תשובה שלמה - ב קט

אף אי נימא יד עבד כיד רבו, אבל ידו מ"מ אינה כיד ישראל דאיתי' בגיטין ולכן אף שקבלה הגט מעבדו של הבעל וידו כיד הבעל, אך לגבי נתינת גט לא מהני זה מפני שהיד ההיא שנותנת הגט להאשה אינה בגיטין

ובדעת הרמב"ם שכתב שאם נתנו ביד עבדו וכתב לה שטר מתנה עליו אם אינו כפות ונעור קנתה העבד ואינה מגורשת עד שיגיע הגט לידה והקשה הרשב"א הא הוי טלי גיטך מע"ג קרקע נ"ל בזה דהנה בגיטין הזכיה אינה עיקר בהא, דזכיה שייכת רק היכי דצריכין רצון הזוכה, אבל בגט שנותן אף בעל כרחה לא אכפת לן בזכיה דידה, אך העיקר היא הנתינה מצד הבעל. ועיין רש"י בעירובין דף צ"ב ע"ב ד"ה אינה מגורשת

וכמו שכתב בקצות החושן סימן ר' סעיף ב', ומזה הטעם נמי טלי גיטך מעל גבי קרקע לא מהני משום דצריכים נתינה דידי' ולא שתטול מעצמה, כמש"כ הראשונים. אך אף דלא בעינן דרך זכיה בקבלתה את הגט אך מ"מ בעינן שתהיה הקבלה בגונא שאפשר לקנות אותו ואז היא מגורשת. אבל כל זמן שלא קבלה את הגט בגונא שאפשר לקנותו, אף שאין כל עיכוב מנתינה דידי' אינה מגורשת. והנה בהא דחצר מהלכת לא קני כתב הרא"ש בפ"ח בגיטין סי' ה' דהוי גזירת הכתוב, וכן כתב הרשב"א בחי' לב"ק (י"ב) ולפי דבריהם אין כאן נתינה מידו של בעל, כיון דמגזירת הכתוב אינו נחשב לחצרה לקנות בו, א"א לומר דהוי נתינה ומשו"ה הקשה הרשב"א דהוי טלי גיטך מעל גבי קרקע אך מדברי רש"י ז"ל בבבא מציעא (דף ט' ע"א) שכתב בד"ה מי קני כלים כו' וחצר מהלכת לא שמעינן דתקני דכי אתרבאי מאם המצא תמצא בידו גגו חצרו וקרפיפו אתרבאי דלא נייד והוי משתמר עכ"ל. מזה משמע דמשו"ה חצר מהלכת לא קני מפני דאינו משתמר ובשיטה מקובצת ב"מ (דף ט' ע"ב) כ' דאם חצר משום שליחות הא שליח ג"כ מהלך. ושם כתב בשם הריטב"א דהוה מהלכת שלא לדעת בעליו. ובספר בני אהובה בפרק ה' הל' י"ז מהל' גירושין דייק מזה דחצר מהלכת אינה קונה רק מדרבנן. והעיקר הוא מה שאינה משתמרת לדעתה, והא אף דבתחילת הנתינה אינה משתמרת אך אח"כ משתמרת ג"כ מהני. עיין מה שכתב בבית שמואל סימן קל"ט ס"ק כ"ט שכתב שאם אח"כ היה העבד כפות, מגורשת. ודבריו אינם מובנים לפי דעת הרשב"א דחצר מהלכת אינו קונה מגזה"כ א"כ לא הוי נתינה מרשותו לרשותה ואם אח"כ יהיה העבד כפות, א"כ הוי טלי גיטך מע"ג קרקע. אך לשיטת הרמב"ם זה ניחא

דנראה לענ"ד ששיטת הרמב"ם כשיטת רש"י דחצר מהלכת לא קני' משום דאינה משתמרת, וא"כ הוה חצרה ונחשב רשותה, רק דלגבי קנין אינה קונה מפני שאינה משתמרת לדעתה, ולפ"ז מצד הנתינה אין כאן שום עיכוב דהא נתן ברשותה, רק דהחסרון הוא מפני שאין כאן צד קנין ובכה"ג מהני מה שהיא נוטלת בעצמה, שבזה היא עושה רק הפעולה מצד הקנין לא מצד הנתינה, דהא נתינה דידי' היתה באופן המועיל, אלא שחסר עוד אופן הקנין מצידה וזה לא אכפת לן דהקנין יהיה מגרמה דידה, דהא בנתן לה כשהיא ישנה ואח"כ כשנעורה אם אמר הרי זה גיטך הוה גט כמבואר בגיטין (דף ע"ח), וטעמא דישנה אינה מגורשת כתבו הרא"ש והר"ן דאינה יכולה לשמור את גיטה, וא"כ אח"כ כשניעורה נימא דהוה כטלי גיטך מעל גבי קרקע, אלא דלא אמרינן הכי מכיון דמצד נתינה דיד' היתה מועלת גם כשהיא ישנה, דהא אף בעל כרחה מועיל, אלא דמצד הקנין כיון דאינה יכולה לשמור אינו מועיל, ומצד זה אין עיכוב אם אח"כ מצד פעולתה אין עיכוב מצד הקנין

