תשובה שלמה - ב קיד

שהדין שאם הגדילו יכולים למחות הטעם דכ"ז שלא הגדיל לענינו הוי זכות כו' לפי"ז יש לדון דהיכי שמזכין דבר לקטן מפאת שפיטת השכל שזכות גמור הוא לו ומשך זמן מה אח"כ בעודו בקטנותו נתהפך זכותו זה להיות לחוב מתבטל מיד ולא צריך כלל להמתין על המחאתו של זה כשיגדיל דהא ממילא מופקעת תיכף כשנהפך מזכות לחובה כו', לפי"ז פשוט דאף לדעת הר"י ברזילי כשנתקדשה אשה לקטן מדין זכיה מיד שזנתה תחתיו אף שהוא עודנו בקטנותו הרי כבר נתגלה שאין זכות לקטן שתהי' האשה קנויה לו דלמה לו אשה המזנה תחתיו ונאסרה עליו כו' עכ"ל, וכבר כתבתי דהא אפשר בנאנסה דאינה נאסרת עליו, ואף די"ל דזהו נמי הוי חוב דאין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי כדאיתא בסנהדרין (דף כ"ב) הא י"ל דהקטן כבר בא עליה מקודם ועשאה כלי

עוד כתב שם הגאון הנ"ל בהג' דגם בבא לגרשה מבורר שאין הוא והיא יכולים לדור יחד ואף אם באמת הגורם לזה אינו אלא מחמת שעדיין אינו בר דעת עכ"ז אין זכות לו שתהא אשתו עכ"ל. וזהו דוחק גדול דכיון דאין מחאתו בעודו קטן כלום אפשר שיתחרט אח"כ על מה שמוחה כשיגדל ואין מחאת קטן כלום ואין זה ברור שאין לו זכות במה שתהא אגודה בי' דאפשר דאח"כ יתרצה, ואם באמת לא יתרצה ימחה כשיגדל: ידדיו דוש"ת, חיים פישל החופ"ק הנ"א

סימן מ"ט

בע"ה, נ' אלול תרס"ה לפ"ק הראזאווא, תע"א. להרב הגאון מוהר"ר שמעון נ"י רב בק"ק סימאנצא, יצ"ו

הנה מה שהקשה עלה דכתבו התוס' בסוגיא דפ"פ בכתובות (דף ט' ע"ב) ד"ה אי למיתב לה כתובה כו', דאף אשת כהן שזנתה אינה מפסדת כתובתה מ"ש ממשמשתו נדה או מאכילתו שאינו מעושר, ותירץ כת"ר דהאשה יכולה לומר לו אם אין רצונך לעבור על איסור זונה תוכל לשלוח גט ולבטלו ממילא אפקעינהו רבנן לקידושין כדאמרינן בגיטין (דף ל"ג). והנה ידידי הרב ר' יהושע נ"י הקשה על דבריו דהא שמואל אית לי' שם בגיטין דכח ב"ד יפה אף בממון ומכ"ש דאינו יכול לבטל הגט יעו"ש בסוגיא, ואנכי אמרתי לו, חדא דהתם בכתובות כתבו התוס' כן אליבא דר' אלעזר ולא אליבא דשמואל, ועוד הא התוס' שם כתבו דאף אליבא דרבי אפשר להיות שמבטל הגט בפני אחד לרב נחמן או בפני שנים לר"ש וא"כ ע"כ אפשר לומר אפקעינהו לקידושין

אך במחילה מכבודו א"א לומר כדבריו, דהא אי אפקעינהו לקידושין הוה בעילותיו זנות ולדעת הרמב"ם איכא לאו דלא תהיה קדשה. א"כ מה עצה היא זו, ומלבד זאת יש שיטות הרבה להראשונים בהך דאפקעינהו הוה גט להבא

