תשובה שלמה - ב קיג

נכרית נאמנת. ולפי"ז הא דמדמי הפונדקית כחיה אין זה משום דגם חיה נכרית נאמנת, אלא דכונתו דמטעם דהתחיה נאמנת התם כיון דא"א בענין אתר, גם כן הכא פונדקית נאמנת מטעם תקנה זאת, כיון דא"א בענין אחר. אבל חיה קרובה הא אפשר בענין אחר בחיה שאינה קרובה

וכן כתב מהרש"ל בים של שלמה ב"ק פרק קמא סימן מ"א וז"ל ואף היכא שנאמנים לענין הכאה ומריבה בהא ענינים שכתבתי מ"מ היכא שהם קרובים לטוען אינם נאמנים לזכותו, ונשים וקטנים שיש להם דעת נאמנים במקום שאין רגילים להיות כשרים, אבל דוקא בהני תנאים שכתבתי לעיל עכ"ל

ואפשר לומר דהא דר' שמואל בר סוסטרא פליג עלה בירושלמי שם וקאמר דעשו אותה כעכו"ם מסיח לפי תומו וקאמר התם דלדידי' חשיב מסל"ת אף היכא ששואלים אותה מקודם, ולא ס"ל דעשו אותה כחיה משום דס"ל דגבי חיה שייך תקנה זאת משום דבכל אופן אי אפשר בענין אחר אבל גבי פונדקית הא היה הדבר במקרה ולא בכל פעם צריכים להיות מוכרחים לסמוך על נאמנותה ולא שייך בכה"ג לומר דא"א בענין אחר ולהכי ס"ל דהאמינוה משום מסל"ת

סימן מ"ח

בע"ה א' ויצא תרס"ה, הראזאווא. לידידי הרב הגאון מוהר"ר זאב אב"ד פיסאנצא בעהמס"ס „דבר הצבא

“ את אשר בקש לעיין בספרו ולהשיב לו את הנראה בעיני הנני ממלא בקשתו, והנני להשתעשע בדבריו היקרים. וזה אשר אעיר עתה, במדה ב' סי' ז' מספרו הרבה להשיב על אא"ז הגאון הנודע ביהודה ז"ל, וכיון דאתינא מני' מהפכינא בזכותי', שהקשה אא"ז על הר"י ברזילי מקידושין (דף י"ט) דלמה לא יוכלו ליעד עפ"י אביו א"כ שייך אישות גבי', וכתב כת"ר דלהתוס' שכתבו ביעוד הוה ע"כ דידה א"כ אין זכות לו דמי יכניס קטנה בתוך ביתו כיון שהוא שלא ברצונה ולפ"ז אף בשנתרצתה אין ראי' שהיא מרצונה אף בע"כ עושה עצמה כמו שהיא ברצונה עכ"ל כת"ר, ודבריו אלה אין להבין, דא"כ לפי מה שכתב אא"ז בנו"ב שמגרש בע"כ על ידי שליח לא הוה מגורשת משום דאין שליח לדבר עבירה אחר תקנת רגמ"ה שלא לגרש בע"כ ואי הוה לרצונה הוה מגורשת, וא"כ ג"כ נימא כיון דגירושין ישנן בע"כ א"כ גם מה שהיא מתרצה ג"כ הוה בע"כ, וג"כ ילה"ק לפי מה שמבואר בירושלמי (ר"פ התקבל) הרי שהיתה צווחת להתגרש ומשני שמא חזרה בה והב"י כתב בסי' ק"מ דאם כיונו השעה שנמסר הגט לשליח ובאותה שעה צווחה להתגרש שפיר מהני קבלת השליח וה"נ איך תכו לה גט נימא נמי דהך דהיא מתרצית אין זה רצון גמור כיון שיכולים לגרשה בע"כ, א"ו דאין בדברים אלה טעם, דכל דחזינן דמתרצית אמרי' דזהו רצון גמור ולא חיישינן בזה כלל למימר דאין זה לרצונה, ועוד גם מצד הסברא א"א לומר כן, דכיון דאי לא היה לרצונה אינו יכול ליעדה לבנו קטן מפני שאין זה זכות לו, ולרצונה יכול ליעדה לקטן מפני שזכות הוא לו ואי נימא דאף לרצונה אין זה רצונה ממש רק כיון דיכול ליעדה שלא לרצונה א"כ היא מתרצה למראית עין, כיון שסוף סוף אין רצונה מעכב והא אדרבה אי הא דמראה עצמה כאילו היא מרוצה היינו אך למראית עין ובאמת זה הוה בע"כ, הא רצונה מעכב באמת ותאמר שהוא בע"כ ולא יוכל ליעדה לבנו קטן דאין לו זכות, א"ו כיון דהיא מרוצה הוה רצון גמור