ומכש"כ אי נימא דחצר מהלכת אינה קונה רק מדרבנן ומה"ת אף חצר מהלכת קונה וכמו שכתבתי לעיל בשם הגאון ר' יהונתן ז"ל בספרו בני אהובה, א"כ מה"ת הוי גט ותו לא הוי כטלי גיטך מע"ג קרקע, אלא דלשון הרמב"ם אינו סובל זה, שכתב אם אינו כפות ונעור קנתה העבד ואינה מגרשת, והא בפרק י' הל' א' מהל' גירושין כתב כל מקום שאמרנו כו' אינה מגורשת ה"ז גט בטל מן התורה, ומחורתא כמו שכתבתי לעיל

שוב ראיתי בחידושי רשב"ץ בגיטין (דף כ"ט) ד"ה תוס' והלכתא בכפות וז"ל ובאמת לשון רש"י בב"מ משמע דחצר מהלכת ומשתמרת לדעתה חדא ענין הוא, דכיון דחצר מהלכת היא לא משתמרת לדעתה עכ"ל ות"ל שכונתו לדעתו בזה

ובזה ניחא מה שכתב הבית שמואל סימן קל"ט בשם הרשב"א דאם זרק לחצרה ואח"כ אמרה תזכה לי, דמגורשת, ועיין בספר בית מאיר שהקשה על זה, ולכאורה תקשה מהא דהרשב"א גופי' הקשה על הרמב"ם שכתב דאם הקנה לה עבדו ונתן הגט בידו דאינה מגורשת עד שיגיע הגט לידה הא הוי טלי גיטך מעג"ק, והכא נמי כשנתן בחצרה דאינה מגורשת, עד שתאמר תזכה לי חצרי הוה נמי כטלי גיטך מעג"ק, אך באמת לא דמיא להך דהקנה לה עבדו דהוה חצר מהלכת דס"ל להרשב"א ז"ל דמצד גזה"כ לא קניא וכמו שכתבתי לעיל, והחסרון הוא מעצם הנתינה לדעת הרשב"א, אך כאן הוא חצרה בודאי ומן הדין הנתינה היא מיד הבעל לרשותה רק שחסר דין הקנין שתאמר תזכה לי חצרי דזה העיכוב רק מצד הקנין וא"כ כל שהנתינה מיד הבעל היתה כדבעי כל שתועיל בפעולתה היא מצד הקנין אין זה מעכב

סימן מ"ד

בע"ה יום א' ואתחנן תרפ"א, ליבוי. להרב הגאון חו"ב סע"ה מהור"ר דניאל זעליג זאקס שליט"א, הרב דראדווילישאק

אשר כתב כת"ר להקשות על הר"ן סוף נדרים שלמשנה אחרונה שאמרו שאשה שאמרה טמאה אני לך אינה נאמנת מפני שעיניה נתנה באחר, והקשה הר"ן אם מהתורה נאמנת האיך תקנו חכמים לעקור דבר מן התורה ותירץ דמדאורייתא אינה נאמנת כי משועבדת היא לבעלה יעיי"ש והקשה כת"ר מהך דכתובות (דף ט') דהאומר פ"פ מצאתי דנאמן ופירש"י משום דשויא אנפשי' חתיכה דאיסורא, והא גם הוא משועבד לה, ותירץ כת"ר דעיקר האיסור הוא רק מה שהיא מוזהרת שלא להכשילו, כי הוא הקדוש והיא הפסולה ואיזה איסור יכול להיות עליה רק בשבילו אסורה, וא"כ כיון דלגבי דידי' אינה נאמנת והוא אינו מחויב להאמינה, א"כ לא שייכת כלל בחתיכה דאיסורא, דהאיך יכולה היא להיות אסורה אם הוא מותר בה, אך בכתובות הוא שוי אנפשי' חתיכה דאיסורא, ואיסור דידי' אינו תלוי בה, עכ"ד כת"ר. הנה סברא זאת כבר כתבו התוס' בנדרים שם בשם הרר"א וגם הרשב"א בחידושיו שם, ולפי מה שכתבו התוס' בכתובות (דף ס"ג ע"ב) ד"ה אבל, דרק אשת כהן שאמרה נאנסתי אינה נאמנת למשנה אחרונה, אבל אשת ישראל האומרת טא"ל ברצון כיון דמפסדה כתובתה נאמנת,