תשובה שלמה - ב קטו

בני בכורי במיגו דאי בעי מקנה ליה דבר שבא לעולם עם דבר שלא בא לעולם

והנה קושיתו אפשר לתרץ בפשיטות, דהא מקודם מקשה לרבנן למאי הלכתא למיתבא לו פי שנים לא יהא אלא אחר אילו בעי למיתבא ליה במתנה מי לא יהיב ליה, לא צריכא בנכסים שנפלו לו לאחר מכאן, והיינו באופן אם אין לו עכשיו נכסים א"כ הוה רק דבר שלא בא לעולם. ורבנן ס"ל דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. וראיתי שבשער המלך עצמו זכר מזה. אך כתב שזה דוחק לומר דקרא איצטריך להיכא דאין לו נכסים כלל בעין, אלא נכסים שיפלו לאחר מכאן, ואפשר דכונתו היא כמו דאמרינן בבבא מציעא (דף מ"ו ע"א) ואכפל תנא לאשמועינן גברא ערטילאי וא"כ הוא דוחק במי שאין לו נכסים עכשיו כלל. ובאמת אין זה מובן דמי לא מצי למשכח גברא שאין לו נכסים עכשיו וחושב שאח"כ יהיו לו נכסים ועכשיו אינו יכול לתת מתנה ולזה איצטריך יכיר שיכול להכירו לבכור אף דאין לו מיגו דאי בעי למיתבא לי' במתנה עכשיו. והא דקאמר שם בב"מ ואיכפל תנא לאשמעינן גברא ערטלאי, אפשר לומר לכאורה, דגם בזה יש לדייק אטו לא צריך התנא להשמיענו איך יעשה גברא ערטילאי שאין לו נכסים ואין לו סודר. והנה על זה עמד בחידושי הריטב"א שם. וכתב דהא דקאמר דלית ליה סודר היינו לא לקונה ולא למקנה, דאי אית לי' סודר לחד מנייהו היה מקנהו לחברו כו' וה"נ אמרי' איכפל תנא לאשמעינן תרי גברי ערטלאי, דבר תימא הוא היאך אפשר שיהו עומדים בלא שום לבוש שיקנו עכ"ל. וגם בזה לפי הנראה שלא נחה דעתו שהניח בצ"ע, ולכאורה לפי מה שכתב רש"י דמיירי דנותן לו פירות של מעשר שני, משמע שכבר מעשר בגורן והא ערום אינו יכול להפריש כמבואר בפ"א דתרומות. וא"כ זה אינו מצוי שיהי' ערום לאחר הפרשה. ונראה דשיטת רש"י היא דהמשנה היא אליבא דמ"ד דמעשר ממון הדיוט הוא. וכן הוא בפי' המשניות להרמב"ם. אלא דלפי מה שכתב הרמב"ם בפרק ה' הל' י' מהל' מעשר שני דמיירי שהיו בטבלו והכסף משנה בפרק ג' הל' י"ז שם הקשה עליו הא קיי"ל מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין, ואם כן אינו יכול למוכרן או לתת במתנה אף בטבלו, וצ"ל שדעת הרמב"ם שהם קודם מירוח, כמבואר בבכורות (דף י"א) ישראל שהיו לו טבלים ממורחין בתוך ביתו שנפלו לו מבית אבי אמו כהן כו' מעשרן והם שלו, משמע דאז דוקא אמרי' דמתנות שלא הורמו כהורמו דמיין, אבל קודם מירוח אינם כמו שהורמו, ועי' במעשר שני פ"ג מ"ו, וא"כ לפי זה אינו יכול עוד לעשר עד שימרח וא"כ אפשר שהוא ערום. אלא דבפשוטו ניחא, דהא מיירי דיש לו פירות ויש לו מעות בביתו, א"כ רחוק הוא שיהיה ערום. ולכן קאמר שם בב"מ ואכפל תנא לאשמועינן גברא ארטילאי בכה"ג. אבל הרי זה באפשרות שימצא אדם שאין לו עכשיו כלום ולאח"כ יהיו לו נכסים, ואין זה דוחק כלל דאיצטריך יכיר בכה"ג דאין לו עכשיו ויהיו לו נכסים שיפלו לו לאח"כ

ועוד יש לתרץ מדאמרינן בב"מ (דף ט' ע"א) חד מיגו אמרי' תרי מיגו לא אמרינן, והכ"נ איכא תרי מיגו, מיגו דאי בעי למיתבא לי' במתנה ומיגו שיקנה הך דשלא בא לעולם אגב הני דבאו לעולם, דמשו"ה נימא דנאמן לומר זה בני בכורי ותרי מיגו לא אמרי', וע"כ איצטריך לרבנן יכיר לנכסים שיפלו לו לאחר מכאן. אלא דהקשה נמי מדף (קכ"ד שם), תניא אין הבכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהם. רבי אומר בכור נוטל פי שנים בשבח כו' מע"ט דרבנן אמר קרא לתת לו פי שנים מתנה קרייה רחמנא מה מתנה עד דמטי לידי' כו' ופי' רשב"ם עד דמטה לידיה ונותן אינו יכול ליתן לאחרים, דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם והשתא אם איתא דכל היכא דמקנה דבר שלא בא לעולם עם דבר שבא לעולם קנה, א"כ הן לו יהא דמתנה קרייה רחמנה הא מתנה גופא כל כה"ג דבכור דמקנה לו דשב"ל עם דבר שלא בא לעולם לכ"ע קנה וצ"ע עכ"ל

