תשובה שלמה - ב יא

וכן הוא ביו"ד סימן רל"ה סעיף ד' והיא אינה רוצה לעשות אחד מאלו הדברים עכ"ל. משמע דאם היא רוצה ש"ד, ואמאי הא הוא אמר לה על מנת שתהא ממלאה ונופצת, וא"כ כונתו היא שמוציאה לבטלה, וא"כ הלא היא עוברת על לפני עור כשנופצת דגורמת שיעבור על הוצאת ז"ל והא הוא ג"כ אומר שתעשה כן, א"ו דהעיקר הוא אם המעשה הוא כך שמוציא לבטלה, אבל כשמשמש כדרכו, אף שכונתו שתהיה לבטלה לא אכפת לן. והא בנדה (דף מ"ג) מבואר דעיקר האיסור הוא רק בשעה שנעקר מן הגוף, וכן מפורש בתוספות הרא"ש ביבמות (דף י"ב) דלא מקרי השחתת זרע אלא במי שגורם ע"י חימום שמוציא ז"ל בין האיש בין האשה, אבל אחר שנעקר הזרע מן הגוף אין בו השחתה עכ"ל וממילא נמי אם בשעה שנעקר הוא לבטלה, אין מועלת כונתו שאחרי כן לא תהיה לבטלה

ואדרבה לענין כיבוי כתבו האחרונים לתרץ קושית הט"ז באו"ח סימן תק"ב ס"ק ג' שהקשה על הרמ"א שכתב דמותר ליקח עץ הדולק מצד זה של מדורה ולהניחו מצד אחר, הואיל ואין מכוין לכיבוי, ובסימן תקי"ד פסק המחבר דאסור לקחת פתילה מנר הדולק אפילו ליתנה בנר אחר, שהרי כשמוציאה מיד הוא מכבה אותה, ותירצו דהתם הוא לצורך אוכל נפש, דצריך שתתבשל הקדירה בכל הצדדים וכיבוי לצורך אוכל נפש שרי, א"כ התם אזלינן בתר כונתו אם הוא לצורך אוכל נפש, דהתם מלאכת מחשבת אסרה תורה

ולענ"ד נראה לתרץ דבסימן תק"ב גבי עץ הדולק שכח הדליקה הוא מהעץ בעצמו א"כ כל שלוקח העץ עם השלהבת אין זה ברור שיכבה עד שיניחנו בצד האחר של המדורה, ואין כאן פסיק רישא. אבל בסימן תקי"ד שהמקור לזה הוא מהרא"ש בביצה שהבאתי בתשובתי, התם כח ההדלקה הוא מהשמן, ואם יוציא הפתילה מהשמן הוא בודאי מכבה. ונראה שזאת היא כונת המרדכי שהביא הב"י בסימן תק"ב אם לוקח אדם אוד מן המדורה להאיר בלילה, לא דמי למסתפק מן הנר עכ"ל, ולא כתב הטעם מפני מה לא דמי, ונראה שכונתו היא כמו שכתבתי דבנר עיקר כח ההדלקה הוא מהשמן וכשמסיר הפתילה הרי זה כיבוי, מה שא"כ באוד שאפשר שלא יכבה. שוב ראיתי שיש לכוין זה בדברי הפרי מגדים סימן תקי"ד במשבצות זהב. ועוד הא כתבתי בתשובתי דאפשר שלא יכניסו כל הזרע וישאר לבטלה. וראי' לזה מהא דכתב בספר אלי' רבה תקי"ד ס"ק ח' לתרץ קושית הט"ז דנטילת פתילה אסור דא"א שלא יטיף טיפה לאבוד ולכך אסור משום מכבה, וה"נ מה שתלך לאיבוד הוה לבטלה

גם מה שכתב עלה דכתבתי להביא ראי' מהא דאם אמרה דבעינא חוטרא לידה דכופין אותו להוציא, ואם ישנה עצה זאת שתלד ע"י שפופרת אמאי כופין, ע"ז כתב כת"ר דיש לפקפק דכיון דרק מיעוטא דמיעוטא שנקלט הזרע באופן זה וגם מה שהרופאים אומרים שיש חשש סכנה בדבר ואיך אפשר לתת לה עצה כזאת עכ"ל כת"ר, איני יודע מי הגיד לו כן. כי ראיתי מה שכתבו הרופאים דאין כל חשש סכנה אם רופא מומחה עושה זאת. וגם כ' דאפשר שיצטרכו להביא הזרע ברחמה פעמים אחדות כדי שתתעבר, כמו דאין אשה מתעברה מכל ביאה וביאה, אבל לא כתבו דרק מיעוטא דמיעוטא יכולה להתעבר בדרך זה