עוד כתב כת"ר עלה דכתב אא"ז בנו"ב להקשות על מהר"י ברזילי איך הו"ל זכות הא נתחייב בשאר כסות, וכתב כת"ר ונראה דזה לא נקרא חוב כיון דדרך העולם כך וכהתוס' (ב"ב דף מ"ח) שתלויה וגריש הוי כתלויה ויהיב אף שנפטר עי"ז משאר כסות שמרצונו היה נותן, כלומר, שכל העולם רוצים בזה וא"כ לא נקרא חוב עכ"ל כת"ר. ואיני יודע אנא מצא כת"ר אלו תיבות שהוסיף על דברי התוס', שמצד הסברא אין זה מה שכל העולם רוצים בזה מגרע כח החוב, דאף דחוב הוה מ"מ מתרצים הם נגד הזכיות שמקבלים, אבל מ"מ אין זה ממעט החוב, ונ"ל בכונת דברי התוס', דהנה בתלויהו וזבין היינו כשיהב לי' כל דמי המקח, אבל כשלא נתן לו כל דמי המקח אין עליו תורת מקח, כמבואר בחו"מ סימן ר"ה סעיף ד', א"כ אם תלוהו וגריש אף שנגד מה שלוקחין ממנו הזכיות של אשה לבעלה נגד זה מקבל פטור שאר וכסות, אך כיון שזה מרצונו היה נותן לה א"כ מה שמקבל אין זה בשוה נגד מה שנותן, ולכן לא הוה כמקח, אבל בקטן כיון שיש גם חוב אף שיש גם זכות מ"מ לא שייך בזה זכי' כמו שהביא גם אא"ז התוס' (כתובות דף י"א), ומכ"ש גבי קטן דלא שייך שמרצונו היה נותן, ומש"כ דהא לכשיגדיל ע"כ ישא אשה ויתחייב בשאר וכסות, הא מ"מ הוה תוב מה שמתחייב בשאר וכסות במשך הזמן עד שיגדיל, ומש"כ דמהר"י ברזילי מיירי כשהתנה האב ע"מ שלא יהא על הקטן חיוב שאר וכסות, א"א לומר כן למעיין בשו"ת מהרי"ק, ושם סתמא קתני, ואי הוה מיירי באופן שהתנה לפטור משאר וכסות בודאי לא הוה שתק מזה והיה מפרש התנאי

ומה שכתב כת"ר שעל אשת קטן לא צריך מיעוט שכיון שזנתה א"כ אגלאי למפרע דלא היה זכות לו דמי חפץ במנאפת ולא צריך מיעוט ע"ז עכ"ל. והנה לפי זה אכתי אם נאנסה דאינה מנאפת ולא שייך למימר אגלאי למפרע דלא זכות לו ואז יתחייב הבא עליה משום א"א, אלא דבעיקר הך סברא לא שייך בזה איגלאי למפרע, דזה שייך דוקא בזה דחזינן דגם מקודם היה כן ועתה נתברר הדבר שהיה כן מקודם ועי' יבמות (דף ל"ה), וכן בכל מקום דאמרי' אגלאי למפרע אבל כאן מי יאמר דהיתה מקודם כן, דלמא מקודם בשעה שנתקדשה היתה צנועה ועכשו היא דנתרעה, וכ"כ הש"ך ביור"ד סימן א' ס"ק ט' בחשוד ואפי' מי שהמיר מה ששחט או נקר הבשר מקודם כשר, ואף להחולקים על זה היינו מטעם ספק שמא איתרע מקודם אבל להחליט שאין זה זכות למפרע לא שמענו, ובזה נדחה ג"כ מש"כ כת"ר וז"ל ולפ"ז ניחא נמי הא דב"ב (דף קנ"ו) פריך כיון דבדקו אותו לקידושין למה בדקינן לגירושין והקשה הנו"ב הא נ"מ במי שאביו קדש לו אשה דלא היה צריך לבדוק בשעת קידושין, וכתב כת"ר וז"ל, ונראה כיון שעכשיו רוצה לגרש ואגלאי למפרע דלא טוב היה הדבק א"כ שוב לא הוי זכות לו עכ"ל, והא אפשר דאז נתרצה אף שאח"כ נתחרט ואיך שייך למימר אגלאי למפרע, ועוד הא מהר"י ברזילי גופי' קאמר היכי שמיאן אח"כ וז"ל בן י"א שנים שקידש לו אביו בטבעת ועדים אם ימאן צריכה גט או לא, והשיב שצריכה גט כו' וא"כ כשמיאן נימא נמי אגלאי למפרע שאין טוב לו הדבק ולא הוה זכות לו, א"ו דלא אמרי' הכי

וראיתי בהגה' הגאון ר' ברוך פרענקיל ז"ל הנדפס בנו"ב דפוס ווארשא כתב באופן אחר, וז"ל י"ל דהיכא