תשובה שלמה - ב קי

א"כ מיירי מתני' רק באשת כהן, עוד יש מקום לסברא זאת דהיא מוזהרת רק בשבילו, ואף שהתוס' שם בנדרים כתבו להיפך, אפשר לומר לכאו' דהר"ן ס"ל כהר"ר אליעזר שהביאו התוס' שם, והא דאמרי' ביבמות (דף פ"ד ע"ב) כל היכא דאיתי מוזהר איהי מוזהרת, היינו דמוזהרת בשבילו

אבל לפי מה שמשמע מדברי התוס' ביבמות (דף כ"ד ע"ב) ד"ה אמר רבי דאף באשת ישראל כשאומרת טמאה אני לך אינה נאסרת, וכ"כ הרמב"ם בפירוש בפרק כ"ד הל' י"ח מהל' אישות ובטוש"ע אהע"ז סימן קט"ו סעיף ו'. ונראה שכן הוא דעת הר"ן, מהא דכתב בנדרים (דף צ"א ע"א) ד"ה ההיא איתתא אשת כהן היתה דאי אשת ישראל כיון אפילו לפי דבריה סבורה היתה שהוא בעלה אין לך אונס גדול מזה ואונס בישראל משרא שרי ולמה לי' לרב נחמן למימר עיניה נתנה באחר עכ"ל, ואי נימא דס"ל דבאשת ישראל כיון דברצון מפסדת כתובתה היא נאמנת ולא שייך כלל למימר עיניה נתנה באחר. עדיפא הוה לי' למימר דבאשת ישראל בכל אופן לא שייך כלל לומר כן דעיניה נתנה באחר

ולפי זה אם גם הר"ן ס"ל דגם אשת ישראל שאמרה טא"ל אינה נאמנת למשנה אחרונה, ומתני' מיירי אף באשת ישראל, הא באשת ישראל עלה דידה איכא איסורא, דהא ונטמאה כתיב, ול"ל דהאיסור עליה רק בשביל בעלה, וא"כ ליתא לתירוצו על דברי הר"ן, דהא באשת ישראל גם עלה דידה איכא איסורא, ומ"מ אמרי' מפני דמשעבדה לי' אינה נאמנת

ומה שדימה נד"ד להך דריבית דמעות יתומים, וגם להא דכתבו התוס' בשבועות דאם הניקף הוא קטן או עכו"ם אין איסור להמקיף, לא דמי כלל. דהתם ליכא איסור כלל בכה"ג, אבל כאן לגבי דידה איכא איסורא, משום דשויה אנפשה חתיכה דאיסורא

והנראה לענ"ד, דהנה כשהיא אומרת טמאה אני לך אי אפשר לו לדעת אי קושטא קאמרה, ולכן אפשר לומר משום דעיניה נתנה באחר משקרא, דטענתה גרוע, כמו שכתבו התוס' בב"ק (דף מ"ו ע"א) ד"ה דאפילו וב"מ (דף צ"ז ע"ב) ד"ה רב הונא דברי גרוע הוא היכי דבע"ד אינו יודע אם משקר, ולכן כיון דמשעבדא לי' אינה נאמנת, אבל אם הוא טוען פ"פ מצאתי טענתו חזקה, דהיא יודעת האמת, ובכה"ג ברי שלו טוב שיודע שהיא יכולה להכחישו, כמו שכתבו התוס' שם, משו"ה נאמן לאוסרה עליו

עוד נראה דלא קשה כלל דאף שהוא משעבד לה, מ"מ הא יכול הוא להסתלק מהשיעבוד כשיתן לה גט בעל כרחה ובזה שהוא אומר פ"פ מצאתי ואוסרה עליו הרי בזה הוא חפץ לגרשה ולסלק השיעבוד מעליו, וזה הוא יכול מפני שיש בידו לגרשה בע"כ, והלא אם הוא אומר אני חפץ לגרשך בעל כרחך בלי שום טעם, יש היכולת בידו, ואטו אם הוא אומר פ"פ מצאתי ואסורה את עלי ומוכרח אני לגרשך מגרע גרע, אבל אם היא אומרת טמאה אני לך אינה נאמנת ואינה יכולה להסתלק מן השעבוד שהיא משועבדת לו, והרי היא אין ביכלתה להתגרש בעל כרחו ולהסתלק מן השיעבוד

ואין זה ענין כלל דאמרי' בכמה מקומות שהבעל משועבד לה בנדרים דף ט"ו ע"ב ובכתובות דף ע' ובדף ס"א ברש"י, דהתם הרי היא אשתו ואינו חפץ לגרשה, רק שתשאר אשתו ומדירה מליהנות לו, ואם יותר משלשים יום כופין אותו להוציא, אף שהוא אינו חפץ להוציא, וכל זמן שהיא אשתו ודאי הוא משועבד לה:

