תשובה שלמה - ב קיב

דהוה זכות גמור וליכא צד חוב, אפשר לומר דמדשתק מתחילה זכה

וכבר דברו האחרונים בזה עפ"י דברי הרשב"א בחידושים קדושין (דף כ"ז) דבזכות גמור יכולים לזכות אף נגד רצונו, ובנ"ד שכ' כת"ר שאמרה בפירוש שאינה חפצה בגט, יש לדקדק בזה האיך אמרה, שאפשר שאין עדות ברורה שאמרה כן. ועל ע"א אין לסמוך בזה נגד מה שברור שבזכות גמור חזקה שחפצה לקבל גט. ועוד אף שנאמין שאמרה שלא אכפת לה כמו שנראה ממכתב כת"ר. ועי' במחנה אפרים הל' זכי' ומתנה סי' ו', אפשר מה שאמרה שלא אכפת לה לקבל הגט, מפני שאינה רוצה לקבל הגט בב"ד דהוה לה בזיון, כמפורש בבבא בתרא (דף קס"ה ע"א) ברשב"ם ד"ה פסול וברבינו גרשום שם. אבל אם יזכו לה הגט זה לא יהיה נגד רצונה, כיון שלא תתבזה בזה אם יזכו לה שלא בפניה, וראי' לזה מהך דגיטין (דף ל"ב ע"ב) וקדושין (דף נ"ט) דאם אמר לשליח גט שנתתי לך בטל הוא חוזר ומגרש בו, משום דאמרי' דמה שאמר בטל הוא תלינן דבטל רק להשליחות, אבל אם היה הגט ביד הבעל ואמר גט זה בטל הוא, אז להרמב"ם בפרק ו' הל' כ"א מהל' גירושין אינו מגרש בו לעולם, מזה חזינן דאמדינן דעתו דאם יש לקיים דבורו לגבי השליח אז תלינן דלא בטל הגט ורק השליחות מבטל והכא נמי אמדינן דעתה דכונתה היתה שלא להתבזות ולקבל הגט בעצמה, אבל לא שיהיה נגד רצונה להתגרש כלל אף לזכות לה הגט ע"י אחר שלא בפניה

ובגוף דבר זה כבר כתבו האחרונים דבכה"ג אין חדר"ג כלל ומותר לישא אשה, כמבואר במהרי"ק שורש קמ"א ובשו"ת חמדת שלמה אהע"ז סימן ד' ובעונג יו"ט סימן קמ"ט ובשו"ת דברי חיים להגאון מצאנז אה"ע ח"א סימן ג', אך ס"ל דאין לזכות לה גט, שמא תחשוב שע"י גט זה מותרת להנשא והרבה אחרונים חוששים לדעת הרי"ף דאינה מגורשת עד שיגיע הגט לידה, אך הרבה גדולים מתירים בכה"ג עיין בשו"ת אבני נזר חלק אהע"ז סימן ד' ובשו"ת בית יצחק אהע"ז סימן כ"ד וסימן כ"ה, וגם מדברי החתם סופר אהע"ז סימן ג' משמע דכה"ג מזכין לה גט, שהוא כתב דרק בגרושה לכהן אין זכות לה לזכות לה גט, אבל בנדון כזה שעוברת תמיד על איסור א"א, משמע דמזכין לה גט, וכן משמע מדבריו שם בסימן צ"ט

ובנד"ד שאמרה שאינה חפצה בגט כבר כתב בשו"ת עין יצחק חלק אה"ע לזכות לה אף בכה"ג, וא"כ יוכל כת"ר לסדר הגט ולזכות לה ע"י אחר, ואח"כ לסדר נתינת הגט ע"י שליח הולכה, כשתתרצה לקבלו יתן הגט לידה, כמבואר באחרונים

ומה שנתקבלה העדות שלא בפניה, הנה לפי דעת אא"ז בנו"ב קמא אהע"ז סימן ע"ב שבעדות אשה יכולים לקבל העדות אף שלא בפניה, פשוט הוא שבנ"ד אין זה מעכב מה שנתקבלה העדות שלא בפניה, אלא אף להנך דס"ל דלאסור אשה לבעלה צריכים לקבל עדות בפניה, בכאן יודו שתועיל קבלת העדות שלא בפניה כמו שמבואר בהרבה תשובות מהאחרונים, דהעדות היא רק לפוטרו בחדר"ג, ומפורש כתב כן הרשב"א בתשובה הביאו בשו"ת דברי ריבות למהר"י אדרבי ז"ל סימן רכ"ו, על מי שהביא עדים שגירש את אשתו וקבלו ב"ד את העדות שלא בפני האשה ונשא האיש אשה ונשאל אם עבר על חרגמ"ה כיון שנתקבל העדות שלא בפני בעל דין והשיב הרשב"א ז"ל זה נראה בעיני פשוט שאין זה בכלל מה שאמרו אין מקבלים עדות שלא בפני בעלי דין שזה לא בא עכשיו לדון בינו לבינה, אלא להעיד על עצמו שהוא מותר לישא אשה כו' עכ"ל, והכ"נ דכותי'

