה ואינה מעוברת כו' עכ"ל. ולכאורה דבריו צריכים הבנה דהא באמת קיי"ל דמעוברת דיה שעתה ומוחזקת דמוסולקת דמים, אלא הנראה בכוונתו דהנה בהא חששו משום נפל אף דרוב נשים ולד מעליא ילדן מ"מ כאן חששו למיעוטא כמבואר כ"ז בדברי הנ"י והר"ן והרמב"ן והרשב"א ז"ל, וא"כ כל היכא דלא ניחוש צריך להיות ודאי גמור וזהו רק באופן שבעל ופירש, אבל סילוק הדם הא מתרחיש גם בימי עיבורה שתראה דם, אף שאמרינן דיה שעתה מ"מ מקלע דרואה דם, וגם אם אינה רואה אין דבר זה מורה לן שהיא מעוברת ודאי דגם סבות אחרות ישנם שמסלקות הדם כמבואר בנדה, א"כ אפשר דזמן רב מקודם נסתלק הדם מסבה אחרת ואח"כ נתעברה וולד זה נפל הוא, וכיון דמיירי בגונא דחששו חז"ל למיעוטא לומר נפל הוא, איכא למיחש נמי לכהאי גונא, אך זה שבעל ופירש ע"כ מוציאנו מידי כל החששות

וכן נמי הכרת העובר אם לא פירש ממנה ג"כ אין דבר זה מוציאנו מידי חשש, לא מיבעיא לפירש"י ביבמות (דף י"ב ודף מ"ב ודף ק') והריטב"א ביבמות (דף מ"ב) והרמב"ן והרשב"א בנדה (דף כ"ו) ועוד רבים מהראשונים שס"ל למיחש דלמא כשכבר הוכר עוברה שוב נתעברה פעם שנית בולד זה דבאמת מספקינן לי' בנפל והולד שהיתה מעוברת מקודם הוא נימוח כדאמרי' בנדה (דף כ"ז) ובחולין (דף ע"ז) ועי' ביבמות (דף מ"ב ע"א). אלא אפילו לפי' ר"ת ביבמות (דף י"ב) ובנדה (דף כ"ה) שס"ל דאין האשה מתעברת וחוזרת ומתעברת אף נפל, מ"מ אפשר נמי דלאחר שהוכר עוברה נמוח ולא יצא ממעי' דבכה"ג מיירי נמי בנדה (דף כ"ז) שם, ואח"כ נתעברה בולד זה שילדה עתה, וכיון דחוששין למיעוטא דנפלים גם זה הוא חדא חששא דגם באופן כזה נפל הוה, אבל אי בעל ופירש ליכא שום חששא כלל

והנה בשבת (דף קל"ו ע"א) גבי עגל שנולד ביו"ט מוקי לה דקים לי' בגווה שכלו לו חדשיו, ראיתי מקשים איך יתכן זה למימר גבי בהמה קים לי' שכלו חדשיו כיון דעיקר קים לן שכלו חדשיו אינו אלא שבעל ופירש ואיך שייך זה גבי בהמה דאטו שמר אותה כל משך זמן עבורה דלא תזקק לזכר, והנלענ"ד דהנה גם בהמה בודאי עוברה ניכר לשליש ימיה כמו שמדמי בנדה (בדף כ"ד ע"ב) עיבור בהמה לאשה, וכן נמי כמבואר במד"ר איכה א' על פסוק רבתי בגוים, שחד מאתינס שאל לבן ירושלים שאמר שהגמל מעוברת מתאומים מנן את ידע, א"ל רבעית לה וחמיתא אתריהון דתרויהון, ואם הוכר עוברה כבר מששה חדשים קודם בודאי כלו חדשיו, דל"ל דשמא אח"כ נתעברה דקיי"ל גבי בהמה דכיון דנתעברה שוב אינה מקבלת עליה זכר ועי' בבכורות (דף ח' ע"ב) וברש"י שם ד"ה והא משמשי כו'. אלא דגם לחששא שמא אחר שהפילה שוב נתעברה ג"כ ליכא