ומה שכתב כת"ר שבספרו שמדפיס כעת כתב לתרץ קושית שארי הגאון ר' יהודה בכרך ז"ל שזכיתי לשבת על כסאו בסייני, בחולין (י"א) דמייתי ראי' דאזלינן בתר רובא ממכה אביו ואמו דמאי מייתי מאמו, ותירץ כת"ר דאי לא אזלינן בתר רובא א"כ שמא באמבטי נתעברה, ולפי דברי הט"ז באהע"ז סימן א' דרק לחומרא הוה בנו ולא לקולא ואינו מתיחס אחריו וא"כ פטור על הכאתו וממילא פטור גם על אמו, כמבואר ברמב"ם פ"ה מהל' ממרים עכ"ל כת"ר, לכאורה דבר חכמה אמר בזה, אך באמת אם ליחוש שמא באמבטי עיברה, הא יש לאוקמי דחייב על הכאתו היכא דידוע שלא רחצה באמבטי בעת שעיברה ממנו, אלא דיש לומר דלמא אביו אינו עושה מעשה עמך ופטור על הכאתו וממילא פטור גם על אמו, והנה שארי הגאון הנ"ל תירץ דאם נימא ליחוש דלמא לאו אביו א"כ אמו אינה עושה מעשה עמך ושפיר נפקא לן גם מאמו, הא איכא לאוקמי שעשתה תשובה ואז חייב על מכתה, כמבואר ביבמות (כ"ב ע"ב) ובדוכתא טובא, אך לפי דברי הרמב"ם אף שעשתה תשובה, כיון דאביו לא ידעינן שעשה תשובה, א"כ פטור גם על הכאת אמו

אמנם כבר הוכחתי בחבורי משנה שלמה על הרמב"ם, דדינו של הרמב"ם הוא דוקא בגר או בעבד שאין לו חייס, דכן מבואר בירושלמי יבמות (פרק י"א הל' ב') אבל בישראל אף בשלא עשה תשובה חייב על אמו, דהוה כשתוקי דחייב על אמו, כמבואר שם בירושלמי ופסק כן הרמב"ם בפ"ה הל' ט' מהל' ממרים דבשתוקי אם ידעינן מי הוא אביו חייב עליו

אלא דפשיטות י"ל דאי לא אזלינן בתר רובא א"כ שמא מנכרי או מעבד נתעברה, ובאופן זה אם פטר על הכאת אביו פטר נמי על הכאת אמו, ולהכי קאמר אתיא ממכה אביו ואמו

סימן ו'

בע"ה אח"ס תרס"ב לפ"ק הראזאווע יצ"ו. כבוד הרה"ג מהור"ר מרדכי מאיר נ"י הרב דק' הרעסק יצ"ו

אחדש"ט, הנני להשיבו דבר על אודות אשר שאל בדבר האשה שאמרה שנאנסה מנכרי. באמת לא היה ברצוני להשיב דבר בענין כזה, ודבר זה צריך להפתר בזקני הדור המפורסמים דפקיעי שמייהו, ואנכי עודני צעיר לימים, ולא לי לחוות דעה בענינים כאלה. אך לרוב הפצרת כת"ר לא יכולתי להשיב פניו. ומה גם בהודיעו אותי כי אלה שזכו לשם הנם משתמטים ולא יחפצו להשיב לשואלם דבר. ומונעים בר. אמרתי אם במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים כמוהם רוצים לעמוד ומה יעשה רב באחת מערי ישראל אם נקרה לפניו ענין כזה. ועד אנה יחכו אלה העלובים. לכן הנני להשתדל לכתוב הנלענ"ד בענין זה בע"ה. ומה' אבקש כי יורני שלא אכשל ח"ו בדבר הלכה, גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך

ואלה דברי כת"ר בשאלתו עובדא הוה פ"ק אשר אשה אחת שבעלה עבד בצבא, השכירה את עצמה למשרתת וילדה בן קיימא, והודית שנאנסה ונבעלה מעכו"ם אחד, ובלא הודאתה לא היינו יודעים שנאנסה ונבעלה מאחר, יען כי שני חדשים אחרי שנאנסה בא בעלה והיה שבעה שבועות בביתה. ויש להסתפק שהוא בן שבעה מבעלה, והכל תלו העבור בבעלה לולי הודאתה

והנה לכאו' אנו צריכים להאמינה כיון דיש לה מגו דאי בעיא שתקה ולא היינו חושדים אותה ל דהיינו