והנה בספר בית יצחק הנ"ל בסימן כ"ד הביא ראי' דמהני זכיה אף לקטן בזכות גמור ת"ל דבזה יובנו דברי הברייתא יבמות (דף ס' ע"ב) תניא רשב"י אומר גיורת פחותה מבת ג' שנים ויום אחד כשרה לכהונה כו' ואיך משכחת גיורת פחותה מבת ג' הרי לא הוה גיורת רק מדרבנן כו' ולפ"ז קשיא על ר"ש דיליף מקרא דגיורת פחותה מבת ג' מותרת לכהונה ואיך משכחת גיורת מדאורייתא לתוס' וצ"ל דהיכי דהוה זכות גמור זכין לקטן מדאורייתא כו' עכ"ל, ולענ"ד נראה דהא דלרשב"י גיורת פחותה מבת ג' שנים ויום אחד כשרה לכהונה, היינו לכשגדלה ולא מיחתה וכשטבלה לנדתה הויא גיורת מדאורייתא עיין יבמות (דף מ"ה) ובירושלמי קדושין פ"ד הל' א'), לא היה בה דעת לטבול כו' מכיון שהיא חוזרת וטובלת לשם קדושת ישראל כל אחת גיורת היא, והנראה דבזה פליגי רשב"י ורבנו, רשב"י ס"ל דאף דנתגיירה פחות מג' שנים ויום אחד והויא גיורת רק מדרבנן, מ"מ שומרת עצמה שלא תבעל ולא הויא זונה, דכל עיקר דגיורת הויא זונה היא מדרבנן כמבואר בחידושי הרשב"א יבמות (דף ס') ואח"כ כשתגדל ותטבול לנדתה לשם קדושת ישראל הויא גיורת דאורייתא ומותרת לכהן, ורבנן סברי דבקטנותה כיון דלא הויא אז רק גיורת דרבנן אינה יודעת לשמור עצמה ולכן אסורה לכהן אף כשתגדיל

סימן מ"ז

בע"ה יום ד' חי', תרע"ב לפ"ק, סייני יצ"ו. למע"כ הרב הגאון המובהק חו"ב סוע"ה כו' מוהר"ר בנימין רעמיגאלסקי הרב דטרעסטינא יצ"ו

מה שהקשה עלה שכתב הרב המגיד בפרק ט"ו הל' י"ב מהל' איסורי ביאה דהא דחיה נאמנת, היינו דוקא אם אינה קרובה, והא מוכח מהירושלמי סוף יבמות דגם עכו"ם נאמנת ובודאי דקרוב לא גרע מעכו"ם עכ"ל כת"ר. והנה כדברי הרב המגיד כתב ג"כ במשנה למלך שם הל' ל"ב. ולענ"ד נראה דלא קשה ולא מידי דהנה בירושלמי ס"ל לר' אחא בשם ר' חנינא דעשו הפונקדית כחיה, היינו דהא דהאמינו להפונדקית אין זה משום דעכו"ם מסיח לפי תומו נאמן כי אם מפני התקנה להאמין להך דשייך בה כל היכא דאי אפשר בענין אחר, וכהך דמבואר בחו"מ סימן ל"ה סעיף י"ד דבמקום שאין אנשים רגילים להיות כגון בבית הכנסת של נשים אף אשה נאמנת, וכן כתב הר"ן בטעם נאמנות החיה, מפני שאי אפשר בענין אחר ויעי' מה שכתב במשנה למלך בפרק ט"ו הל' י"א מהל' איסורי ביאה, ומטעם זה האמינו להפונדקית אף ששאלו לה איה חברינו, דאי מטעם מסיח לפי תומה לא היתה נאמנת, כיון ששאלו לה, ולהכי ס"ל דהאמינו לה משום הך תקנה קדומה כחיה היכא דא"א בענין אחר, והכא נמי א"א היה בענין אחר דעדים כשרים אי אפשר שיבואו ויעידו, אבל אין זה מכריחנו להאמין לפסולים אף באופן שאפשר בענין אחר, וכיון שכן נהי דחיה נאמנת מפני שא"א לבלי להאמין לאשה בכה"ג, אבל אין זה מכריחנו להאמין לקרובה, דהא אפשר שלא תהיה החיה קרובה, ומשו"ה אין קרובה חיה נאמנת, אך בהפונדקית כיון שא"א בענין אחר א"כ מטעם תקנה זאת אף פונדקית