ונראה לפיענ"ד לתרץ עפ"י מה שכתב אא"ז בס' נודע ביהודה מהד"ק חלק חו"מ סימן כ"ו וז"ל דהרי טעמא דרב המנונא שאמר בב"ב (דף קמ"ב) דאם אמר קני את וחמור לא אמר כלום פי' רשב"ם כיון דבקנין אחד שיתף לשניהם לא היה בדעתו להקנות לזה בלא זה כו' דימה המרדכי כו' י"א דלא קנה כלום והיינו כרב המנונא כו' דהיינו שהקנה לו דבר שלא בא לעולם אבל עביד דאתי כגון פירות דקל לכך אנו אומרים גם כן אולי לא כיון להקנות גם מה שיש לו אם לא שיקנה גם הפירות דקל. אבל במקנה רכוש שיש לו והקנה לו כל מה שיהיה לו בשעת מותו אפילו מזכיר בפירוש שמקנה לו גם כל הרכוש אשר ירכוש עוד עד יום מותו בזה ודאי אף שלא קנה הנכסים אשר רכש אח"כ אבל הנכסים שהיו בשעת קנין קנה דכאן ל"ל שלא רצה להקנות הנכסים שיש לו עתה אם לא יקנה גם הנכסים שיבואו אח"כ דהרי אף אם היה מועיל הקנין לדבר שלא בא לעולם, מ"מ אטו ידע בודאי שיתוספו לו נכסים אח"כ אולי לא ירויח כלום או אולי ימות לשעתו א"כ אף לפי דעתו שיש לזה קנין, מ"מ אינו ודאי אצלו שיבואו וא"כ בודאי לא קפיד לתלות זה בזה ולכן בודאי קנה נכסים שהיו בעין עכ"ל. ומעתה אף אנן נאמר דלהי"א דקנה הכל נמי אינו אלא היכא דעבידי דאתי דע"כ יהיה בעולם וא"כ כי היכא דהקנה לו הדבר שבא לעולם גם כן הקנה לו הדבר שלא בא לעולם. אבל אם הדבר שלא בא לעולם אפשר דלא יבא כלל בזה לא נחית להקנות לו הדבר שלא בא לעולם כ"א הדבר שבא לעולם לחוד

והנה אם כי יש לחלק דלא דמי לדברי אא"ז דהתם כיון דאם לא יבא לעולם כלל ע"כ הקנה לו הדבר שבא לעולם לחוד, ואם כן אמרינן נמי דהאינו בא לעולם אינו מעכב מקנינו מלקנות הדבר שבא לעולם, אבל הכא להי"א דקנה הכל נחית להקנות לו הכל ואם יבא לעולם יבא ויקנה, ואם לא יבא אז אין לו מה לקנות. אבל לפי ראית אא"ז גם הכא מוכרח לומר כן דז"ל והנה הבע"ת בשער מ"ג חלק ד' הביא תוספתא וז"ל הנותן מתנה לחבירו ממה שקנה וממה שיקנה לא זכה במה שיקנה כדאיתא בתוספתא כו' הרי שבזה שיקנה לא זכה. אבל במה שקנה זכה ואיך פסק המרדכי בשם הי"א שם שאם הקנה מטבע עם מטלטלין שלא זכה אף המטלטלין, אלא ודאי שאני בהקנה מה שקנה ומה שיקנה שגם להמקנה עצמו אינו ברור שבודאי יוסיף עוד רכוש ונכסים ולכך אי אפשר לומר שתלאן זה בזה בקפידא וכנ"ל עכ"ל. וא"כ תקשה נמי דהא קחזינן בתוספתא דקנה רק מה שקנה כבר אבל לא מה שיקנה ואיך פסק המרדכי בשם י"א דקנה הכל, א"ו דהתם אינו ברור שיקנה עוד ומשו"ה לא נחית להקנות לו אף הדבר שלא בא לעולם. אבל אי הוה עבידי דאתי נחית לקנינא ומקנה לו אף הדבר שלא בא לעולם. אבל אי הוי לא עביד דאתי לא נחית להקנות לו

ומעתה סרו תלונות הגאון בעל שער המלך דהתם הא נמי מי יאמר דיקנה עוד נכסים ולכן אי אפשר להקנות לו אף עם הדבר שבא לעולם ביחד, ודברי הי"א דוקא בעבידי דאתו, והנה התוס' שם (דף קכ"ז ע"ב) בד"ה בנכסים ז"ל הכי נמי ה"מ לשנויי בנכסים דלא עבידי דאתו אלא חדא מתרי טעמא נקט עכ"ל. ולפי זה הא דקאמר בנכסים שנפלו לאתר מכאן ע"כ דהוו עבידי דאתו ובזה גם לרבנן מצי להקנות לו