ולענ"ד נראה דמה שהקשה מ"ש ממשמשתו נדה ומאכילתו שאינו מעושר דהא אי אמרה לו לא הוה קעביד איסורא והשתא קעבר על איסור זונה, קושיתו זו מעיקרא ליכא. דעיקר איסור הא דיוצאת בלא כתובה במכשילתו, היינו כדי שלא תכשילנו להבה. אבל לא בשביל שהכשילתו כבר. וכל עיקר הך הוצאת בלא כתובה הוא, היינו שבלא הך דמכשילתו היה הדין שיקיים לה וא"כ קנסינן לה דתצא בלא כתובה כדי שלא תכשילנו, דאין אדם דר עם נחש בכפיפה. אבל הכא כיון דמדינא מחויב לגרשה א"כ אין לקנוס לה דסוף סוף כופין אותו לגרש. וראי' דהא בחייבי עשה אף אם לא הכיר בה יש לה כתובה כמבואר באהע"ז סימן קט"ז סעיף ב' ולא חילק דאם כבר בא עליה והכשילתו בביאה דהפסידה כתובתה משום דהתם סוף סוף כופין לגרשה כמבואר בסימן קנ"ד סעיף כ', א"כ אין צריכין למקנסה. ועוד נראה לענ"ד דבלא"ה לא קשה דהא הך דהפסידה כתובתה הוא דוקא בהתרו בה שלא תכשילנו ועי' בתשו' מבי"ט ק"ב סימן מ"ז דבפעם ראשון לא אבדה כתובתה, א"כ הכא שפיר כתבו התוס' דבאשת כהן שזינתה לא אבדה כתובתה דאף שהכשילה אותו בביאת איסור, הא בפעם ראשון לא אבדה כתובתה: חיים פישל החופ"ק הנ"ל

סימן נ' בע"ה כ"א שבט תרנ"ד לפ"ק טאווראג תע"א. להמופלג ושנון מו"ה יצחק זיוו

מכתבך קבלתי ואשר כתבת אכתוב לכ' קושיא אחת על התוס' ב"ב (דף ע"ט ע"ב) ד"ה אימור לר"מ כשאמר לאשה את מקודשת לי לאחר שתשתחררי הא לא עבידו דאתו ותרצו דמיירי בחציה שפחה וחציה בת חורין. וקשה אמאי לרבנן אינה מקודשת הא כיון דחצי בת חורין מותר לקדש מיד אם כן הוה דבר שבא לעולם עם דבר שלא בא לעולם ופסק הרמב"ם דקנה לענין כל מילי, עכ"ל. ומדוע לא ציינת לגיטין (דף מ"ג ע"א) דשם פליגי אמוראי אי תופסין קידושין בחציה שפחה וחציה בת חורין. והנה מה שכתבת דהרמב"ם פסק בזה דקנה, איני יודע היכן פסק כן. ואדרבה ממה שכתב הרמב"ם בפרק י"ב מהל' מכירה הל' ח' וז"ל מי שנתן קרקע מתנה לחבירו ונתן לו על גבה ק' דינרין אם היו הדינרין מצויים ברשותו כיון שזכה בשדה זכה בדינרין ואם אין לו דינרים אין מחייבין את הנותן ליתן לו ק' דינרין עכ"ל. ומפו' כתב שם בהל' י"ב דקני את והחמור דקנה מחצה, ומזה מבואר להיפך. אלא שהדבר מבואר במרדכי ריש פרק מי שמת שהביא שם ג' דעות די"א דקנה מחצה וי"א דקנה הכל וי"א דלא קנה כלל. ואולי ראית באיזה ספר כתוב ר"מ וטעית וחשבת שהוא הרמב"ם, אך מי הגיד לך דריב"ן בתוס' (דף ע"ט) ס"ל כהאי י"א דקנה הכל דתקשה לך. דלמא ס"ל דלא קנה כלל ולא תקשה לך. ויותר מזה כתב בספר שער המלך פרק כ"ב הל' ה' מהל' מכירה דאף לדעת הי"א דקנה הכל, אינו אלא דוקא במקנה מעות ומטלטלין כיון דשייך בהגבהה או במשיכה, משו"ה אמרינן נמי דתל עליו הקנין בחליפין מטעם מיגו. מה שאין כן בדבר שלא בא לעולם דלא שייך בהו קנין כלל. וכ"כ הסמ"ע בחו"מ סימן ר"ג ס"ק י"ט

והנה רבים מהאחרונים נקטו בזה לעיקר דאף אי מקנה דבר שבא לעולם עם דבר שלא בא לעולם גם כן קנה להאי י"א. ומה שהקשה ע"ז בספר שער המלך שם מהך דב"ב (דף קכ"ז), דקאמר לר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כו' אמאי לא פריך לרבנן נמי דיהא נאמן לומר זה