סימן מ"ה

בע"ה ב 'נח תרצ"ז, לפ"ק סט. לואיס יצ"ו. למעלת כבוד ידידי הרב הגאון מהור"ר שלמה יהודה ליב הלוי לעוויטן שליט"א, חרב דעיר ראק איילאנד

על דבר שאלתו בגט שנשלח לכת"ר מעיר ס"ט פאול וכת"ר כתב להרב המסדר שאבי האשה הוא לוי וכן נכתב בהגט, וכת"ר כתב כן על פי מה שהגידה לו האשה שאביה היה לוי, אך אחרי כן נודע לכת"ר עפ"י עדות ברורה שאביה לא היה לוי, ויש בזה חשש עיגון, והנה מפני דטרידנא אשיבו בקצרה. הנה ידוע מה שכתב אא"ז בנודע ביהודה קמא חלק אהע"ז סימן פ"ט ובנודע ביהודה תנינא חלק אהע"ז סימן ק"י להחמיר בזה. אלא שכתב שם שהבעל אמר להסופר ולעדים כתבו וחתמו גט לגרש אשתי פב"פ הכהן וכיון שאינה בת כהן יש לחוש שהבעל במכון עשה זה כדי שיהיה נכתב שלא לשם אשתו כדי לפסול הגט עכ"ל. אך בנד"ד אין חשש זה, שהרי לא מפי הבעל כתבו כן, רק על פי מה שכתב כת"ר לפי מה שאמרה האשה, אין כאן חשש שהבעל אמר כן כדי לפסול הגט ובאיזה תשובות ראיתי שכותבים דשם אבי האיש והאשה הוא מדרבנן ובס' שו"ת עבודת הגרשוני סימן נ"ה בשם אבי האשה אם שינה כגון שהיה שמו נתן וכתב יצחק מסיק להכשיר. והנה ע"ז רבו החולקים עליו. ובפרט לשי' הרמב"ם שכ' בפכ"ד הל' ג' מהל' מלו"ל שצריכין שיהיו העדים מכירין השמות שבשטר שזה הוא פלוני בן פלוני, ומזה מדייק הב"י באהע"ז סימן קכ"ט שס"ל דאין כותבים שם אביו על פיו ואין הזמן מספיק עתה להאריך בזה, אך בנ"ד גם בשו"ת החתם סופר חלק אבהע"ז סימן ט"ז מתיר אם נכתב בשם אבי האשה לוי והוא אינו לוי. ובשו"ת צמח צדק להגאון מהר"ם מלובוויץ ז"ל חלק אהע"ז סימן קס"ה ד"ה ואחרי שנים רבות כתב להכשיר במקום עגון שמקודם יתנו לה הגט כמו שהוא ואח"כ ימחקו תיבות הלוי ושוב יתנו לה פעם שנית וכן כתב באיזה תשובות שם. וע"כ במקום עיגון כאשר כתב כת"ר הנני מסכים להתירה ולעשות עפ"י דעת הצ"צ לתת לה הגט כמו שהוא ואח"כ למחוק תיבת הלוי ולתת לה פעם שנית

ומה שחקר כת"ר אולי יש חשש שהשליח ביטל שליחתו במה שגם הוא צוח שאביה לא היה לוי, הנה באם ביטל השליח שליחותו ואח"כ מתרצה להיות שליח אם חוזר להיות שליח, היא מחלוקת ישנה בין הפוסקים, דהט"ז באהע"ז סימן קמ"א ס"ק מ"ג ס"ל דאם ביטל השליחות תו לא מהני. אך בשו"ת פני יהושע חלק שני סימן פ"ה ס"ל דאם שוב נתרצה השליח קיימה שליחותו, וכבר האריכו האחרונים בזה, ובספר בית מאיר משמע שדעתו נוטה שהשליחות קיימת וכן משמע בספר גט מקושר להגאון ר' רפאל משה בולה הספרדי ז"ל, ובשו"ת שואל ומשיב מהדורא תנינא חלק ג' סימן ב' כתב דהעיקר הוא כדברי הפני יהושע, ומדברי רש"י בגיטין (דף ס"ג ע"א) ד"ה אלא שכתב וז"ל אי נמי אמליך ואמטייה ניהלה לאו גיטא הוא דמעיקרא לא קבל עליו להיות שליח הבעל להוליך עכ"ל. דיש לדייק מזה דאם מעיקרא קבל עליו להיות שליח להולכה, אף שאח"כ לפי דבריו התחרט מזה וחפץ להיות רק שליח לקבלה, משמע דמהני והוי גיטא, ועיין גם בב"מ (דף ע"ו) ומה שכתב רש"י בטעמא דבשליח הולכה הוי טרחה יתירא ואיננו חפץ